פסק-דין בתיק א 13663/04

בפניי תביעה כספית בסך של 9,341 ש"ח, בגין אי השבת מכונת מיץ שהושאלה ע"י התובעת לנתבעים.

לאחר הגשת התביעה, הנתבעת 1 שילמה לתובעת את הסך של 1,842 ש"ח, סכום החוב שבו הודתה.

התביעה נסמכת על הסכם בין הצדדים, החתום בידי שני הנתבעים, שנחתם ביום 1.5.03, על פיו הושאלה לנתבעים מכונת מיץ מספר 20075, שלא הוחזר על ידם לתובעת.

לטענת התובעת, נתבע 2 משמש כמנהל נתבעת 1 אשר מפעילה מסעדה בחוף דור, ובמסגרת ההסכם סופקו לנתבעים, שתי מכונות ורק אחת הוחזרה להם.

שווי המכונה הוא 5,000 ש"ח, ובנוסף נותרו הנתבעים חייבים בגין מיצים שסופקו להם ותמורתם לא שולמה, את הסך של 1,841 ש"ח.

התובעת גם תובעת בגין אבדן ימי שימוש במכונה, את הסך של 2,500 ש"ח.

עד התובעת, עדו יניב, הוא זה שנסע למסעדה כדי לקבל את המכונות בחזרה, לאחר שמנהל התובעת, מר אשר יניב, הודיע לנתבעים שמי מטעמו מגיע לקבל את המכונות. יניב השיב בחקירתו, כי פגש במסעדה מטעם הנתבעים, עובד בשם ואסים, אשר מסר לו מכונה אחת שהיתה במקום, ונענה כי השניה נמצאת על החוף, במרחק קילומטרים. לא ידעו לומר לו את המיקום המדוייק וטען שלא ניתן לקחת אותה באותו מועד.

בחקירה הנגדית, הסביר מר יניב, כי בין הצדדים היו שני הסכמים, האחד לגבי מכונה אחת שהוחזרה, והשני לגבי שתי מכונות, שרק אחת מהן הוחזרה. לדבריו, יש לו רישום מדוייק של מספרי המכונות ומקום המצאן.

נתבעת 1 טוענת כי שתי המכונות, על פי ההסכם, הוחזרו לתובעת.

מר עמי בן דניאל, מנהל המסעדה, העיד בפני, כי לא היה במסעדה, בעת שהגיע עדו יניב, לקחת את המכונות, אך כאשר חזר למסעדה, המכונות לא היו שם. לטענתו, בעת שנתקבלו המכונות, הוא לא עבד במסעדה, אלא הגיע כאשר המכונות היו שם. הוא אישר כי הוא חתום על גבי הסכם ת/1, הוא ההסכם האחר בין הצדדים, שנחתם כשבועיים לאחר ההסכם מושא תביעה זו, שגם על פיו נמרה לנתבעים מכונה אחת.

לטענת נתבע 2, לא היה לו כל קשר להפעלת המסעדה, וחתימתו על גבי ההסכם, היתה כבדרך אגב, ומהיותו בעל תפקיד ניהולי בחוף שבו הופעלה המסעדה. הוא לא חתום על כל תעודת משלוח או מסמך לפיו קיבל את המכונות. לטענתו, שמו ופרטיו בראש הסכם הוספו לאחר החתימה. הוא אישר, כי היה מנהל בנתבעת 1.

מר בן עמי דניאל אישר בעדותו כי נתבע 2 לא היה מנהל המסעדה, אלא מנהל החוף, ולא היה בעלים של המסעדה ו/או מנהל בה.

מטעם נתבעת 1, העיד בפניי מר ואסים עמאש, אשר עבד אצל נתבעת 1, כשנה וחצי, עד אוקטובר 2003, כי עובד התובעת הגיע למסעדה, ולקח שתי מכונות. האחת בת שני תאים והשניה בת ארבעה תאים. לטענתו, לשאלתו, ענה אותו עובד התובעת, כי אין צורך בחתימה כלשהי.

לטענתו, המכונה בת הארבעה תאים, הובאה במקום מכונה בת שלושה תאים, אשר היתה קודם לכן.

לגרסתו, לאחר שעובד התובעת, לקח את שתי המכונות, לא נשארו במסעדה מכונות של התובעת, אלא שחברה אחרת "פריגת", החלה לספק מיצים למסעדה והביאה מכונות שלה.

דיון

התביעה שבפני, נסמכת על ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1.5.03, נספח א' לכתב התביעה. הצדדים חתומים עליו, נתבע 2 חתום עליו כערב (סעיף 10), ועל פיו, המכונות נמסרו לנתבעים בהשאלה, ועל הנתבעים להחזירה לתובעת במקרה שיופרו הוראות ההסכם.

על פי ההסכם, סעיף 7 במקרה שמכונה לא תוחזר, ישלמו הנתבעים סכום מוסכם בסך של 5,000 ש"ח.

עד התובעת, מר אשר יניב, העיד, ועדותו לא נסתרה, כי עקב העובדה שהנתבעת 1 הפסיקה לרכוש מהתובעת מיצים, היתה זו רשאית על פי ההסכם לקחת את המכונה חזרה.