פסק-דין בתיק א 13370/05

1.      התובעת,חברת רדסטון יזום והפקות בע"מ, באמצעות מנהליה עו"ד שי דגן ורחל דניאלי, ביקשה לשכור חנות להפעלת סלון כלות וביגוד יוקרתי. בעקבות מודעה שהתפרסמה באינטרנט, פנתה התובעת לנתבעים.

2.      לאחר משא ומתן נחתם בין הצדדים הסכם שכירות. על פי תנאיו, קיבלה התובעת את זכות החזקה בחנות הידועה כגוש 6933 חלקה 63, רח' שינקין 14 תל-אביב (להלן:"החנות"), לתקופה שמיום 10.11.04 ועד ליום 9.11.05.

3.      על פי ההסכם, הועמדו דמי השכירות על 750 $ לחודש אך הצדדים מסכימים כי בפועל שילמה התובעת סכום שקלי השווה ל 1500 $ לחודש, (ראה ס' 9 לסיכומי הנתבעות).

4.      התובעת אף שילמה לנתבעים סכום של 40,000 ש"ח  עבור הציוד והמוניטין, ולגרסתה אף בגין דמי פינוי.

5.      בעת חתימת הסכם השכירות הוצג בפני התובעת אישורה של הדיירת המוגנת אושרי יוכבד להשכרת החנות בדיירות משנה.

6.      בסמוך לקבלת התובעת את מפתחות החנות,  החלה לשפץ ולצבוע אותה. עוד באותו יום התפתח ריב בין נציגיה לבין אחיה של הנתבעת 1, אשר  לטענת התובעת מנע ממנה להציב שלט חיצוני לפרסום החנות. זאת ועוד, לטענתה התגלה לה כי בשירותים הסמוכים מעשנים באופן קבוע סמים. התובעת דרשה מהנתבעים כי יסלקו את המטרדים אך נענתה שהדבר אינו בשליטתם, ככל שהוא אכן מתקיים.

7.      בתחילת דצמבר 2004 התריעה  התובעת בפני הנתבעים כי הם מפרים את ההסכם בגין האמור לעיל. הנזק לתובעת  הוערך על ידה  בסכום הפיצוי המוסכם בהסכם השכירות, דהיינו, 10,000$.

8.      הנתבעים ענו כי יסכימו להעמיד לרשות התובעת שלט בחזית הבניין, וכי יותר לה השימוש בשירותים המשותפים לשוכרי החנויות והמחסנים ובתנאי שתעמוד התובעת בתנאי ההסכם בכל הנוגע להתחייבויותיה, לרבות המצאת הביטחונות הנדרשים על פי ההסכם. (נספח ד' לכתב התביעה).

9.      ביום 19.12.04 הודיעה התובעת  לנתבעים כי ניתנת להם הזדמנות לתקן את ההפרות

     הנטענות על ידה. כך, נדרשו הנתבעים להמציא קבלות לשקים המעותדים שהפקידו בידי

     המשכירים, ליתן בידיה קבלה לתשלום ששילמה בגין הציוד ודמי הפינוי בסך 40,000 ש"ח,

    להמציא לתובעת מפתחות לשירותים המשותפים שבסמוך לחנות ולאפשר לה שימוש בשלט

     החיצוני הפונה לרחוב,וזאת, בנוסף לפיצוי בגין הנזקים בסכום של 5,000 $.

10. ביום 28.12.04 שלחו הנתבעים לתובעת את הקבלות הנדרשות. מאידך, העבירו לה

      דרישות תשלום של עירית תל-אביב לתשלום חוב  ארנונה לתקופה הרלוונטית, ואף דרשו

      שוב  כי  תמציא להם את הערבות הבנקאית שהתחייבה לה בהסכם.

11.  ביום  29.12.04 הודיעה התובעת על ביטול ההסכם, דרשה את התשלום עבור הציוד ואת

    הפיצוי האמור וביום 10.1.05 החזירה את מפתחות החנות לנתבעים.

12. הנתבעים מצידם עשו שימוש בשקים שניתנו להם לביטחון ושילמו חובות התובעת לחברת