פסק-דין בתיק א 1334/02

1.      עניינה של תובענה זו, כמו גם הבקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית, הוא עתירה לסעד של הערכה לפי סעיף 338 לחוק החברות, לפיו יחוייב הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") לשלם לתובע, כמו גם לתובעים הייצוגיים האחרים, אם התובענה תאושר כייצוגית, את שווין ההוגן של מניות הנתבע 2 (להלן: "משכן"), בהן החזיק, היינו את ההפרש הכספי בין שוויין ההוגן לבין שווי הרכישה של המניות ששילם הנתבע, במסגרת הצעת רכש לפי סעיף 337 לחוק החברות תשנ"ט-1999.

טוען התובע כי במסגרת הצעת הרכש, שפורסמה ב-26.11.01, רכש הנתבע את מלוא אחזקותיו במניות הנתבע 2 (78 מניות) "בכפיה" ובניגוד לרצונו, כחלק מהצעת הרכש המלאה שהגיש לפי סעיף 337 (א) לחוק הנ"ל, תמורת סכום של          -.1,017 ש"ח לכל מניה, בעוד ששווין ההוגן לאותה עת עמד, לדעת התובע, על לפחות -.3,441 ש"ח לכל מניה.

את הערכתו זו ביסס התובע על חוות דעתו של רו"ח רן סוקולובסקי אותה צרף לכתב התביעה והבקשה.

על בסיס זה חישב התובע ומצא כי שוויה הכולל של תביעתו האישית כמחזיק 78 מניות, כאמור, מסתכם ב-.189,072 ש"ח (ההפרש בין שוויה ההוגן של המניה לבין התמורה ששילם עבורה הנתבע על פי הצעת הרכש) ואילו שוויה הכולל של התובענה, אם תוכר כייצוגית, עומד על -.498,347,736 ש"ח.

הנתבעים, או ליתר דיוק, הנתבע כלפיו מבוקש הסעד והחיוב הכספי הנ"ל, דוחה את תביעת התובע, כמו גם את בקשתו להכיר בה כייצוגית ואת הטענות שהועלו נגדו במסגרת התדיינות זו.

לטענתו, הסכום ששילם עבור מניות הנתבע 2 היה הוגן ושיקף את שוויין האמיתי. את טענתו זו ביסס הנתבע על חוות דעתם של רו"ח יאיר לפידות ורו"ח בן אור, אשר סתרו את קביעותיו והערכותיו של סוקולובסקי.

מוסיף וטוען הנתבע כי התנהגותו חסרת תום לב של התובע מצדיקה, אף היא, את דחיית בקשתו.

2.      סעיף 338(א) לחוק החברות התשנ"ט-1999 קובע:

"בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל מי שהיה ניצע בהצעת רכש מלאה שהתקבלה, כאמור בסעיפים 336(ג) ו-337(א), לקבוע כי התמורה בעבור המניות היתה פחות משווין ההוגן, וכי יש לשלם את השווי ההוגן כפי שיקבע בית המשפט".

האם עלה בידי התובע להראות, ולו במידה הנדרשת בשלב זה בו נבחנת השאלה האם להכיר בתובענה כייצוגית, כי התקיים התנאי לפיו התמורה ששילם הנתבע על פי הצעת הרכש, פחותה מ"שווין ההוגן", שאם לא כן לא יעניק לו בית המשפט את הסעד המבוקש ולא ייעתר לבקשתו להכיר בתביעתו האישית כתובענה ייצוגית כפי שמאפשר המחוקק בסעיף 338(ב) לחוק.

3.      הנסיבות שנפרשו בפני אינן מצביעות על כך, אלא על ההיפך.

אין חולק, למעשה, כי המניות נרכשו ע"י הנתבע במחיר (-.1,017 ש"ח למניה) המשקף שווי העולה על שוויה הנכסי של משכן, או ליתר דיוק, על שווי הונה העצמי.

כך מאשר, אף רו"ח סוקולובסקי בתשובה לשאלות שהפנה אליו, בענין זה, עו"ד אגמון (ראה עמ' 30-32 לפרוטוקול), אם כי לדבריו: "שווי נכסי הוא ממש לא שיקול בהערכות שווי ברוב המקרים".

מחיר הרכישה עלה אף על שוויה הבורסאי של המניה, היינו על המחיר על פיו נסחרו המניות בבורסה בתקופה האחרונה עובר למועד פרסום הצעת הרכש (לפחות בשלוש השנים האחרונות). עובדה זו אישרו הן סוקולובסקי, במהלך חקירתו (עמ' 30 לפרוטוקול) והן התובע עצמו (עמ' 12 לפרוטוקול).

בין שתגרוס כי השווי הנכסי הריאלי של החברה משקף בדרך כלל את "שוויין ההוגן" של מניותיה, כפי שסבורים מספר שופטים וזו אף דעתי (ראה החלטתי בענין ממן - קיטאל בת.א. 2338/02), ובין אם תגרוס כי השווי הבורסאי של המניה, בזמן נתון, הוא הקובע או המכריע לצורך בחינת שאלת שוויה ההוגן של המניה שנרכשה בדרך של הצעת רכש, כפי שסבורים שופטים אחרים, בין כך ובין כך, המסקנה המתבקשת, לדעתי, מהנסיבות הנ"ל היא כי מניות משכן נרכשו ע"י הנתבע במסגרת הצעת הרכש, במחיר הוגן ואף למעלה מכך.

העובדה ש-90% מהניצעים, אליהם הופנתה הצעת הרכש נתנו להצעה את הסכמתם מעידה אף היא על כך.

מה לי, בנסיבות אלה, לבחון את קביעותיהם של המומחים שהגישו חוות דעת מטעם הצדדים, בחינה אשר אותה שקלתי לבצע באמצעות מומחה שימונה מטעם בית המשפט, עד ששוכנעתי להמנע מכך, במקרה זה.

משהודו התובע והמומחה שהגיש חוות דעת מטעמו, כי מניות הנתבעת 2 נרכשו ע"י הנתבע במחיר העולה על השווי הבורסאי שלהן בשנים האחרונות, ועולה אף על שווין כנגזרות מהשווי הנכסי של החברה, ומשרכישה זו נענתה ע"י כ-90% מהניצעים, הרי שניתן, לדעתי, לקבוע כי המחיר ששולם ע"י הנתבע היה הוגן לאותה עת. 

מכל מקום, נסיבות אלה אינן מצביעות על תשלום תמורה בלתי הוגנת לבעלי מניות המיעוט - הניצעים - על ידי בעלי השליטה ברוב המניות, אשר ביקש לרכוש את יתרתן ולהפוך על ידי כך את משכן לחברה פרטית בשליטתו, באופן ובדרך שהתווה המחוקק.