פסק-דין בתיק א 13808/05

1.         זוהי תביעה שהוגשה על ידי גב' דיב אלדה (להלן: "התובעת"), ילידת 1958, כנגד מר דיב שפיק וסהר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעים") לפיצוי התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה מיום 26/8/98.

2.         התובעת טוענת בכתב תביעתה בסעיף 5 כי ביום 26/8/98 או בסמוך לכך, בעת שירדה התובעת כנוסעת מהמונית ברחוב אלנבי, מעדה ונפלה ונפגעה בברכה.

            בתחשיב הנזק שהוגש מטעם התובעת חזרה התובעת על גרסתה בתצהיר הנסיבות שהוגש על ידה וציינה בסעיף 4 כדלקמן:

"בתאריך 26/8/98 בשעה 16:00 או בסמוך לכך, נסעה התובעת עם בעלה במונית... כאשר הגיעו למקום חניית המונית ליד ביתם, פתחה התובעת את הדלת הימנית של המונית ותוך כדי ירידה מהרכב ועמידה על רגלה, שמעה קליק מהברך והרגישה כאב חד".

            התובעת תמכה גרסתה בתצהירו של בעלה, הנתבע מס' 1, אשר תיאר את האירוע כדלקמן:

"... כשעצרנו בחניה שבחצר ביתנו פתחה אשתי את הדלת הימנית כדי לצאת ותוך כדי יציאה מהמונית שמעתי ממנה "אי" (צעקת כאב) שאלתי אותה מה קרה והיא ענתה שהרגישה "קליק" בברך השמאלית תוך כדי ניסיון הירידה והעמידה על הרגליים ביציאה מהמונית".

3.         הנתבעים מכחישים את האירוע וכן את טענת התובעת לפיה התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), שכן הפגיעה, אם ארעה בכלל, לא ארעה במהלך ו/או עקב השימוש ברכב מנועי וכאשר לא מתקיים הקשר הסיבתי בין השימוש שנעשה ברכב לבין הנזק.

4.         ד"ר מרדכי קליגמן מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה והעמיד את נכותה האורטופדית של התובעת בגין פגיעתה בברך רגל שמאל כתוצאה מהתאונה על 2.5% החל מיום 1/7/99. כן קבע המומחה את נכויותיה הזמניות של התובעת והעמידן על 100% למשך 63 ימים ולאחר מכן על נכות בשיעור של 50% למשך שלושה חודשים ונכות בשיעור של 20% למשך ארבעה חודשים נוספים.

5.         ב"כ הצדדים הסמיכוני ליתן פסק הדין בדרך הקבועה בסעיף 4(ג) לחוק הפיצויים וכן הסמיכוני מפורשות להורות על דחיית התביעה באם אמצא לנכון לעשות כן.

6.         סבורני כי גם אם אקבל את גרסתה של התובעת כלשונה וכאמור בתצהיר בעלה, נסיבות התאונה אינן מהוות תאונת דרכים במובן חוק הפיצויים.

            סבורני כי הנזק שנגרם לתובעת אף לפי גרסתה בעת ירידתה מן המונית הוא נזק שנגרם שלא במסגרת הסיכון ששימוש הלוואי של הירידה מהרכב יצר, אלא הרכב שימש כזירה לאירוע נקיעת הברך בלבד כפי שמתואר בתצהיר בעלה של התובעת ובתחשיב הנזק ללא קשר לסיכון שהירידה מהמונית יצרה. לפיכך סבורני כי במקרה זה הרכב שימש אך כזירה לאירוע ובלא שהיה כל קשר לסיכון התעבורתי של הרכב ו/או לסיכון שהירידה מהרכב יצרה. על כן ומשהרכב שימש רק זירה לאירוע, הרי אין המדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים (ראה דנ"א 4015/99 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' נאסיף מזאווי, פ"ד נז(3) 145; ת.א. (שלום פתח תקוה) 3959/00 סגלוביץ בתיה נ' אפשטיין נעמי, טרם פורסם (פרסום נבו) ות.א. 21036/04 (שלום חיפה) איאד יחיא נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) פרסום נבו).

            גרסת התובעת בכתב התביעה, בתצהיר עדותה של התובעת ובגרסת בעלה של התובעת בתצהירו לא פורטו כלל הנסיבות אשר גרמו לנפילת התובעת, אלא צויין אך "הקליק ששמעה בברכה". כן לא טענה התובעת כי יציאתה של התובעת מהרכב היא שגרמה לקליק בברך, אלא אך ציינה החפיפה בין המועדים, קרי: מועד יציאתה של התובעת מהרכב ושמיעת "הקליק" על ידה. מכאן, שלא יציאתה של התובעת מהרכב גרמה לקליק בברך, אלא הקליק יכול היה להישמע ו/או להתרחש בכל מקום אחר, קרי: במהלך ישיבה ו/או הליכה ועוד. עצם השימוש ברכב לא תרם, איפוא, ולא היה רלבנטי לקרות הנזק הנטען. על כן שימש הרכב כזירה בלבד לאירוע הנטען ואין המדובר בתאונת דרכים במשמעות חוק הפיצויים.

7.         לאור כל האמור, ומשאף לפי גרסת התובעת והמצהיר מטעמה אין האירוע בא בגדר הגדרת המונח תאונת דרכים בחוק הפיצויים, לא ראיתי מנוס מדחיית התביעה והיא נדחית בזאת.

            בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.

            לנוכח הסכמת הצדדים לניהול ההליך בדרך מקוצרת, ניתן בזאת פטור מתשלום יתרת אגרה.

8.         מזכירות ביהמ"ש תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג בשבט תשס"ז (11 בפברואר 2007), בהעדר הצדדים.

_________________

                                                                                                                      ב. טאובר,  שופטת