פסק-דין בתיק א 1296/98

1.       התובע, יליד 25.11.70, עותר בתביעתו שלפני לכך שהנתבעת תחויב לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים, כמשמעות הדבר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, שאירעה בתאריך 25.4.96.

          אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת נושאת באחריות לתשלום הפיצויים לתובע, וכן אין מחלוקת, כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בכך שהתאונה שאירעה לתובע הייתה אף "תאונת עבודה" כמשמעות הדבר בחוק הביטוח הלאומי [נוסחי משולב], התשנ"ה - 1995.

2.       התובע נפגע בצורה קשה ביותר בחלקי גופו השונים, ונותר משותק בכל ארבע גפיו, למעט תנועה קלה ביותר שהוא מסוגל לבצע בידו הימנית. אף חלק ניכר מיכולת הדיבור של התובע נשלל ממנו, והגם שהתובע מדבר, הרי דיבורו מאוד לא ברור, ובדרך כלל נשמע כבליל של צלילים וקולות, אשר רק אוזן חדה מסוגלת להבין את שמבקש התובע לומר.

          ממקום התאונה הובהל התובע למרכז הרפואי ע"ש ד"ר שיבא בתל השומר, כשהוא מחוסר הכרה ומונשם באופן מלאכותי, שם אושפז במחלקה הנוירוכירורגית למשך 35 יום, ואובחן  כסובל משיתוק בכל ארבע גפיו, פגיעה בגזע המוח, דימום תוך מוחי, בצקת מוחית, דימום מהפה, חתך רוחבי  בלשון, שברים בעצמות הפנים ובעצם הבריח.

          בתאריך 19/05/96, שוחרר התובע מבית החולים כשהוא משותק בארבעת גפיו (קואדרופלגיה) ונטול יכולת דיבור, ובתאריך 10/06/96, אושפז התובע בבית חולים לוינשטיין במחלקה לטיפול נמרץ למשך שלושה חודשים. בנוסף לפגיעות שצוינו לעיל, אובחן התובע בבית החולים לוינשטיין כסובל מפגיעה בזיכרון ובחשיבה, אי שליטה על הסוגרים (מוצג ת/11 ונספח ג' לת/6),  זיהום בריאה, שבר בעצם החזה וקשיים בנשימה ובבליעה.

3.       בתאריך 02/09/96 הועבר התובע למחלקה שיקומית בבית חולים לוינשטיין, שם שהה במשך שנה ושמונה חודשים עד לתאריך 1/02/98. בתאריך 01/02/98 שוחרר התובע מבית החולים לוינשטיין וחזר להתגורר עם רעייתו ובתו. התובע המשיך את הטיפולים השיקומיים במסגרת אמבולטורית בבית החולים לוינשטיין.

          בחודש דצמבר 1999, עבר התובע ניתוח להארכת גידים בבית החולים אסף הרופא.

4.       כאמור, התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן-" המל"ל"), והועדות הרפואיות שליד המל"ל קבעו כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 100%, הבאה לידי ביטוי  בקואדרופלגיה בצורה קשה, לפי פריט 29(3)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956,  וכן נכות צמיתה בשיעור 40% בשל אפאזיה דיזארטרית (שיתוק אברי הדיבור) עם הפרעות בהיגוי בצורה קשה לפי פריט 29(7)(א)(3) לתקנות הנזכרות.

5.       כיום התובע נותר משותק בארבע גפיו, מרותק לכיסא גלגלים, עם מגבלות קוגנטיביות, מגבלות בדיבור (מוצג ת/11) וקשיים בבליעה (עמוד 45 לפרוטוקול) ובנשימה. התובע נזקק להשגחה צמודה בעת אכילה או שתייה (מוצג ת/8), וכן אינו שולט על סוגריו (מוצג ת/11, וכן עמוד 89 לפרוטוקול).

          התובע מקבל טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה, תקשורת, מחשבים ותמיכה נפשית, וכן התובע עומד על מתקן עמידה כשלוש עד ארבע פעמים בשבוע (מוצג ת/11, עמוד 2).

