פסק-דין בתיק א 12931/03

בפני תביעה  לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכב בבעלות התובעת שהיה נהוג  בידי שוכר הרכב,  עד תביעה  מס' 1  באירוע של תאונת דרכים, בו היה מעורב רכב בבעלות הנתבע, ונהוג בידי  חברתו עדת ההגנה.

על פי כתב התביעה נטען , כי ביום 21.05.05 בסמוך לשעה 07.00 בבוקר נסעה  רכבה של התובעת ברחוב  פינס, ליד בית מספר  10 בת"א, לפתע   הגיח רכב צד ג',  הנתבע מחנייה ופגע ברכב התובעת וכתוצאה מכך נגרמו הנזקים ברכב התובעת.

הנתבע  הגיש כתב הגנה  ובו טען מספר טענות פורמליות לעניין תאימות התביעה לתקנה 214[ג] לתקנות סד"א,  שכן  התביעה הוגשה בדיון מהיר  על פי פרק ט"ז[1] בתקנות סד"א .

הטענות הפורמליות  בשאלה הנ"ל נזנחו  על ידי הנתבע במהלך הדיון.

לגופו של עניין, טען הנתבע כי ביום התאונה ישב הוא ליד חברתו אדווה שנהגה ברכב וכי התאונה נגרמה  באשמתו של נהג רכב התובעת. הנתבע לא הבהיר  מה כוונתו  שהוא ישב ליד  חברתו שנהגה ברכב ולא הוא נהג ברכב בניגוד לאמור בכתב התביעה  והמשפט התנהל  ללא הסתייגות מצד הנתבע בגין כך שלא הוא נהג ברכב  אלא  חברתו.

הנתבע זנח גם את הטענה כי לא הוא נהג ברכב אלא חברתו אדווה ובהתנהגותו זו קיבל עליו  את מעשיה ומחדליה של הנהגת אדווה ופסק דין זה ניתן על סמך עובדה זו, כאילו שהנתבע בעצמו נהג.

 על פי חוק השליחות.

"2. דין השליחות

שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין, את השולח".

מאחר ונטען בכתב ההגנה כי אדווה היא שנהגה ברכב ולא הנתבע, אך לא נטען כי היא נהגה שלא ברשותו, הרי שמהתנהגותו של הנתבע הן בהיותו הבעלים של הרכב שישב בתוכו כאשר אדווה נהגה בו והן  מצורת ניהול הדיון בה לא טען שלא נהגה  ברשותו, הרי למד אני, כי אדווה  נהגה ברשותו של הנתבע  ומעשיה ומחדליה  מחייב ים אותו. 

שליחות יכולה להיות מוקנית גם בהתנהגות.  

"3. הקניית השליחות וצורתה

(א)       השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם".

מאחר ואדווה היתה שלוחתו לצורך הנהיגה של הנתבע ונהגה בהרשאה ממנו , הרי שמעשיה או מחדליה מחייבים את הנתבע, ואין כל מניעה לתבוע את השולח  על מעשיו ומחדליו של השלוח, ללא תביעה  ישירה מול השלוח.

לגופו של עניין,  הנתבע אכן טען, כי התאונה נגרמה באשמתו של נהג רכב התובעת, ופרטי התאונה  מנקודת ראותו של הנתבע, נמצאים בסעיף  6 לכתב ההגנה , לאמור:

"רכב הנתבע אותת לצאת מחנייה מצידי הכביש, והיה במצב של יציאה למחצה. היציאה נעשתה בזהירות רבה ומשלא  ראה כל רכב בכביש.

לפתע  הגיעה מכונית הנתבעת (ככל הנראה כוונת המנסח היא : לרכב התובעת - ח.י) שנסעה במהירות  שלא התאימה לתנאי הדרך ופגעה בפנס איתות שמאלי  ושברה אותו. לדברי הנתבע  התעורר ויכוח לא נעים, כפי שקרוה במקרים כאלה   וכל אחד נסע לדרכו.

הנתבע תיקן  על חשבונו את  פנס האיתות כ - 50 ש"ח".