פסק-דין בתיק א 1326/99

1.       התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה, בה ביקש מספר סעדים, ובין היתר, פסק דין הצהרתי, לפיו שני המחסנים הנמצאים בחלקה 54/4 בגוש 10856, הם בבעלותו. התביעה הוגשה בהתחלה לבית המשפט השלום בחיפה, אך בשל חוסר סמכות עניינית, הועברה ביום 3.11.1999 לבית משפט זה.

אסקור להלן את טענות באי כח הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומיהם. ההדגשות בפסק הדין הן שלי אלא אם נאמר אחרת.

2.       אין מחלוקת כי ברחוב אחד העם 12 בחיפה קיים מבנה הרשום כבית משותף. במבנה ישנה דירה הידועה כחלקה 54/4 בגוש 10856, המהווה, על פי רישום הבית המשותף, דירה ושני מחסנים הצמודים אליה, כחלק בלתי נפרד ממנה. להלן: "הדירה". אחד המחסנים מצוי בחצר הבית, להלן: " המחסן הראשון" ואילו המחסן השני, אשר מידותיו, על פי האמור בכתב התביעה, 3.30 מ' לאורך וכ - 1.65 מ' רוחב, מצוי מתחת לדירה, להלן: "המחסן השני". הדירה הועמדה למכירה בהליכי הוצאה לפועל על פי החלטת ראש ההוצל"פ בחיפה שניתנה בתיק הוצל"פ 3-93-12806-02. בהתאם להליכי ההוצל"פ פורסם מכרז והתובע זכה בו. בעקבות הזכייה במכרז, נחתם ביום 22/5/1994 הסכם בין כונס הנכסים לבין התובע, לפיו רכש התובע את הדירה בסכום השווה בשקלים לסכום של 28,080$, להלן: "הסכם הרכישה". ראש ההוצל"פ אישר את המכירה והודיע לרשם המקרקעין בחיפה לרשום את הדירה על שם התובע, כשהדירה נקיה מכל עיקול ו/או שיעבוד ו/או זכות של צד ג'.

3.       בכתב התביעה טען התובע שהנתבע מס' 1, להלן: "יוסף", שכנע אותו לוותר לו על אחד המחסנים ללא תמורה. כשרכש התובע את הדירה כאמור, שני המחסנים היו קיימים והיוו חלק בלתי נפרד ממנה. בס' 6 לסיכומיו הוסיף ב"כ התובע וטען כי בעת ניהול המכרז התובע כלל לא ידע כי צמודים לדירה הנדונה מחסנים שכן טרם הכיר את מסמכי הרישום. יוסף סיפר לתובע, באותו מעמד, כי צמוד לדירה הנדונה מחסן בחצר וכי הוא - יוסף - מבקש לקבלו. התובע החליט, כמחווה של רצון טוב, להעניק ליוסף את המחסן הראשון במתנה שכן הסתפק בשלב זה בזכייה בדירה עצמה.

          עוד טען התובע בס' 7 לסיכומיו כי ביום הזכייה במכרז, 12.4.94, הוא ערך מסמך בחתימת ידו, בו אישר כי הוא מסכים לוותר לטובת יוסף על המחסן הראשון, אך בידיו לא נשאר עותק ממנו מאחר ויוסף נטל לידיו מסמך זה.

לשם העברת המחסן הראשון על שמו בפנקסי המקרקעין, הפנה יוסף את התובע לעורך דין מטעמו, אך עורך הדין אמר לתובע וליוסף כי לא ניתן להעביר בעלות במחסן ללא העברת בעלות גם בדירה. ממשיך התובע וטוען כי מכיוון שהוא לא היה מעונין למכור את הדירה שאותה רכש זה מכבר, נותר המצב כפי שהיה ללא שינוי. לטענת התובע, מספר חודשים לאחר מכן פנה אליו יוסף ואמר לו כי נמצא פתרון לבעיה וכי ניתן להעביר את המחסן הראשון בלבד, ולשם כך ביקש יוסף מהתובע לפגוש את אשתו, הנתבעת מס' 2, להלן:" רבקה", בלשכת רישום המקרקעין. הפגישה אכן התקיימה, אם כי גירסת התובע באשר למועד קיומה אינה ברורה, כפי שאבהיר להלן, אך בלשכת המקרקעין הודיעו נחרצות שאין אפשרות להעביר בעלות במחסן, ללא העברת הבעלות בדירה כולה. משיצאו התובע ורבקה מהבנין, טען התובע בס' 10 לכתב התביעה, ועל טענה זו חזר בס' 9.1 לסיכומיו, כי רבקה ביקשה ממנו ש" יחתום על אישור חדש על כי הוא מוותר על אותו מחסן, שכן, כך טענה בפניו, בעלה איבד את האישור הקודם שנתן לו". התובע הסכים.

          בסעיף 9.2 לסיכומיו טען התובע, כי מאחר ולא היו ברשותו באותה עת משקפי הקריאה, הציע לרבקה שהיא תערוך את האישור החדש, " שיהיה בדיוק כמו האישור המקורי", ולאחר שהיא ערכה אותו, התובע חתם על האישור השני, להלן: "המסמך השני", מבלי לקרוא אותו וסמך על רבקה שהיא תרשום את מה שסוכם. לטענת התובע, רבקה רימתה אותו, בכך ש" השיגה ממנו בדרך זו אישור שני, נוסף, על ויתור על מחסן, וכך השיגו ממנו הנתבעים 2 אישורים על ויתור על שני מחסנים" בעוד שהוא התכוון, כפי שטען בס' 13 לכתב התביעה, לוותר על מחסן אחד בלבד, הוא "המחסן שבחצר". כן טען התובע בכתב התביעה כי רבקה כתבה במסמך השני תאריך מזוייף, 12.4.1994, המועד בו נערך המסמך הראשון, מבלי שהתובע שם לב לכך. לאחר ש"באותו מעמד", מחוץ לטאבו, חתם על המסמך השני, מסר אותו חזרה לידי רבקה ולא נותר לו ממנו עותק. 

4.       לטענת התובע, כיוון שיוסף ורבקה רימו אותו וגזלו ממנו, ברמאות, מחסן אשר מעולם לא התכוון לוותר עליו, זכותו לבטל את הויתור על המחסן הראשון לאחר שגילה את מעשה המירמה בחודש מרץ 1998 או בסמוך לכך, וזאת לפי ס' 5 לחוק המתנה תשכ"ח-1968 להלן: "חוק המתנה" (בין אם לפי ס"ק ( ב) ובין אם לפי ס"ק ( ג)). עוד העלה התובע כל מיני טענות נגד הנתבעים, כמפורט בכתב התביעה, על אופן השתלטותם על שני המחסנים, על הריסתם ועל הזכויות המגיעות לו, לרבות הפיצויים, בגין מעשיהם של הנתבעים. לאור כל האמור לעיל, עתר התובע לבית המשפט למתן פסק דין הצהרתי, בין היתר, כי שני המחסנים הם בבעלותו ולנתבעים אין בהם כל זכות, בנוסף לסעדים אחרים כמפורט בס' 26 לכתב התביעה, שאין מקום לפרטם כאן.

5.       בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים את כל טענות התובע בכתב התביעה. לטענתם, הם רצו להשתתף במכרז אך התובע פנה ליוסף והציע לו סכום כסף על מנת שיוסף יוותר על השתתפותו במכרז, ואילו יוסף הציע מצידו לשלם לתובע סכום כסף על מנת שהתובע יסתלק מהמכרז. בס' 11 לכתב ההגנה, טענו הנתבעים כי לאחר שיחות וויכוחים, הסכימו התובע ויוסף " כי שני המחסנים הרשומים כמצורפים ושייכים ליחידת הדיור יועברו ויימסרו לשם הנתבע 1 - ללא תמורה כספית ומנגד הנתבע מס' 1 יסתלק מהמכרז ולא יתמודד בהתמחרות שנועדה להתבצע....", להלן: "הסיכום".

על פי הסיכום, כך ממשיך יוסף וטוען, הוא הסתלק מהמכרז והתובע אכן זכה בו. הנתבעים מכחישים בתוקף שהתובע הוחתם ברמאות על המסמך השני וכן מכחישים את טענת התובע לפיה הוא שערך את המסמך הראשון במועד הזכייה במכרז. לטענת הנתבעים, בס' 15  לכתב ההגנה: " הנכון הוא שהנתבעת 2 הכינה שני מסמכי ויתור בעבור ויתורו של התובע על שני המחסנים - בתמורה להסתלקותו של נתבע 1 מהמכרז". בס' 9 ו- 10 לסיכומיו, הוסיף ב"כ הנתבעים וטען כי במקום בו התנהל הליך המכרז, "באותו מעמד, בחדר סמוך (לא במשרדו של עו"ד דורון זר), הכתיב התובע לרבקה את שני כתבי הויתור שלו על המחסנים וחתם עליהם בתחתיהם... זאת ועוד, שני כתבי ויתור אלה נערכו באשר לכל מחסן בנפרד באותו יום ובאותו מעמד (אחד לאחר השני) כדי להבליט את ויתורו של התובע על שני המחסנים הצמודים לדירה". כן מודים הנתבעים בס' 17 לכתב הגנתם כי רבקה אמנם ביקרה עם התובע בלשכת רישום המקרקעין "ע"מ לברר אפשרות העברת המחסנים לשם הנתבע 1" ואולם הם " מכחישים בתוקף" את טענתו של התובע באשר למהלך העניינים בעת המפגש " אודות החתמה נוספת על אישור חדש של ויתור ו/או הטענה בדבר אובדן אישור קודם". בסיכומיהם טענו הנתבעים כי המפגש אירע " במהלך שנת 1997", כי התובע ורבקה "הגיעו לבניין השקם, ללשכת רישום המקרקעין, עם שני כתבי הוויתור על שני המחסנים שנערכו ביום המכרז, ביום 12.4.94, שהיו ברשותה של הנתבעת מס' 2)" וכי תכלית המפגש הייתה " לבדוק אפשרות העברת המחסנים על שם הנתבעים", אך "הם הושבו בשלילה ע"י לשכת רישום המקרקעין, מאחר שהדירה טרם הועברה על שמו של התובע ולכן לא ניתן להעביר בעלות במחסן ללא העברת בעלות בדירה". בעקבות כך יצאו שניהם מהבניין ולטענת רבקה " הלך כל אחד לדרכו". כלומר, לטענת הנתבעים בס' 18-19 בסיכומיהם, באותו מעמד " הנתבעת לא ערכה שום מסמך ולא ביקשה מהתובע לחתום על שום מסמך וכלל לא טענה בפני התובע כי בעלה איבד את המסמך אשר 'התובע ערך' ביום 12.4.94".  

כפי שציינתי לעיל, גירסת התובע באשר למועד המפגש בלשכת רישום המקרקעין אינה ברורה. כך, בסעיפי כתב התביעה בהם מפורטות העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, צויין כי " מספר חודשים לאחר מכן (לאחר סיום הליכי המכרז והחתימה על המסמך הראשון - ר.ג.) התקשר אליו יוסף ואמר לו כי נמצאה אפשרות להעביר את המחסן בלבד על שם יוסף בטאבו, ולצורך כך ביקש שהתובע יפגוש את רבקה בלשכת רישום המקרקעין. הפגישה אכן התקיימה, אולם בלשכת רישום המקרקעין הודיעו נחרצות כי אין אפשרות להעביר בעלות במחסן...". מעובדות אלה שנטענו בכתב התביעה, עולה כי מועד המפגש בלשכת המקרקעין לא צויין. לדעתי, סביר להניח כי המפגש התקיים לאחר החתימה על המסמך הראשון. מכל מקום, סבורני שאין נפקות למועד המפגש בלשכת רישום המקרקעין וזאת לאור המסקנה אליה הגעתי כפי שיוסבר בהמשך. מה שברור מכתב התביעה הוא כי "מיד לאחר שיצאו מהבניין" של לשכת רישום המקרקעין רומה התובע על ידי רבקה לחתום על המסמך השני, שהעתק ממנו צורף לכתב התביעה.

6.       המאמצים לפשר בין הצדדים לא הניבו פרי והתיק נקבע להוכחות. בפתח ישיבת ההוכחות קיבלו באי כח הצדדים את הצעת בית המשפט להעביר את המחלוקת בין הצדדים להכרעתו של גרפולוג, והגישו ביום 27.3.03 הודעה משותפת, לפיה הודיעו על הסכמתם כי " ההכרעה בתיק זה תהיה עפ"י חוות-דעתו של גרפולוג מומחה אליו יופנו השאלות שיפורטו בהמשך, ועל-פי תשובות המומחה לשאלות אלו (ובכפוף לשאלות הבהרה וחקירה נגדית של המומחה כאמור בס' 9 להודעה", להלן: "ההודעה".

אעיר כי בבוקר ישיבת ההוכחות, שכאמור לא התקיימה בשל קבלת הצעת הפשרה, הגיש התובע בקשה, בש"א 3034/04, להעביר את המסמך הראשון נ/1, לבדיקתה של גרפולוגית מטעמו. בפתח הישיבה חזר ב"כ התובע על נימוקי הבקשה אך בהמשכה, כאמור, הודיע, לאחר התייעצות עם התובע עצמו, על הסכמתו להצעת בית המשפט לפיה התיק יוכרע לפי קביעת גרפולוג. הסכמה זו לבשה לבוש פורמאלי בהודעה שלעיקריה אפנה עתה.

7.       לפני שאפרט את השאלות שב"כ הצדדים הסכימו להפנות לגרפולוג, להכרעתו, אקדים ואציין את נוסחם של המסמכים שהופנו לבחינת הגרפולוג וכן אפרט את אותם הדברים עליהם הסכימו ב"כ הצדדים במפורש, בהודעה, כי אינם עוד במחלוקת. בהמשך, אפרט את היקפה של גדר המחלוקת שההסכמה הדיונית הותירה להכרעתו של הגרפולוג. 

להלן נוסחו של נ/1 - הוא המסמך הראשון.

"                                         הסכם

נכס ברח' אחד העם 12 גוש 10856 חלקה 54/4

אני החתום מטה יוסף שוורצנברג ת.ז. .....מצהיר בזה שעם רכישת הנכס באחד העם 12, שנערך עליו מכרז, אוותר לטובת בק יוסף ורבקה על המחסן שנמצא בחצר והינו צמוד למחסן של בק יוסף. (גודל המחסן 1.50 מר' על 2.50 מר')

                              (כאן מופיעה חתימה של התובע)