6.       התובע סיים 12 שנות לימוד ללא תעודת בגרות ולמד את מקצוע הדפוס, מקצוע בו עבד עובר לתאונה. כשמונה חודשים לפני התאונה, התובע נשא אישה (עמוד 26 לפרוטוקול) ובני הזוג רכשו דירת שניים וחצי חדרים בעיר יבנה (עמוד 31 לפרוטוקול). כמו כן רכשו בני הזוג קטנוע (עליו רכב התובע בעת שאירעה התאונה) ומכונית פרטית מסוג פג'ו 205 (עמוד 19 לפרוטוקול). לאחר שהתובע שוחרר מבית החולים ניסתה אשתו לטפל בו, אך כעבור מספר חודשים הבינה כי הנטל כבד מנשוא ומשימת הטיפול בתובע היא מעבר לכוחותיה. על כן בני הזוג התגרשו, ובתם המשותפת מתגוררת עם אמה, אך מקיימת קשר קבוע עם התובע, הנושא בתשלום מזונותיה.

          כיום מתגורר התובע בבית שבנה לעצמו, ושטחו כ- 200 מ"ר ובו שלוש קומות ומעלית. מטפליו של התובע מתגוררים עמו בבית זה.

7.       בין הצדדים נטושה מחלוקת בדבר תוחלת חייו של התובע, וכל אחד מהם סומך טענותיו על חוות דעתו של ד"ר גבריאל זייליג, מומחה לרפואה פיזיקאלית ושיקום, שמונה מטעם בית המשפט לחוות דעתו בעניינו של התובע.

          בחוות דעתו מתאריך 15.3.00 (מוצג ת/11) תאר ד"ד זייליג מצבו של התובע וצרכי שיקומו, ובין היתר קבע בחוות דעתו (בעמ' 4):

"כיום, כארבע שנים לאחר הפגיעה, התובע מתפקד על-פי מגבלותיו ובעתיד לא צפוי שיפור ניכר. על פי הניסיון שנרכש לאורך הזמן אצל אוכלוסיות עם נכויות אחרות (שיתוק ילדים, שיתוק מוחין ונפגעי חוט שדרה), ניתן היום לשער שמצב של"plateau"  תפקודי ימשך אצל התובע עוד מספר שנים, עד שתהליך ההזדקנות יתחיל להשפיע. אז תפקודו יושפע לשלילה, ע"י שני תהליכים עיקריים וחופפים בצורה חלקית: הראשונה להשפיע תהיה השחיקה של המערכת המוסקולוסקלטלית כתוצאה מהליקוי הנוירולוגי והשיתוק, הגורמים להפעלת כוחות ביומכניים לא נכונים על המפרקים הנמצאים בתת שימוש כדוגמת הכתפיים, הירכיים, המרפקים ושורשי כפות הידיים. מאוחר יותר יתווספו ליקויים אחרים במישור הקוגניטיבי והנפשי. תלותו בזולת תגדל ועצמאותו תקטן."

          בעדותו בפני מסר ד"ר זייליג, כי תוחלת חייו של התובע צריכה להיות "מאוד קרובה" לתוחלת חייו של אדם שלא נפגע (עמ' 51 לפרוטוקול שורה 15), ולכל היותר עלול להיגרם קיצור תוחלת החיים ב- 5%.

          על סמך דברי ד"ר זייליג במהלך המשפט מבקש ב"כ התובע לחשב את נזקיו של  התובע ללא כל התחשבות באפשרות שתוחלת החיים תתקצר, ולעומתו גורס ב"כ הנתבעת, כי מכיוון שד"ר זייליג הצביע בחוות דעתו על ההחמרה הצפויה במצבו של התובע בעתיד, יש להתחשב באפשרות קיצור תוחלת חייו.

          לאחר ששקלתי עדותו של ד"ר זייליג ונתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים, הנני מקבל טענות ב"כ הנתבעת. למרבה הצער, מצבו של התובע אינו כמצבו של אדם שלא נפגע, ויש ליתן משקל לקביעותיו של ד"ר זייליג בדבר ההחמרה הצפויה במצבו של התובע בעתיד, החמרה אשר תשפיע, אם כי במידה קלה (בשיעור 5%), על תוחלת חייו של התובע.

          התובע כיום בגיל 35 שנים, ואלמלא התאונה תוחלת חייו הייתה עוד 43 שנים. בהפחתת 5% עומדת תוחלת חייו עתה על 41 שנים, דהיינו עד לגיל 76.