פסק-דין בתיק א 13085/01

1.         התובעת היא חברה הרשומה  כחוק בישראל שעיסוקה בשיווק ומכירת דלקים ושמנים לסוגיהם.  הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת") היא חברה הרשומה כחוק בישראל ובמועדים הרלוונטיים רכשה מוצרים מן התובעת.  בהתאם לכרטסת של הנתבעת אצל התובעת נותרה הנתבעת חייבת לתובעת יתרה בסכום של 24,682 ש"ח.  בגין יתרה זו מסרה הנתבעת לתובעת שתי המחאות. האחת,  מיום 30/8/00 על סך 12,000 ש"ח. השניה, מיום 30/9/00 על סך 12,656.10 ש"ח. ההמחאות הוצגו לפרעון אך חוללו לנוכח היות חשבון הנתבעת בבנק מוגבל.

            לפיכך, הגישה התובעת תובענתה הכספית כנגד הנתבעת וכנגד מנהליה, הם הנתבעים 2-4.  הנתבעת לא התגוננה בפני התביעה, ופשיטא לנוכח העובדה שחדלה מפעילותה העסקית, אף לא התבקש פסק דין כנגדה.  הנתבעים 2-4 התגוננו בפני התביעה.  הנתבעים 2 ו-3 חדלו לשתף פעולה עם בא-כוחם ואף לא קיימו החלטות של בית המשפט. לנוכח זאת ביום 20/2/03 ניתן כנגדם פסק דין חלקי על פי התביעה. נותר, איפוא, להכרעה עניין התביעה כנגד  הנתבע 4 (להלן, גם "אבנר").

2.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות.  מטעם התובעת הוגש תצהיר מנהלה, מר יאיר ידידיה (להלן - "ידידיה"). מטעם אבנר הוגש תצהירו-שלו. בהמשך הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית על פיה יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות ואולם סוכם כי לסיכומי הטענות ניתן יהיה לצרף דפי בנק באשר לחשבונה של הנתבעת מן התאריכים 1/5/00 עד 30/9/00.

            לאחר שהוגשו סיכומי טענות ב"כ התובעת בוששו עת ארוכה להיות מוגשים סיכומי  ב"כ אבנר. בהמשך ביקש ב"כ אבנר להשתחרר מייצוגו. לאחר החלטות רבות הוריתי בהחלטתי מיום 3/11/05 כי אין בדעתי להיענות לבקשתו. לנוכח זאת הונחו בפניי אף סיכומי טענות ב"כ אבנר.

3.         בתחילת הדברים מיקד ב"כ התובעת עיקר מעייניו בעתירתו ל"הרמת מסך". ככל שאלו היו פני הדברים חוששני שהנטל שהיה מונח על כתפי התובעת, יכול שהיה כבד.  הדברים חזרו ונישנו בהלכה הפסוקה. אף אני נתתי ביטוי לכך לא אחת.  וכך,  לדוגמא, ב-ת.א. (חי') 6027/02 קיט 121 בע"מ נ'  ג. נעלי סטאר בע"מ ואח' (במאגרי "נבו") ציינתי, בין השאר, כי "מוסד האישיות המשפטית הנפרדת של חברה נטוע עמוק בהווייתנו המשפטית, העסקית והחברתית. על מנת להתגבר על הסיכונים הכלכליים הכרוכים בעסקים עם חברה, אף נטוע בהווייתנו המשפטית,  העסקית והחברתית, מוסד הערבות האישית" (סעיף 14).  ועוד ראוי לציין, לדוגמא, את פסק דינו של  כב' המשנה לנשיא מצא ב-ע"א 9183/99 בני פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ ואח', פ"ד נח(4) 693 בו הוא ציין כי "השאלה שעליה יש ליתן את הדעת היא אם במועדים הרלוונטיים קינן בלב הנתבעים חשש ממשי וקונקרטי להפיכתה של החופר לחדלת פרעון. אומנם,  גם בהתקיים חשש מעין זה ניתן להקשות,  אם ועד כמה חייב צד לעסקה מסחרית לגלות אודות קיומו לצד השני. שאלה זו אינה פשוטה ויש לה פנים לכאן ולכאן"(סעיף 9).

4.         מתצהירו של אבנר עולה כי הנתבעת נקלעה לקשיים כספיים עקב העובדה שמשרד השיכון והבינוי, בעסקה פלונית עם הנתבעת, קיצץ שלא כדין באישור כמויות עבודה באופן שהנתבעת נקלעה, שלא בטובתה, לגרעון בסכום של 2,000,000 ש"ח.  ואולם,  כמשתמע מן  ההסכמה הדיונית, הסכימו ב"כ הצדדים כי יונחו בפניי דפי חשבון של הנתבעת. כתוצאה מכך ממקד ב"כ התובעת מעייניו עתה בטיעון המתייחס להגבלת החשבון. ב"כ אבנר, בגדר סיכום טענותיו, כלל אינו מתמודד עם הטיעון האמור והוא חוזר על טענותיו באשר לאי הרמת מסך כאשר ב"כ התובעת, בגדר סיכומיו,  מבסס את חיובו של אבנר, אך ורק לעניין הגבלת החשבון.

            ודוק: ב"כ אבנר, בגדר סיכומיו, אף אינו מתיימר לטעון לשינוי חזית מצד ב"כ התובעת. רק על מנת להפיס את הדעת, וככל שהייתה  נטענת טענה כאמור, סביר להניח שהיא הייתה  נדחית על ידי.  שהרי, כך הייתה התגובה, מה בצע בהסכמה  הדיונית באשר להצגת דפי חשבון הבנק, אם לא על מנת לפתח טיעון בגדרו של החשבון המוגבל?

5.         ב"כ התובעת, איפוא, מוכיח כי בין התאריכים 1/6/00 עד 20/6/00 הוחזרו בחשבון הבנק 16 שיקים. השיקים שבפניי, כך עולה מכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, נמסרו לתובעת ביום 29/5/00. לנוכח מצב דברים זה טוען ב"כ התובעת, וטענתו נשמעת הגיונית ביותר, כי לנוכח העובדה  שעד ליום 20/1/00 חוללו שיקים לרוב, ברי שהחשבון של הנתבעת היה מוגבל, כבר עובר ליום 29/5/00.  ככל שעסקינן במועד המדוייק  של הגבלת החשבון התחמק אבנר, בתצהיר תשובות לשאלון, וציין כי מועד ההגבלה היה "בערך בחודש יוני 2000". ברי כי מועד הגבלת החשבון הוא מועד  מאותר וידוע. תצהירו של אבנר, איפוא, נגוע בהתחמקות בעניין זה. לא נסתרה, איפוא, הנחתו ההגיונית של ב"כ התובעת כי חשבון התובעת הוגבל זמן ניכר לפני כן. כך, בין השאר, משום שחוק השיקים ללא כיסוי, תשמ"א - 1981 (להלן - "חוק השיקים"), הוא חוק קוגנטי. בהיותו כזה לא ניתן היה להתנות על המתחייב הימנו. סביר, איפוא, להניח כי הבנק גרם להגבלת חשבונם של התובעת עובר ליום 29/5/00.

6.         משאלו הם פני הדברים מקבלת מסכת היחסים בין בעלי הדין זווית אחרת.  אכן, במנותק מהוראות חוק השיקים, זוכה הטענה ל"הרמת מסך" להעדר אהדה. וכך, חוזרות ונדחות תביעות אודות  ניסיון לייחס למנהלים של תאגיד חבות בגין כישלון עסקי של התאגיד, כל עוד לא מוצגים נתונים ספציפיים וייחודיים לסתור, אף משום אישיותה  המשפטית הנפרדת של החברה ומשום הנוהג להחתים על ערבויות אישיות.

            בנדוננו, שונים הם פני הדברים. משעה שאבנר לא מתמודד כל עיקר עם טיעוני ב"כ התובעת, אין לי אלא להסיק כי הוא גרם למשיכת שיק לזכות התובעת, כאשר הוא  יודע-גם-יודע שהחשבון מוגבל באופן שברי לו, ביודעין, כי השיק יחולל. הנני דוחה הטענה אודות כך שידידיה ידע על עובדה זו, עובר לקבלת השיקים, וברי לי שידיעתו זו התחוורה לו רק בדיעבד, לאחר חילול השיקים. מן החומר שבפניי נהיר לי כי אבנר חתם רק על אחד משני השיקים,  הוא השיק על סך 12,656.10 ש"ח. לנוכח זאת הנני סבור כי ראוי לחייב אותו בגין שיק זה, ובגינו בלבד.

7.         משעה שהתובעת זנחה בסיכומיה את מכלול טענותיה לעניין הרמת מסך, מחד גיסא, ומשעה שאבנר לא  מביא כל הגנה לעניין חבותו האישית בגין הגבלת החשבון ממנו נמשך השיק, מאידך גיסא, בדעתי לדחות את תביעת התובעת לעניינו של השיק הראשון על סך 12,000 ש"ח כשם שבדעתי להיענות לתביעתה, ככל שעסקינן בשיק השני על סך  12,656.10 ש"ח.

8.         לפיכך, הנני מחייב את הנתבע 4 לשלם לתובעת סך של 12,656.10 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 30/9/00 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עו"ד בסך  6,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

9.         המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום י"ט באדר, תשס"ו (19 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.

הקלדנית: ליזו לוינשטיין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: