פסק-דין בתיק א 1343/00

בין הנתבעת מס' 1 לבין הנתבעות מס' 2-3

1.       התובע נפגע, לטענתו, בתאונה שאירעה ביום 1.12.94, להלן: "התאונה". התובע הגיש את התביעה נגד שלושת הנתבעים: נגד הנתבעת מס' 1, להלן: "סהר", בעילה לפי החוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, להלן: " החוק", ונגד הנתבעות מס' 2 ו- 3, להלן: "הנתבעות", בעילה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], להלן: "הפקודה".

בכתב הגנתן טענו הנתבעות כי התאונה היא תאונת דרכים כמשמעותה בחוק, ומכוח עקרון ייחוד העילה הקבוע בס' 8 לחוק, דין התביעה כנגדן לפי הפקודה, להידחות על הסף.

2.       ביום 27.11.02 הגיש התובע תצהיר בו פירט את נסיבות אירוע התאונה. לאחר קבלת התצהיר, שלחו ב"כ הנתבעות ביום 8.12.02 הודעה לבית המשפט, עם העתק לבאי כח התובע וסהר, בה ציינו כי לדעתם נסיבות התאונה, כפי שפורטו בתצהיר, מצביעות, בעליל, על כך כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה לפי החוק, לכן הם סבורים כי אין צורך לשמוע ראיות בתיק, ובאי כח הצדדים יסכמו את טענותיהם על פי כתבי הטענות ותצהיר העדות הראשית של התובע בשאלה המשפטית שבמחלוקת, קרי, מהותה של התאונה. הסיכומים אכן הוגשו אך לפני שבית המשפט נתן החלטה בעניין זה, הודיע ב"כ סהר לבית המשפט ביום 9.11.04 כי מרשתו מודה בחבותה לפיצוי התובע בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה, להלן: "ההודעה", ובהתאם לכך ביקש להורות על דחיית התביעה נגד הנתבעות. עוד ביקש ב"כ סהר לקבוע ישיבה לדיון בשאלת ההוצאות.

3.       לאחר הגשת ההודעה, שלחו באי כח הנתבעות הודעה לבית המשפט בה ביקשו לחייב את סהר בהוצאות ושכ"ט עו"ד בגין ההליך בו נאלצו להופיע ולהכין סיכומים בכתב למרות שמלכתחילה  הם פנו מספר פעמים לב"כ סהר, בכתב ובעל פה, בבקשה שהיא תיטול על עצמה את הכיסוי הביטוחי, עוד "בשלב מקדמי של התיק". לטענת ב"כ הנתבעות, פנייתם נפלה על "אוזנים ערולות" וכעת, לאחר שאולצו הנתבעות לעבור את כל מסכת הראיות והסיכומים, מה שהיה כרוך בהופעות רבות בבית המשפט, מבקשים הם שבית המשפט יפסוק הוצאות ושכ"ט עו"ד, ואינן יכולות לקבל את בקשת סהר כי הנתבעות "ימחלו" על הוצאותיהן. עוד ציינו הנתבעות בהודעה כי הן מותירות את ההחלטה בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן לשיקול דעתו של בית המשפט בהתחשב בכל נסיבות המקרה ומבלי לקבוע ישיבה מיוחדת לדיון בהוצאות.

4.       בישיבה שהתקיימה ביום 29.3.05, התייחס ב"כ סהר לבקשה לחיוב מרשתו בהוצאות שהגישו ב"כ הנתבעות והצהיר, ובלשונו: "אודיע לבית המשפט תוך 7 ימים מהיום אם יש מקום לתת החלטה ונשלח הודעה מוסכמת בעניין זה". מאז לא נשלחה שום הודעה בעניין זה.

5.      בינתיים הגיע ב"כ התובע עם ב"כ סהר להסכם פשרה שקיבל ביום 28.6.05 תוקף של פסק דין.

6.      עוד לפני שניתן פסק הדין כאמור, שלחו באי כח הנתבעות בקשה, בש"א 18428/04 ביום 13.12.04 למתן פסק דין הדוחה את התביעה נגד הנתבעות וחיוב סהר בהוצאות. בשלב יותר מאוחר, הגיש ב"כ סהר בקשה להארכת המועד להגשת סיכומים בשאלת החיוב בהוצאות, אך עד היום לא הוגשה שום תגובה. ביום 14.7.05 הגישו ב"כ הנתבעות בקשה למתן פסק דין הדוחה את התביעה נגדם ולחיוב בהוצאות. לבקשה זו צירפו את השתלשלות הענינים כמפורט לעיל. ביום 19.7.05 הגישו ב"כ הנתבעות בקשה נוספת בעניין זה.

7.      באשר לתובע, מן הראוי לציין כי בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 6.11.02 הודיע בא כוחו "שאין לי עמדה לשאלה אם מדובר בתאונת דרכים או בתאונת עבודה לפי הפקודה, אבל אני חייב לטעון שהעובדות מקימות עילה לפי חוק הפיצויים בגלל ייחוד העילה, אך אם בית המשפט יגיע למסקנה אחרת, אני אקבל את המסקנה".

8.      לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הנתבעות ובהעדר תגובה מטעם סהר לעניין החיוב בהוצאות, אני נעתר לבקשת הנתבעות, דוחה את התביעה שהגיש התובע נגד הנתבעות מס' 2 ו-3. בהתחשב בכך שהתביעה נגד הנתבעות הופסקה בשלב לאחר הגשת הסיכומים, אני מחייב את סהר לשלם לנתבעות, באמצעות באי כוחם, שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח להיום, בצירוף מע"מ כחוק.

ניתן היום ג' באב, תשס"ה (8 באוגוסט 2005) בהעדר ב"כ הצדדים. המזכירות תמציא להם העתק פסק דין זה בדואר רשום כמקובל.

ר. ג'רג'ורה, שופט

הקלדנית: אתי באזוב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: