פסק-דין בתיק א 13165/06

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי תובענה שטרית על 2 שיקים שמשך הנתבע, על סך כולל של 4,800 ש"ח, בשנת 1991, אשר הוגשו לביצוע בשנת 1992.

2.       הוסכם על הכרעה משפטית על יסוד התשתית שהניחו הצדדים בתצהיריהם וסיכומי הצדדים.

3.       הנתבע טוען כי התמורה בינו לבין מקבל השיקים, שירותי תיווך בעסקי הסעות, נכשלה; ומקבל השיקים ויתר עליהם והבטיח להשיבם.

4.       התובע מודה כי אין ביכולתו לסתור את הגרסה האמורה, בדבר פגם בזכות השטרית בין המושך למקבל, אך לטענתו הוא מתגבר על הפגם, משום שהשיקים סוחרו לו לפני היווצרותו של הפגם, והוא נתן ערך בעד השיקים. לחלופין, הוא אוחז בשיקים כשורה, משום שנתן בעדם תמורה בתום-לב.

5.       בהקשר של אחיזתו-כשורה טוען התובע כי השיקים הגיעו לידיו כששם הנפרע חסר בהם, והוא מילא את שמו כנפרע. לטענתו, אין בכך כדי לשלול ממנו 'אחיזה-כשורה'.

6.       הנתבע טוען כי דווקא מילא את שם הנפרע בשיקים עובר למסירתם, אך לגרסת התובע השיקים לא נמסרו לו כשהם שלמים ותקינים לפי מראם, ולפיכך אין התובע אוחז בהם כשורה.

דיון והכרעה

7.       משלא נסתרה גרסת הנתבע בדבר הפגם בזכות השטרית, והוסכם כי גרסה זו תעמוד ביסוד התשתית העובדתית לצורך ההכרעה במחלוקת, עובר הנטל לתובע להוכיח כי הוא מתגבר על הפגם, אם משום שהשיקים נמסרו לו לפני ההיפגמות, והוא נתן בעדם ערך; ואם משום שנתן בעדם תמורה בתום-לב.

8.       התובע לא הניח כל תשתית עובדתית בעניינים אלה, מלבד טענות בעלמא בדבר עצם התקיימותן של התוצאות המשפטיות. הוא לא פירט את לוח הזמנים של מועד קבלת השיקים מידי האדם שנטל אותם מהנתבע ומסרם לו, אהרן בן-שמעון, ביחס למועד כישלון התמורה שבן-שמעון היה אמור לתת, או מועד ויתורו על השיקים במעמד ביטול העסקה בין אותו בן-שמעון לבין הנתבע. התובע גם לא פירט איזה ערך נתן בעד השיקים. בכך חדל התובע מלהעמיד גרסה עובדתית ממשית כלשהי שעל פיה יוכל לטעון לתחולתה של הלכת גויסקי. הדברים אמורים אפילו ברמה הבסיסית של פירוט גרסה בתצהיר התובע, ואין-צריך-לומר שלא ניתן ביסוס ראייתי תומך לגרסה כאמור, בשים לב להיותה עדות יחידה של בעל דין.

9.       התובע גם לא העמיד גרסה מינימאלית בדבר טיב יחסיו עם בן-שמעון, וטיב עיסוקו של אותו בן-שמעון, הרלבנטיים הן לשאלת התמורה או הערך שנתן לו לטענתו בעד השיקים והן לשאלת תום-לבו באותו מעמד. הנתבע הצהיר כי התובע מסר לו שהוא מכיר את בן-שמעון, ואף מסר לו פרטים אודותיו שהביאו לאיתור אביו. גרסה זו לא נסתרה אפילו ברמת התצהיר, שלא לדבר על רמת התמיכה הראייתית הנדרשת כאמור. בכך חדל התובע מלבסס גרסה של תום-לב.

10.    גם במישור המשפטי, אין בידי להסכים עם טענת התובע כי קבלת השיקים כששם הנפרע אינו מצוין בהם אינה פוגמת באחיזתו-כשורה בהם. אמנם התובע היה רשאי להשלים את הפרטים החסרים הללו, והדבר לא פגם באחיזתו בשיקים. אולם בנסיבות אלו לא רכש בהם 'אחיזה-כשורה', משום שהם לא היו 'שלמים ותקינים לפי מראם'.

11.   התובע טוען כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניין שחף טקס בע"מ נ' פלדמן [ע"א (ת"א) 2010/05, מיום 1.2.06], שבו נפסק כאמור, סותר הלכה של בית המשפט העליון [ע"א 9/71 דוד נ' בנק ליצוא בע"מ, פ"ד כו(1) 169]. אולם לא מצאתי בעניין דוד האמור כל סתירה לאמור בעניין שחף. בעניין דוד הגיעו השטרות לידי הבנק התובע לאחר שמולאו בהם כל הפרטים המהותיים, למעט סעיף התמורה שלגביו - בניגוד לענייננו שבו לא מולא שם הנפרע - נקבע כי אינו בגדר פרט מהותי. פסק הדין בעניין שחף תואם את דברי המלומד שלום לרנר בספרו דיני שטרות, העומד על ההבחנה בין מעמד של 'אוחז' בשטר, שאינו נפגע עקב מימושה של הרשות למלא פרטים מהותיים בשטר שנחתם על החלק - לבין המעמד המיוחס של 'אוחז-כשורה', שבו אין הנמסר-הממלא זוכה בנסיבות כאלה.

12.   גם לטענתו של התובע בדבר ההתרשלות הגלומה בהוצאת השיקים הנדונים אין ביכולתי להסכים. אין מדובר על משיכת שיק חתום על החלק סתם. מדובר על משיכת שיקים שמולאו בהם הסכומים, והם נמסרו לידי מי שהיה אמור לקבלם, אשר מסרם לתובע. הם לא הלכו לאיבוד, ולא נגנבו. גם אם אמנם השיקים נמסרו לבן-שמעון כששם הנפרע חסר, בן-שמעון היה יכול לרשום בהם את שמו ולהסב אותם לתובע, או לרשום בהם את שם התובע ולמסור לו אותם, או למסור אותם לתובע כמות שהם ולהניח לתובע למלא את שמו כנפרע. ככל שיש הבדל בין התרחישים, הוא נובע ממעשים או מחדלים שאירעו בין החוליה השנייה לשלישית, ולא ממעשיו וממחדליו של הנתבע. על מושך שיק לנהוג בו באופן שאינו יוצר סיכון בלתי סביר לשימוש-לרעה בו. אולם אין לו מחויבות לנהוג בו באופן שיאפשר לצד שלישי לרכוש בו 'אחיזה-כשורה', כגון על ידי כך שיוציאהו מתחת ידיו כשהוא שלם ותקין לפי מראהו. הרי ממילא זכאי המושך להגביל את סחירותו של השיק, ועל ידי כך לשלול ממחזיקים מאוחרים מעמד שטרי עדיף על מעמד של נמחה חוזי גרידא. המשמעות של האמור היא היעדרו של נזק, הקשור סיבתית למחדלו של הנתבע, אשר לנתבע הייתה חובה להימנע ממנו. כלומר: המשמעות היא כי הנתבע לא אשם ברשלנות כלפי התובע, ולפיכך אין בהתנהלותו כדי להוות שיקול בזכות קבלת התביעה.

13.   התובע גם לא נתן צידוק מספיק לשיהוי הרב שבו מימש את זכות התביעה שלו נגד הנתבע. לא נסתרה גרסת הנתבע בדבר מגוריו הממושכים, מאז שנת 1991, במענו הנוכחי; ובדבר אי-השינוי במספר הטלפון שלו הרשום בשיקים הנדונים! [נספח ה' לתצהיר התובע]. בנסיבות אלה, לא נסתרה גם גרסת הנתבע וטענתו שלפיהן בחלוף הזמן הרב נעלם בן-שמעון והיה לחדל-פירעון, ובכך נגרם לנתבע הן נזק ראייתי והן נזק של אבדן סיכויי תביעת-השבה, במקרה שיחויב לפרוע את השיקים לתובע.

14.   כל השיקולים האמורים, ואף מקצתם, תומכים בדחיית התביעה; לאחר שהתובע לא סתר את גרסת הנתבע בדבר פגם בזכות השטרית, אשר ביטלה את החזקות השטריות העומדות לזכות אוחז בשטר, ולא הרים את נטל הראיה המוחלף להעמיד גרסה מבוססת שתוצאתה התגברות על הפגם.

סיכום

15.   לאור המקובץ, התובענה השטרית נדחית.

16.   התובע ישלם לנתבע 4,500 ש"ח בצירוף מע"מ בגין שכ"ט עו"ד.

17.   תיק הוצל"פ מס' 01-26598-05-4ייסגר, וכל ההליכים במסגרתו יבוטלו.

ניתן היום, כ"ד בתשרי, תשס"ז (16 באוקטובר 2006), בלשכתי.

שלמה פרידלנדר, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: