פסק-דין בתיק א 130248/01

בפני תביעה כספית לתשלום נזקי התובעת עקב אספקת חומרים פגומים לצורך ביצוע משטח החלקה לכלי רכב כבדים.

לטענת התובעת היא ביצעה לפני כ- 15 שנים עבור בית הספר הארצי לתחבורה שבפיקוח משרד העבודה והרווחה ומשרד התחבורה, משטח החלקה לרכב לצורך לימוד נהגי רכב כבד כיצד עליהם להתנהג בזמן החלקה. מאז מבצעת התובעת, לטענתה, מעת לעת, עבודות אחזקה של המשטח באמצעות ביצוע עבודות ציפוי. לטענתה, חייב הציפוי לעמוד בתקנים נוקשים שכן עליו להיות עמיד לשחיקה ועמיד בפני קרני U.V. כדי שיעמוד בעומסים כבדים של שחיקת גלגלי כלי הרכב הכבדים ויהיה חסין מפני קרי השמש.

לצורך ביצוע ציפוי הבטון היה על התובעת, לטענתה, לגרד תחילה את השכבה העליונה של הציפוי באמצעות כירסום או טיפול כימי, ולאחר מכן לבצע ציפוי.

לטענת התובעת, ביום 29.8.01 היא רכשה מהנתבעת, יבואנית של חומרים לציפוי, 32 גלונים של חומר אפוקסי .U.V -  ADY  וחומר D (להלן:" חומר הציפוי").

טענתה היחידה של התובעת בכתב התביעה היתה כי לאחר שהציפוי החל להתקלף, היא בדקה את אריזות החומרים שנמכרו לה ע"י הנתבעת והתברר לה שסופקו לה חומרים שפג תוקפם.

לטענתה היא נדרשה לבצע מחדש את עבודת הציפוי ורכשה לשם כך חומרים מספק אחר.

התובעת ביטלה שני שיקים שמסרה לנתבעת, לטענתה, עקב כשלון תמורה מלא, וכן הגישה את התביעה שבפני על סך 76,314 ש"ח כדלקמן:

סך של 28,314 ש"ח שהתובעת שילמה לנתבעת עבור החומרים.

סך של 28,000 ש"ח שהתובעת שילמה לחומרים לצורך ביצוע הציפוי מחדש.

פגיעה במוניטין בסך 20,000 ש"ח.

בחקירה הנגדית של העד מטעמה, שמעון כהן (להלן: " עד התביעה") העלתה התובעת לראשונה טענה חדשה לפיה היא רכשה מהנתבעת, עפ"י המלצתה של הנתבעת, חומר שאינו מתאים לצורך ביצוע עבודות הציפוי.

לטענת הנתבעת נוצרו קילופים בחומר כתוצאה מרשלנותה של התובעת. לטענתה הבהיר מנהל הנתבעת, אברהם אלון (להלן: " עד ההגנה")  לעד התביעה כי החומר שהוזמן ע"י התובעת מתאים לציפוי לחניונים, מחסנים, משטחים לנסיעת מלגזות וכו', אך יתכן ואינו מתאים לציפוי משטח החלקה. עד התביעה שהציג עצמו מומחה לעניין, החליט על דעת עצמו כי הוא מעוניין בחומר הזה דווקא ולקח על עצמו את האחריות לשימוש בו, וזאת מבלי שערך ניסוי אם החומר מתאים לצרכיה של התובעת.

כמו כן טוענת הנתבעת כי העובדה שהחומר התקלף רק מחלק מהמשטח מצביעה על כשל באופן השימוש בחומר, לרבות באופן ביצוע עבודת ההכנה, ולא בחומר עצמו.

באשר לטענה המקורית של התובעת טוענת הנתבעת כי החומר שסופק לתובעת היה תקין ותוקפו לא פג. לטענתה התאריך המופיע על האריזות אינו תאריך התפוגה אלא תאריך הייצור. כמו כן היא טוענת כי היא סיפקה, באותה תקופה ממש, אותם חומרים ללקוח אחר, ולא קיבלה תלונה כלשהי על איכותו.

בנוסף טוענת הנתבעת כי התובעת לא שילמה לה את הסכום של 28,314 ש"ח עבור החומר שרכשה. התובעת ביטלה את השתי ההמחאות שהועברו לנתבעת בגין אספקת הסחורה וכל שנותר בידי הנתבעת היתה ערבות בנקאית שהופחתה ע"י הצדדים לסכום של 16,000 ש"ח וזאת לאחר שהנתבעת זיכתה את התובעת.

התובעת לא הוכיחה את טענתה כי החומר שקיבלה פג תוקפו, בין היתר משום שלא טרחה לשמור ולהגיש את האריזות של החומר או צילום שלהם.

נהפוך הוא, הנתבעת הגישה אישור של היצרן התומך בגרסתה לפיה התאריך המופיע על האריזה הינו תאריך הייצור ולא תאריך התפוגה.

לפיכך דינה של טענה זו של התובעת להידחות.

אוסיף ואציין לעניין זה כי לטענת התובעת בסיכומיה, חלק מהחומר שקיבלה ואשר לטענתה פג תוקפו, צמיגי יתר על המידה. התובעת אף מפנה למכתב של הנתבעת שלפיו היא ממתינה להחלפת החומר מהיצרן ומצביעה עליו כ"הודאת בעל דין".