פסק-דין בתיק א 13257/06

1.         לפני בקשה לפסיקת תשלום תכוף למבקשת, אשר נפגעה בתאונת דרכים ביום 8.8.05, כהולכת רגל. כתוצאה מהתאונה סבלה המבקשת משבר בטיביה ברגל שמאל. היא עברה ניתוח בבית החולים "סורוקה", ומשם הועברה לצרכי שיקום, בתחילה ל"נווה שבא" ובעקבות פנייתה למשיבה - הסכימה המשיבה להעברתה לצרכי שיקום ל"בית לוינשטיין". שם שהתה המבקשת עד שנדרשה להשתחרר בסוף חודש דצמבר 2005. למעשה, שוחררה המבקשת מהמרכז לשיקום ב"בית לוינשטיין" רק ב- 7.1.06.

2.         בסיכום ביניים של המחלקה לשיקום אורטופדי ב"בית לוינשטיין" מיום 29.12.05, אשר צורף לבקשה לתשלום תכוף, נרשם כי המבקשת משתחררת כשהיא מסוגלת לבצע את רוב הפעולות היומיות פרט לעזרה בחבישה אלסטית לרגליים. בהמלצות השחרור נרשם כי היא זקוקה להמשך מעקב רפואי לרבות מעקב אורטופדי ופסיכיאטרי, המשך פיזיוטרפיה ותמיכה פסיכולוגית.       בהמלצות העובדת הסוציאלית נרשם כי היא זקוקה לעזרה בחבישות אלסטיות ברגליים, עזרה ביתית ועזרה בקניות. בגליון ההפניה להמשך טיפול מן המכון הפזיוטרפי בבית לוישנטיין מיום 28.12.05 צויין כי התובעת עצמאית אמנם בסיבובים במיטה, בקימה משכיבה לישיבה ובישיבה, אך זקוקה לעזרה רבה ולתמיכה חיצונית בקימה מישיבה לעמידה, וכן זקוקה להשגחה ותמיכה חיצונית בעמידה. התובעת אינה מתהלכת באופן עצמאי אלא בעזרת הליכון אמות ובהשגחה, הליכתה איטית ולא פונקציונלית.

3.         לאחר ששוחררה המבקשת מבית החולים לוינשטיין חזרה לדירתה, דירת "עמידר" שהיתה בקומה השלישית. הדירה לא התאימה לה עובר לתאונה, לא כל שכן לאחר התאונה, ואכן "עמידר" העבירה את המבקשת לדירה אחרת שיש אליה נגישות לכסא גלגלים. יחד עם זאת, הפתחים בדירה לא הורחבו והדירה אינה מותאמת לשימוש בכסא גלגלים.

4.         המבקשת טוענת כי היא למעשה מרותקת לכסא גלגלים והיא זקוקה לעזרה וסיעוד מלאים, שכן היא מתקשה לעמוד, לעבור מכסא הגלגלים לשרותים, להתרחץ, לבשל, להכין לעצמה אוכל ולשרת את עצמה בלבוש או בחבישת רגליים.

            ב"כ המבקשת מסתמך בטיעוניו על מסמך שמילא רופא המשפחה של התובעת מיום 31.3.06 על המצב התפקודי שלה, לפיו היא מתניידת בכסא גלגלים באופן קבוע והיא זקוקה לעזרה מלאה ברחיצה ובהלבשה, היא זקוקה לעזרה חלקית באכילה ושתיה וסובלת מהפרעה בהפרשות וזקוקה לסיר. עוד טוען ב"כ המבקשת כי היא זקוקה לטיפולי הידרותרפיה, אותם היא מקבלת בשדרות, ואשר עלות הוצאות הנסיעה בכל פעם מביתה בבאר שבע לשדרות וחזרה הוא 300 ש"ח (150 ש"ח כל כיוון).

5. המשיבה חולקת על המצב שמציגה המבקשת, וטענות רבות בפי בא כוחה לעניין מצבה של המבקשת עובר לתאונה.

      אין חולק כי התובעת סובלת, וסבלה גם לפני התאונה, מפיברומיאלגיה וכתוצאה ממנה היא סובלת מכאבים גופניים קשים וממגבלות בתיפקוד. התובעת הוכרה כבר עובר לתאונה ע"י המוסד לביטוח לאומי כזכאית לקצבת נכות כללית וקצבת שירותים מיוחדים בשיעור 50%, במיוחד כתוצאה ממחלת הפיברומיאלגיה. המבקשת הודתה בחקירתה הנגדית כי כבר לפני אירוע התאונה, בשל הקושי שלה לעלות במדרגות, הומלץ לה לעבור לדירת קרקע, ולמעשה התאונה נשוא הבקשה ארעה בשעה שהיתה בדרכה לקחת מפתח מ"עמידר", של הדירה שהיתה מיועדת לה.

            עוד הודתה המבקשת בחקירה הנגדית כי עובר לתאונה נזקקה לעזרה ברחצה ובהלבשה וכי נאלצה לשכור שירותים של עזרה בתשלום - שעתיים בבוקר ושעתיים בערב  בעלות של 20 ש"ח לשעה (עמ' 8, ש' 14 לפרוטוקול).

6.       לטענת ב"כ המשיבה לא חל שינוי ביכולת התפקודית של המבקשת, שגם עובר לתאונה ציינה לא אחת שאיננה מסוגלת לתפקד כלל, כעולה מתביעותיה למל"ל. ב"כ המשיבה מפנה להודאתה כי נזקקה לעזרה של 4 שעות ביום גם עובר לתאונה ולליווי בכל יציאה שלה מהבית ולניידות במוניות, ועל כן אין מקום לזכותה בתשלום עבור הוצאות סיעוד.

            באשר למסמך מיום 31.3.06, ב"כ המשיבה מתנגד לעצם הצגתו בבית המשפט ומעורר    ספק אם בכלל הרופא אשר מילא אותו בדק את היכולת התפקודית של המבקשת, ולטענתו הוא לא משקף כלל את מצבה האמיתי.

7.         דיון

            במסגרת הבקשה לתשלום תכוף על ביהמ"ש לשקול את צרכי המחיה והסיעוד של המבקשת, וזאת בהתחשב בהכנסותיה מגורמים שונים.

            למעשה, לא חל שינוי בהכנסותיה של המבקשת לפני התאונה ולאחריה. כאמור, כבר לפני התאונה היתה המבקשת זכאית לקצבת נכות כללית וקצבת שירותים מיוחדים מהמל"ל. קצבה זו לא השתנתה. אמנם, המבקשת פנתה לטענתה למל"ל בבקשה להגדיל את שיעור קצבת השירותים המיוחדים, ונבדקה כבר על ידי אחות לצורך כך, אך טרם נתקבלה החלטת המל"ל ועד למועד הדיון לא חל כאמור שינוי בקצבה אלא בסכום זניח, בהתאם לעדכון שעודכנו הקצבאות בכלל.

            בנוסף, עובר לתאונה קיבלה המבקשת כאלף ש"ח מחברת הביטוח "הראל" במסגרת פוליסת ביטוח חיים. תשלום זה שולם לה גם לאחר התאונה והופסק בחודש ינואר 2006 והמבקשת נדרשה להמציא מסמכים רפואיים לצורך המשך קבלת התשלום מחברת הביטוח. המבקשת לא עשתה כן כי לטענתה היא הייתה טרודה בעניינים אחרים, אך נראה לי ברמת סבירות גבוהה כי התשלומים יימשכו, שכן אם חל שינוי במצבה של המבקשת מהמצב שהיה לפני התאונה - שינוי זה הוא לרעה בלבד ולכן אינני רואה סיבה להפסקת התשלומים. כך שכאמור, מקורות ההכנסה של המבקשת למעשה לא ייפגעו.

8.         במסגרת הבקשה עלי לשקול את הצרכים הסיעודיים הנוספים של המבקשת הקשורים בפגיעתה בתאונה. אינני סבורה כי טענת ב"כ המשיבה כי מצבה התפקודי והסיעודי של המבקשת היום זהה למצבה עובר לתאונה, שכן למבקשת נגרם שבר קשה בשוק רגל שמאל שכנראה טרם התאחה וטרם מאפשר עמידה עצמאית על הרגל, והראיה - בגליון ההפניה לטיפולי המשך מן המכון לפיזיותרפיה ב"בית לוינשטיין" מיום 28.12.05 על פיו המבקשת זקוקה להליכון אמות לצורך הליכה. תאור ההליכה שלה מוגדר כהליכה בהשגחה, הליכה איטית ולא פונקציונאלית, וכי היא מתקשה מאוד בהעברת רגל שמאל קדימה.

            בנסיבות אלו, אין לי ספק כי למבקשת נגרמו צרכים סיעודיים נוספים על אלה שהיו לה עובר לתאונה ואשר נובעים מכך שאין היא מסוגלת עדיין לדרוך על רגל שמאל ולהלך על הרגליים הליכה עצמאית.

            צרכים סיעודיים נוספים אלה באים לידי ביטוי גם בצורך בתוספת עזרה על העזרה שנזקקה לה גם לפני התאונה, הן במעברים לשירותים, הן ברחצה, הן בלבוש, הן בבישול והכנת אוכל. אני מעריכה תוספת עזרה זו ב-4 שעות יומיות. לפיכך, אני מעריכה כי המבקשת זקוקה לסיפוק הצרכים הסיעודיים שהתווספו כתוצאה מהתאונה בעלות של  80 ש"ח ליום (4 שע' X 20 ש"ח), ובסה"כ 2,400 ש"ח לחודש.

9.         אינני רואה מקום לפסוק, בשלב זה, תשלום כלשהו להתאמת הדיור לכסא גלגלים. לא הומצאה תוכנית התאמה והצעת מחיר, וחשוב מכך - לא הוצג אישור של חברת עמידר, שהיא בעלת הדירה, לביצוע שינויים כאמור.

10.        צורך נוסף שיש לספק בעקבות התאונה הוא בגין נסיעות במוניות מיוחדות לצרכי קבלת טיפול רפואי. המבקשת העידה כי טיפולי הפיזיותרפיה ניתנים לה בביתה והיא זקוקה להחזר הוצאות נסיעה לצורך טיפולים הידרותרפיים, אותם היא מקבלת בשדרות.