פסק-דין בתיק א 13266/04

1.         התובע - נתבע שכנגד, מר דוד לנקרי (להלן: "התובע") הוא הבעלים של רכב מסוג רנו, דגם 21, נושא מס' רישוי 06-679-18 (להלן: "הרכב").

            הנתבע - תובע שכנגד, מר מוטי איצקוביץ (להלן: "הנתבע")  הוא הבעלים של מוסך הבוחן.

2.         בתחילת חודש יוני 2004 פנה התובע לנתבע וביקש להחליף את מנוע הרכב בעקבות תקלה אשר התגלתה בו ולצורך כך הוא סיפק לו מנוע משומש (להלן: "המנוע החלופי"). לאחר התקנת המנוע החלופי הוא לא פעל, ולבקשת הנתבע המציא לו התובע מנוע אחר במקומו וכן חלקים נוספים לרכב.

3.                  לטענת התובע בתמצית, המנוע החלופי לא פעל ברכב בשל רשלנות הנתבע ובעקבות כך נגרמו נזקים במתנע, בגיר ובמנוע של הרכב, ועל-כן, הוא סיפק אותם חלקים לנתבע. עוד נטען כי התובע משך לפקודת הנתבע שיק על סך של 500 ש"ח עבור החלפת המנוע ברכב, אולם, הנתבע דרש ממנו לחתום על גב השיק ובכך להטיל עליו אחריות כלפי חברות מפוקפקות שלא היה לו כל קשר אליהן. מכאן התביעה, לפיה מבקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום סך של 17,500 ש"ח.

4.         לטענת הנתבע בתמצית, הואיל והמנוע החלופי סופק על-ידי התובע, לא מוטלת עליו אחריות לתקינותו. בגין הרכבת המנוע החלופי נדרש התובע לשלם סך של 800 ש"ח. התובע משך לפקודת הנתבע שיק על סך של 500 ש"ח, אולם, משנדרש לחתום חתימת היסב על גב השיק, הוא נטל אותו חזרה ולא שילם תמורה כלשהי לנתבע. בנסיבות העניין, הנתבע עיכב את הרכב תחת ידיו.

            הנתבע מבקש לחייב את התובע בתשלום סך של 5,995 ש"ח, מתוכם סך של 800 ש"ח בגין עלות הרכבת המנוע החלופי והיתרה בגין הוצאות אחסון הרכב עד למועד הגשת התביעה שכנגד, 10.10.04.

5.         בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, פסק הדין בתביעה ניתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, לאחר שכל צד סיכם את טענותיו בתביעה.

6.         שני הצדדים בעלי הדין תמכו טענותיהם בתביעה בחוות דעת שמאי אשר הוגשו מטעמם. אולם, כבר כעת יצויין, כי לא ניתן להסתמך על אותן חוות דעת או לקבוע ממצאים על פיהם.

חוות הדעת מטעם התובע מבוססת כל כולה על טענות התובע בתביעה ואין בה כל התייחסות להתרשמותו המקצועית של המומחה.

            באשר לחוות הדעת מטעם הנתבע, המומחה סקר בקצרה טענות הצדדים וציין באופן לקוני בסעיף 5.1.4 לחוות הדעת: "אין ולא נמצא כל פגם בעבודת הנתבעים ונראה לנו שמדובר בתביעה בה מנסה התובע לגלגל נזקיו על כתפי הנתבעים, ללא עוול בכפם".  דא עקא, למסקנה זו אין כל ביסוס מקצועי בחוות הדעת.

7.         העובדה כי התובע מסר לנתבע שיק על סך של 500 ש"ח תמורת הרכבת המנוע החלופי ברכב ואף סיפק לו חלקים שונים להרכבה, אינה מתיישבת עם טענתו כאילו התקלות שהתגלו באותו מנוע ויתר החלקים ברכב היו באחריות הנתבע.

8.         הנתבע מפנה למחירון איגוד המוסכים לעניין חיוב התובע בדמי אחסון הרכב (נספח ה' לכתב התביעה שכנגד). מחירון זה אינו רלוונטי למחלוקת שבין הצדדים, וזאת משני טעמים, כמפורט להלן:

א.         המחירון הוא מיום 10.3.99, כארבע שנים לפני ההתרחשות נשוא התביעה.

ב.         במחירון מפורטים "דמי חניה במוסך" בעוד כי דרישת הנתבע היא לתשלום דמי אחסון ואין לדעת באם מדובר באותם רכיבים.

9.         אין באמור לעיל כדי לשלול באופן מוחלט זכותו של הנתבע לקבלת הוצאות אחסון עבור רכב התובע, שכן, בהתאם לסעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, הוא עיכב כדין את הרכב תחת ידיו.

            בנסיבות העניין, אני מעמיד הוצאות דמי האחסון המגיעים לנתבע על סך של 2,000 ש"ח.

10.        התובע עתר לפיצול סעדים בתביעה, אולם, הוא לא נימק בקשתו ולא פירט מהם הסעדים הנוספים אותם הוא מבקש לתבוע ומדוע לא ניתן לכלול אותם במסגרת תביעתו דנן.  בנסיבות העניין, הבקשה לפיצול סעדים נדחית.

11.        לסיכום כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

א.         תביעת התובע, מר דוד לנקרי - נדחית בזאת על הסף.