פסק-דין בתיק א 1358/05

ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לתת פסק דין מנומק על בסיס מסמכים וסיכומים שהוגשו.

חבות:

1.         התובע נפגע ביום 27/6/03, בראשו, בעת שצעד ברחוב התמר בנשר, כתוצאה מ"מפגש" עם ענף של עץ שהיה נטוע בצד המדרכה, וששלח ענפיו, בין היתר, לכיוון המדרכה.

2.         מתמונות שצורפו לתצהיר עדות ראשית שהוגש ע"י התובע, עולה כי מדובר במדרכה צרה יחסית. בקצה המדרכה (בסמוך לירידה לכביש) נטוע עץ גדול, שאחד מענפיו (ענף עבה למדי) צמח לכיוון הבתים (דהיינו לכיוון פנים המדרכה). יצויין כי לאחר הארוע נוסר הענף (הוצגו תמונות של "אחרי").

3.         התביעה הוגשה כנגד עירית נשר, שבתחום שיפוטה מצוי העץ, וזו הגישה הודעת צד שלישי כנגד חברת הגינון עמה התקשרה בחוזה לביצוע עבודות הגינון ברחבי העיר, והן כנגד מבטחת חברת הגינון.

דיון:

4.         אין חולק בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית של הנתבעת (עיריה) כלפי עוברי אורח (התובע). ראה לענין זה: ע"א 862/80 עירית חדרה נ' זוהר , פ"ד לז(3) 757, ע"א 73/86 שטרנברג נ' עירית בני ברק פ"ד מג(3) 343.

5.         לאחר שהתלבטתי ארוכות הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה הספציפי, קמה גם חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק שנגרם לתובע. הנתבעת היתה יכולה והיתה צריכה לצפות את הנזק שנגרם: מהתמונות שצורפו לתצהיר התובע עולה כי המדרכה במקום צרה מאוד . הענף "הסורר" הינו ענף עבה וגדול (יחסית) שניתן היה להבחין בו בבירור, במסגרת בדיקה ויזואלית פשוטה של העץ (ובהתחשב בעוביו ברור כי צמח במקום זמן רב לפני הארוע נשוא התביעה). ענף זה חוסם באופן חלקי את המדרכה, אומנם בגובה של כ-2 מטרים (ראה תשובת צד ג' בשאלה 7), ברם על הנתבעת לצפות כי ברחבי העיר "מהלכים" להם גם עוברי אורח גבוהים שעלולים להיפגע מענף כזה.

ראה הטלת אחריות בענין דומה בת.א 50326/03 הדר נ' עירית בני ברק (פורסם בנבו): שם הוטלה אחריות על עיריה בגין ענפי עץ שבלטו לכביש וגרמו נזק למשאית: "..כחלק מחובותיה של עיריה עליה לטפח את העצים המצויים בתחומה, קל וחומר אלה המצויים בסמוך לנתיב תחבורה נוסע ועלולים להוות סכנה לעוברי אורח (כלי רכב בכלל זאת)-זאת גם מכוח סעיף 235 לפקודת העיריות".

6.         את החובה להסיר את הענף ( שכאמור לעיל נוסר לאחר האירוע) ניתן למצוא באנלוגיה גם מקריאת חוק העזר לעירית נשר (שמירת הסדר והניקיון) תשנ"א-1991, אשר קובע בסעיף 14, תחת הכותרת: " אחריות לסילוק מפגע", כי בעל נכס או המחזיק בו חייב: "לגזום את הצמחים (צמח כולל עץ-ע.ב.) אשר בתחום נכסו או החורגים מגבול נכסו למקום ציבורי". סעיף 93 לחוק העזר מסמיך את העיריה להיכנס לכל מקום בתחום המועצה, כדי לבדוק האם קויימו הוראות החוק, ולעשות כל מעשה הדרוש לביצוע הוראות החוק.

הוראה ספציפית יותר ניתן למצוא בחוק העזר של עירית חיפה (עצים מסוכנים) שמסמיך את העיריה לדרוש מבעל נכס לגזום עץ אם הוא בולט לרחוב או עלול ליפול ולסכן חיי אדם. על חוק עזר זה (שאינו חל במקרה דנן) אמר כב' הש' עמית, בענין נפומניאשיץ , את הדברים הבאים (דברים שניתן ללמוד מהם גם למקרה דנן לאור האמור בחוק העזר של עירית נשר שצוטט קודם לכן):

"חוק העזר מהווה אינדיקציה לרמת הזהירות הנדרשת, באנלוגיה לחובה חקוקה. כידוע, הפרת חובה חקוקה עשויה לשמש בסיס לממצא של רשלנות מצד מי שהפר חובה זו, אם אמצעי זה נמנה עם אמצעי הזהירות הסבירים שאדם מן הישוב היה נוקט לפי מבחן הצפיות הסבירה...לשון אחר, קיומה של חובה חקוקה יכול ללמד על רמת הזהירות הנדרשת לצורך עוולת הרשלנות-ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן פ"ד נ(2) 123.

למרות שסמכותה של העיריה על פי חוק העזר היא סמכות שברשות, יש לייחס לה רשלנות בשל אי הפעלת סמכותה. חוק העזר מאפשר לעיריה להקטין ולהסיר סכנת עצים במדרכות בהן מהלכים הולכי רגל. זאת בנוסף, ובמצטבר לחובתה של העיריה לדאוג לשלומם של עוברי אורח מכוח סמכויות הרשות הנתונות לה לפי סעיף 235 לפקודת העיריות. לשון אחר, חוק העזר מגבש חובת הזהירות בבחינת "הצורך" לצפות"- ראה ת.א 1108/01 נפומניאשיץ נ' עירית חיפה , פורסם בנבו.

אשם תורם:

7.         יחד עם הטלת החבות על הנתבעת, יש במקרה זה לחלק את האחריות בינה לבין התובע, כשיעור רשלנותו התורמת שהינה גבוהה , כפי שאפרט להלן:

ראשית-הארוע ארע בשעת צהרים-אור יום מלא, כך שניתן היה לראות את הענף (על אף שמסביבו קימים עלים).

שנית-מקום הארוע הינו בסמוך לבית חמותו של התובע, ובהתאם לתשובותיו בתצהיר תשובות לשאלון-המקום מוכר לו היטב והוא ביקר בו פעמים רבות לפני הארוע: ראה שאלות ותשובות 32-35 בתצהיר התשובות).

שלישית-לפי עובי הענף ברור כי לא מדובר בענף חדש, שצמח אלא בענף שנמצא במקום כבר זמן רב, מכאן שחזקה על התובע, שמכיר את המקום היטב, כי ידע על קיומו וחובתו היתה לנקוט במשנה זהירות, כאשר הוא עובר בסמוך לעץ.

רביעית-מפגע בגובה שונה בתכלית ממפגע נמוך-במדרכה או בשביל עליו צועד אדם. על מפגע נמוך כבר נקבע בפסיקה כי אין לצפות מעוברי אורח להלך כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע על מנת להימנע ממהמורות ומכשולים שמצויים ברחובה של עיר, שהרי אין זו דרכם של בני אדם ללכת כשעיניהם מטה. שונה הדבר כאשר המפגע גבוה  במעט מגובה העינים של התובע-ראה בתמונות שצורפו לתצהירו.