פסק-דין בתיק א 1328/03

כללי

1.         התובעת, ילידת 1939, מבקשת לחייב הנתבעות לפצותה בגין נזקים שנגרמו לה בתאונה, שהיא תאונת עבודה, שאירעה לה ביום 09/04/00 (להלן: "התאונה").

2.         התובעת עבדה בעת הרלוונטית לתביעה אצל הנתבעת 1 כאם בית.

            הנתבעת 2 היא חברה לביטוח בע"מ שביטחה הנתבעת 1 במועדים הרלוונטיים לתביעה.

3.         התובעת טוענת כי ביום 09/04/00, בשעה 08:05 לערך, הלכה בלוויית אם הבית הראשית במדרכה שבתחום הפנימייה המנוהלת על ידי הנתבעת 1, כשלפתע, תוך כדי הליכתה, מעדה, אחר שנתקלה באבני ריצוף, שחלקן בלטו וחלקן שקעו, באופן שיצרו מפגע מסוכן להולכי רגל.

            בתאונה נפגע קרסול רגלה הימני של התובעת, היא הובהלה לחדר המיון בבית החולים "סורוקה" בבאר-שבע, שם אובחן בה שבר מרוסק תוך פרקי עם תזוזה בעצם העקב, והיא קובעה בסד גבס ושוחררה לביתה. שלב מאוחר אף עברה התובעת ניתוח לקיבוע המפרק.

4.         התובעת מבקשת לחייב הנתבעות הן על פי הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הדן בכלל "הדבר מדבר בעדו", לחילופין ובמצטבר - על פי הוראות סעיף 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הדן בכלל חובת הראייה ברשלנות גבי דברים מסוכנים, ולחילופין טענה כי התאונה והנזקים שנגרמו לה באו בשל רשלנותה הבלעדית או המכרעת של הנתבעת, עובדיה או מנהליה, גם בשל הפר חובה שבחוק.

לציין כבר עתה כי בסיכומים לא חזרה התובעת על טענותיה גבי החלת כלל "הדבר מדבר בעדו", גם לא גבי "דברים מסוכנים" - ועל כן לא יתקיים באלה דיון.

5.         התובעת נתנה חוות דעת מומחה מטעמה בתחום האורטופדי שקבע כי נכותה הרפואית הצמיתה היא בשיעור 36%.

6.         הנתבעות הכחישו טענות התובעת וטענתן היא כי עסקינן בתביעה סתמית שמוטב לו לא הייתה מוגשת כלל, כי אם אירעה התאונה כפי טענת התובעת הרי היא תאונת עבודה ועליה למצות כל זכויותיה במוסד לביטוח לאומי, כי אם אירעה התאונה הרי אירעה זו בשל רשלנותה הבלעדית ו/או חוסר אכפתיות מצידה באופן שאין לה להלין אלא על עצמה.

            הנתבעות גם הכחישו הפגיעה והנזקים להם טוענת התובעת, ושלב מאוחר נתנו חוות דעת מומחה מטעמן שקבע כי נותרה בתובעת נכות צמיתה בשיעור 10%.

7.         מתוך הפער שבין חוות הדעת הרפואיות - מונה פרופ' ניסקה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, שקבע כי בתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 23% לפי - 10% בשל קשיון נוח של פרקי הטרסוס, 5% בשל הגבלה של תנועות הקרסול ועוד 10% בגין צלקת.

            ב"כ בעלי הדין לא ביקשו לחקור המומחים מטעמם או את המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש, והנכות הרפואית שנמצאה על ידו - מקובלת עליהם.

8.         בעלי הדין היו, אם כן, חלוקים, הן באשר לנסיבות התאונה, הן באשר לחבות הנתבעות, גם באשר לשיעור נכותה הרפואית, גם התפקודית, של התובעת, וכיוצא - גבי שיעור הנזקים שנגרמו לה וגובה הפיצוי הראוי.

9.         בפניי העידו התובעת בעצמה ומר ביטון דוד, עובד הנתבעת 1 מזה 19 שנים - שצילם לפי בקשת התובעת את המקום בו היא טוענת כי נפלה, ומטעם הנתבעות העידו הגב' שרה גלעד, המשמשת כאם בית ראשית אצל הנתבעת 1 וחוקר.

10.        בהערת אגב, שתאמר כבר כאן, אני מבקשת לציין כי שמיעת הראיות נסתיימה ביום 7/12/06 והתובעת חוייבה ליתן סיכומי טענותיה בתוך 30 יום.

            אחר ביקורת מזכירות בית המשפט נמצא ביום 17/7/07 כי התובעת לא הגישה סיכומי טענותיה, גם לא בקשה כלשהי - ומתוך כך ניתן פסק דין בו הוריתי על מחיקת התביעה, וההליכים בה חודשו לבקשת ב"כ התובעת, ובהסכמת ב"כ הנתבעות, בהחלטתי מיום 30/7/07 - אז הוריתי לתובעת ליתן סיכומי טענותיה בתוך 10 ימים.

11.        לציין עוד כי הנתבעות הציגו גם חוות דעת של האקטואר שי ספיר, והתובעת נדרשה להודיע אם היא עומדת על חקירתו, וסופו - שלא ביקשה לעשות כן.

12.        מתוך המחלוקות שבין בעלי הדין - ייעשה הדיון בפסק הדין להלן קודם בטענות התובעת לנסיבות התאונה, בחבות הנתבעות לפצותה ובשיעור אחריותה התורמת - אם תמצא, ואם אכן יוכרע כי הנתבעות חבות - ייעשה הדיון בנזקים להם טוענת התובעת, לפי נכותה הרפואית ומה שייקבע אודות הפגיעה התפקודית שבה.