פסק-דין בתיק א 13586/04

1.         התובע, פיזיותרפיסט במקצועו, יליד 1967, נפגע ביום 5.7.02 בתאונת דרכים בעקבותיה נגרמו לו נזקי גוף, שבגינם הוגשה תביעתו בתיק דנא לפי חוק הפלת"ד.

            לאחר שהנתבעת הודתה כי התאונה הינה בגדר תאונת דרכים, נסובה המחלוקת בין הצדדים סביב השאלה באם מדובר בתאונה שהיא גם תאונת עבודה, אם לאו. בנוסף, נחלקו הצדדים לגבי היקף הנזקים שנגרמו לתובע.

2.         אין חולק כי התאונה אירעה בתחומי העיר שפרעם ביום 5.7.02, יום ו' בשבוע, בסביבות השעה 13:00.

            לטענת הנתבעת, מדובר בתאונת עבודה שאירעה כאשר היה התובע בדרכו לעבודתו במכון הפיזיותרפיה אותו הוא מנהל בעיר שפרעם. לדבריה, העובדה שהתובע התגורר במועד הרלוונטי בנצרת-עלית, כמו גם מועד התרחשות התאונה ומיקומה, מצביעים בבירור על כך שהלה היה בדרכו למקום עבודתו.

3.         תאונת עבודה - האמנם?

3.1        בעדותו בפניי הציג התובע דף מיומן העבודה אותו ניהל (ת/1), ממנו ביקש ללמוד כי הטיפול הראשון שנועד לו ביום התאונה נקבע לשעה 15:00. דא עקא, שאותו דף כלל אינו מתייחס לתאריך התאונה הרלוונטי, כי אם ליום 5.6.02.

3.2        משנתחוורה הטעות, הוצג היומן בשלמותו (נ/7). עיון בעמוד הרלוונטי, המפרט את הפגישות שנועדו לתובע ביום 5.7.02, מלמד כי הפגישה הראשונה נקבעה לשעה 14:30. במקום המיועד לשעה 14:00 היה רישום שנמחק בטיפקס על ידי מאן דהו. משנשאל התובע על ידי בית המשפט, בתום חקירתו הנגדית, לפשר אותה מחיקה, השיב: "מזכירתי מתעסקת עם היומן ואיני יודע מדוע ראתה דווקא ביום זה למחוק את הרישום בטיפקס" (עמ' 19 לפרוטוקול).

3.3        תשובתו זו של התובע אינה משכנעת, שכן עיון בכל עמודי היומן מלמד כי לבד מן התאריך הרלוונטי, 5.7.02, לא נעשה אי פעם שימוש בטיפקס בעבר. יחד עם זאת, אין בכך כדי להועיל לנתבעת משום שאותו רישום מצביע, לכל היותר, על כי הפגישה הראשונה שנקבעה לתובע לאותו יום, נועדה לשעה 14:00. יצוין כי בחקירתו הנגדית, עוד בטרם עמד על הגשת הדף השגוי של היומן, אישר התובע את העובדה שבימי שישי בשבוע נהג לעבוד החל מן השעה 14:30 ולפעמים מ-14:00. עובדה זו אין בה כדי לתמוך בגרסתה של הנתבעת, לפיה היה התובע בשעה 13:00 בדרכו לעבודה. התאונה אירעה, כאמור, בתחומי העיר שפרעם בכיכר הסמוכה למרפאה בה עבד התובע. העובדה שאותה תאונה התרחשה שעה לפני המועד המוקדם ביותר לתחילת עבודתו, מחזקת את המסקנה כי אין בינה לבין עבודתו כל קשר.

3.4        למותר לציין כי הנטל להוכחת טענה זו, שהועלתה מפי הנתבעת, רובץ לפתחה ובהעדר כל ראיה ממשית להוכיח כי מדובר בתאונת עבודה, דין הטענה להידחות.

3.5        לא נעלמה מעיניי העובדה שהתובע לא יכל לגלות במדויק מה פשר מעשיו בשפרעם כשעה לפני תחילת עבודתו - "אתה שואל מה עשיתי באזור עבודתי שעתיים לפני שעת העבודה, אני משיב שיש לי חברים בשפרעם. הייתי בדרכי לחבר או לעשות קניות אולי... איני זוכר אם הלכתי לעשות קניות או לבקר חבר. אתה שואל אם יכול להיות לא זה ולא זה, אני משיב שאין לי מה לעשות בשפרעם חוץ מלעשות קניות או לבקר חברים או לעבוד או לתקן רכב" (עמ' 14 לפרוטוקול). יחד עם זאת, לנוכח חלוף הזמן, אין זה מן הנמנע כי התובע שכח את פשר מעשיו באותו יום לפני תחילת עבודתו, בייחוד בשים לב לכך שמדובר בפרט זניח מבחינתו, שלא היה בר חשיבות עד לדיון בתיק זה.

3.6        על יסוד מקבץ האמור לעיל, ומשלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי מדובר בתאונת עבודה, אני דוחה את טענתה לעניין זה.

4.         התובע נבדק על ידי ד"ר דורון נורמן, אשר נתמנה כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיחווה דעתו לגבי מצבו בתחום האורטופדי. בחוות דעתו מיום 30.8.05 ציין המומחה כי החבלה היחידה אותה ניתן לקשור לתאונה נשוא הדיון הינה הפגיעה בשורש כף יד ימין. בסיכום ממצאיו, קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות צמיתה, עקב שבר בעצם הטרפזיום והגבלה בתנועות שורש כף היד, בשיעור 5%.

5.         בסיכומיו טען ב"כ התובע כי בהתחשב בעובדת היותו של התובע פיזיותרפיסט, העושה שימוש מוגבר בידיו, הרי שמן הדין לקבוע כי נכותו התפקודית גבוהה מן הנכות הרפואית שנקבעה לו. איני רואה מקום לקבל טענה זו, בין היתר לנוכח קביעתו של המומחה אשר ציין בחוות דעתו כי הבדיקה הגופנית הצביעה על "כח מלא בגפיים ללא חסר נוירולוגי, מוטורי או תחושתי". ההלכה הפסוקה מורה כי בנכות בשיעור נמוך הנע בין 5% ל- 10%, ייקבע הפיצוי בדרך גלובלית ואין מקום לערוך חישוב אריתמטי. בשים לב למקצועו של התובע, המבוסס בחלקו הארי על הפעלת כפות הידיים,  ייקבע הפיצוי, לגבי הפסדי כושר ההשתכרות לעתיד, על הצד הגבוה.

6.         להלן הפיצוי המגיע לתובע, לפי ראשי הנזק השונים:

6.1        בגין כאב וסבל, בשים לב למכלול הנסיבות, זכאי התובע לפיצוי בסך 14,000 ש"ח.

6.2        בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד, ובשים לב לקביעתי לעיל בסוגיית הנכות התפקודית, זכאי התובע לפיצוי גלובלי בסך 70,000 ש"ח.

6.3        באשר להפסדי העבר, טען התובע כי בעקבות התאונה היה באי כושר מלא משך שלושה חודשים. לדבריו, בתקופה זו העסיק פיזיותרפיסט בשכר כולל בסך 33,940 ש"ח ובנוסף עוזרת בשכר חודשי בסך 800 ש"ח. התובע עתר גם לפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר, מתום תקופת אי הכושר ועד היום, בסך גלובלי של 120,000 ש"ח.

            אין בידי לקבל טענותיו אלה של התובע, לגבי היקף הפסדי השכר שנגרמו לו בתקופת העבר. בעדותו בפניי טען כי לאחר התאונה העסיק, למשך שלושה חודשים, פיזיותרפיסט ושילם לו שכר שנע בין 25,000 ל- 30,000 ש"ח (עמ' 11 לפרוטוקול). דא עקא, שמן החשבוניות שהוצגו בפניי (ת/3) עולה כי בגין התקופה שבה היה התובע באי כושר הועברו לאותו Wפיזיותרפיסט, בילאל חנא שמו, סך של 12,500 ש"ח בלבד. חשבונית נוספת, על סך 6,000 ש"ח, שהוצאה על ידי אותו פיזיותרפיסט, מתייחסת למועד שלאחר תקופת אי הכושר ואינה שייכת לעניין. דווקא חשבונית זו יכולה היתה להוביל למסקנה כי העסקתו של אותו פיזיותרפיסט כלל אינה קשורה לתאונה ואין היא נגזרת ממוגבלותו של התובע במילוי עבודתו. ראיה לכך, שאותו עובד המשיך ליתן שירותיו לתובע גם לאחר תקופת אי הכושר. 

יוער כי התובע לא טרח כלל לזמן את אותו עובד על מנת שיתמוך בגרסתו ויאמת את הפרטים והסכומים שנטענו על ידו. גם אם אקבל את החשבונית שהוצגה לגבי התקופה הרלוונטית (ת/3), על סך 12,500 ש"ח, כראיה מהימנה לאמיתות תוכנה, הרי שאין בכך כדי לאושש את טענתו של התובע כי אותם סכומים קשורים דווקא למוגבלותו, כאמור. הספק לעניין זה גובר לנוכח העובדה שלבד מאותו פיזיותרפיסט, שכר התובע גם עוזרת בשכר חודשי בסך 800 ש"ח. אותה עוזרת המשיכה לעבוד גם לאחר תקופת אי הכושר וממשיכה, למעשה, בעבודתה אצל התובע עד היום. עובדה זו מחזקת אף היא את המסקנה כי העסקתה לא הייתה כלל קשורה לתאונה דידן.