פסק-דין בתיק א 13828/01

1.         התובעת 1 (להלן, גם "לידיה") והתובע 2 (להלן, גם "סרגיי") היו בזמנים הרלוונטיים בעל ואישה שהתגוררו בטירת הכרמל. אין חולקין כי במרכז המסחרי בטירת הכרמל מצוי נכס בבעלותו של הנתבע, או מייפה כוחו, וכי בזמנים הרלוונטיים נוהל בו עסק של מעדניה. תחילה נוהל העסק על ידי גב' ארשנסקי אלה. לימים הייתה לידיה לשותפה שלה. לאחר מכן לידיה רכשה את העסק משותפתה.

2.         העסק הושכר על ידי הנתבע ללידיה בהתאם לחוזי שכירות מיום 25.6.00 ו- 2.9.00. אין חולקין כי העסק נקלע לקשיים כספיים. או-אז נכרת הסכם שותפות בין לידיה לבין הנתבע, הוא כזכור אף משכיר הנכס. נהיר כי השותפות העניקה לנתבע זכויות כדי 50%, וזאת לנוכח סיוע כלכלי שהעניק הנתבע לעסק, שהרי זה היה היגיון היכנסו לשותפות.

3.         לטענת לידיה, בחודש נובמבר 2000 היא העבירה את העסק על שם סרגיי, בעלה, וזאת כדי לקבל הלוואה מאת ארגון שעוזר לעולים חדשים בניהול עסקים. לידיה עשתה כן הואיל וחשבונה בבנק היה מוגבל. לטעמה, הכל ידעו כי העברת העסק על שם סרגיי נעשתה רק באופן פורמאלי, שהרי סרגיי לא עבד בעסק הואיל ועבד כשכיר בעיריית טירת הכרמל. לכל אורך הדרך, כך נטען, הייתה לידיה המנהלת בפועל והבעלים של העסק.

4.         בתחילת שנת 2001 נקלעו חיי בני הזוג למשבר חמור. ביום 26.5.01 סולק סרגיי מהבית המשותף ועבר להתגורר אצל חברו בטירת הכרמל, הוא מר שמגין יורי (להלן - "יורי"). עד ליום 10.6.01 היו לידיה וסרגיי בנתק מוחלט.

5.         על רקע זה, כך טענת התובעים המאוחדת, הנתבע החל להפעיל לחצים על סרגיי למכור לו את מחצית חלקו בעסק, באופן שהנתבע יהיה הבעלים היחיד של העסק. הנתבע ניצל את מצבו הנפשי של סרגיי, בעקבות פרידתו מאשתו, ואף מסר לו כי לידיה אשתו בוגדת בו. הדברים הגיעו לשיאם ביום 6.6.01, כאשר סרגיי מצוי בגילופין ובמצב נפשי קשה. או-אז התרצה סרגיי להפצרותיו של הנתבע והוא, יחד עם מר אברמוב בוריס (להלן - "בוריס"), לקחו אותו למשרד עו"ד בנו גנות (להלן - "עו"ד גנות"). שם, כשהוא מצוי תחת השפעת השיכרות, הוא הוחתם על הסכם בגדרו נמכר העסק לנתבע. בהתאם להסכם שולם לסרגיי סכום של 70,200 ש"ח כולל מע"מ. סרגיי טוען כי לא קיבל, ולו אגורה אחת, בגין עסקה זו.

6.         כבר למחרת היום, ועל יסוד הדברים האמורים, סולקה לידיה מן העסק. רק ביום 10.6.01 משעה שנפגשה עם סרגיי, הסתבר לה דבר התרמית הנטענת לה נפל קורבן סרגיי. בא-כוחם דאז של התובעים, איפוא, שיגר מכתב לנתבע ביום 11.6.01, הודיע על ביטול ההסכם האמור ודרש לקבל בחזרה את החזקה בעסק.

7.         זה הרקע להגשת התביעה בגדרה נתבקשו צווי מניעה קבועים, צו הצהרתי על ביטול ההסכם וסעד כספי על סך 52,000 ש"ח.

8.         הנתבע מכחיש מכל וכל את הנטען בתביעה. אכן הוא מודה בכך שהוא השכיר ללידיה את המושכר בו נוהל העסק, כשם שהוא מודה בכך שלימים היה לשותפה של לידיה בעסק זה. ואולם לימים, ובהסכמה של לידיה, היה סרגיי לשותפו. על רקע זה נוהל משא ומתן עם סרגיי לקניית חלקו בעסק. במשא ומתן נטל חלק בוריס. התובעים היו חייבים לבוריס סכום של 30,000 ש"ח. הנתבע ערב לתובעים בגין חוב זה. משום כך בוריס יזם את העסקה האמורה על מנת לקבל את סכום נשייתו הנטענת מן התמורה האמורה. כך היה. ההסכם במשרדו של עו"ד גנות נעשה בהסכמה מוחלטת. מלוא התמורה שולמה במזומן. סרגיי קיבל 40,200 ש"ח. בוריס קיבל את היתרה בסך 30,000 ש"ח. עוד טוען הנתבע, לנוכח כל אלו, כי ההסכם הוא בר-תוקף והיומרה של ביטולו דינה להיכשל.

9.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של לידיה וסרגיי עצמם. השניים, חרף פרידתם והסכסוך שביניהם, מתנבאים בלשון אחת. נמסר תצהירו של יורי, חברו של סרגיי, שידע על הלחצים המופעלים על ידי הנתבע על סרגיי והזהיר את סרגיי לא להתקשר בעסקה, בעיקר לנוכח חששו שהנתבע לא ישלם לסרגיי דבר. נמסר תצהירה של גב' שטוחינה לודמילה, שהייתה עובדת בעסק מאז ומתמיד. היא אימתה כי לכל אורך הדרך בעלת העסק, באופן אפקטיבי, הייתה לידיה וכי לסרגיי לא היו יד ורגל בעסק זה.

            מטעם הנתבע הוגש תצהירו-שלו וכן תצהירו של עו"ד גנות.

            אחר הדברים הללו נקבע התיק לישיבת הוכחות. בפתח ישיבת ההוכחות הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות, הגם שהיה נהיר להם שאף על דרך זו רשאי בית המשפט לקבל או לדחות תביעה במלואה. לאחר הגשת סיכומי הטענות נדרשתי לסיכומי טענות במחזור שני.

10.        מן הנתונים שבפניי נהיר כי כיום אין תוחלת לכל סעד הצהרתי. העסק מצוי במושכר של הנתבע. גם מכוח חוזה השכירות האחרון תקופת השכירות אמורה הייתה לפוג ביום 14.10.01. ממילא, כך עולה מטיעוני ב"כ הצדדים, שומה עליי להידרש אך לתביעה בגין סעד כספי.

11.        בחנתי בקפידה חומר הראיות והטענות. נמצאו לי נתונים לזכות ולחובת כל אחד מבעלי הדין. לנוכח כל אלו נאה נהגו בעלי הדין בכך שהסכימו כי יינתן פסק דין על דרך הפשרה. דרך זו תשקלל את הנתונים הניצבים לנגד עיניי, לזכות ולחובת כל אחד.

12.        מקובלת עליי, דרך עיקרון, תפיסת הנתבע כי הסידורים הפורמאליים בין בני הזוג, הגם שהוא הסכים להם, אינם מעלים ואינם מורידים והם מחייבים, משום הפורמאליות שלהם, את כל המעורבים בעניין. תחילה נקשר הנתבע עם לידיה, גם בהסכם שותפות וגם בהסכם שכירות. לימים, ולבקשתם של בני הזוג, נקשר הנתבע בהסכם עם סרגיי, בנעליה של לידיה, ועובדה ניצחת היא כי חוזה השכירות האחרון נעשה עם סרגיי, במובחן מחוזי השכירות הקודמים שנעשו עם לידיה.

            משום כך טוען הנתבע, ודרך עיקרון טענתו מקובלת עליי, כי מבחינתו לא מעלה ולא מורידה העובדה כי בפועל לידיה המשיכה באופן אפקטיבי להיות בעסק. יכול שעשתה זאת בשליחותו של סרגיי, או כשכירה שלו. נהיר כי העברת הזכויות מלידיה לסרגיי הייתה רצונית. משאלו הם פני הדברים הדבר מחייב את כל המעורבים. לנוכח כל אלו בעל דברו  החוזי של הנתבע, אכן היה סרגיי.

            הנתון האמור הולך ומתעצם לנוכח התנהגותה הנפסדת של לידיה. היא מודה מפורשות כי היא נתנה ידה למהלך פיקטיבי שנועד לקבלת כספים בדרכים לא כשרות, ונועד לעקוף את העובדה שהיא הייתה מוגבלת בחשבונה בבנק. הדעת לא נותנת כי נתון זה יזכה לאהדת בית המשפט. ברי כי המסקנה האמורה היא דו-סיטרית. ככל שהיו מתבצעות הפרות בגין השכירות או בגין העסק, לא יכול היה הנתבע לתבוע דבר מלידיה  אלא מסרגיי.

13.        נותר לי להידרש, איפוא, לטענותיו של סרגיי אודות הנסיבות שאפפו את העסקה האמורה ובעניין זה ניצבות שורה של תמיהות נוקבות לחובת כל אחד מבעלי הדין.

14.        עסקה כאמור צריכה להיחתם בחוזה מודפס כדת וכדין על ידי עורך דין והיא אמורה להיות מלווה בספירת מלאי ובמסירת חזקה מסודרת בעסק. העסקה נעשתה במשרדו של עו"ד גנות בשעות אחרי הצהריים המאוחרות, כאשר ההסכם נכתב בכתב ידו של עו"ד גנות. נטען כי סרגיי לא שולט בשפה העברית. מהלכי הדברים תורגמו לו על ידי בוריס. אף נתון זה הוא נתון מפוקפק שהרי בוריס היה בעל עניין בעסקה האמורה, ושמא יזם אותה.  כל הנתונים האמורים מחזקים את האפשרות כי אכן ההסכם נעשה על ידי סרגיי כשהוא בגילופין ותחת השפעה לא הוגנת באופן שדין העסקה להיבטל.

15.        הנתון האמור הולך ומתחזק לנוכח מכתב ביטול שנשלח ביום 11.6.01 לנתבע על ידי בא-כוחם דאז של התובעים. בגדר מכתב זה פרסו התובעים את מכלול גרסתם, תוך שהם מטיחים טענות חמורות נגד הנתבע. נטען במכתב כי סרגיי חתם תחת השפעת אלכוהול, כפייה והטעיה, תוך שהנתבע יודע שהעסק הוא למצער רכוש משותף של סרגיי ושל לידיה, ותוך הפעלת לחץ על סרגיי לנוכח המצב הנפשי החלש בו הוא היה נתון לנוכח משבר האישות שלו עם אשתו.