פסק-דין בתיק א 12921/06

בתיק זה הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית על פיה תינתן לנתבעות רשות להתגונן וכי יוגשו סיכומים בכתב בשאלות המשפטיות.

הצדדים הגישו סיכומיהם.

התובע טוען כי התביעה מבוססת על הסכם על פיו כל שעל התובע להוכיח, אלו שתי עובדות שאין עליהן כל מחלוקת, והן :

כי התובע  משלם לנפגע בתאונת דרכים גמלאות.

כי חברות הביטוח אחראיות לפצות את אותו נפגע בהיותן המבטחות של כלי הרכב.

בסוגיית הקשר הסיבתי כבר פסקתי, בת.א. 17204/06 כך:

"התביעה הוגשה על פי הוראותיו של ההסכם בין הצדדים משנת 1979, (להלן: "ההסכם"), הקובע כי:

סעיף 3;

"שילם או משלם המוסד - על פי הוראות החוק- גמלאות לנפגע בתאונת דרכים (להלן: התביעה), והחברה אחראית - על פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח - לפצות אותו נפגע מכוח היותה המבטחת של השימוש בכלי הרכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, בגינה משתלמות הגמלאות לנפגע, בפוליסה שהייה בת תוקף בעת תאונת הדרכים, תפתה החברה את המוסד כדלקמן:

1.       כאשר הנפגע הוא הנוהג בכלי הרכב - 55%.

2.       כאשר הנפגע אינו נוהג בכלי הרכב - 80%."

עוד בטרם החתימה על ההסכם, חלש וחולש על מערכת היחסים בין הצדדים סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי:

"(א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-197566, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94, או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף רשאי המוסד או המעביד, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד, או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור."

ההבדל העקרוני בין שתי מערכות אלה הינן בשדה המשפטי אליו הן מתייחסות, בעוד שהוראת החוק, סעיף 328 הנ"ל, יסודה בדיני הנזיקין, הוראות סעיף 3 להסכם יסודו בדיני החוזים.

מטרת דיני הנזיקין, כידוע, הינו השבת המצב לקדמותו.

מטרת דיני החוזים הינה הגשמת רצונם של הצדדים.

הבדל זה מוביל להבדלים בפרשנות הסעיפים, ובאחריות המוטלת על הנתבעת, כמו גם בהיקפה.

בעוד שעל פי הוראות החוק, הנתבעת לא תשא יותר מכפי חלקה בנזק, ובכלל זה הסך הכולל חייב להיות תמיד מלוא הנזק בלבד, (או כפי שהדבר מנוסח לעיתים על ידי באי כוח הצדדים 100 אחוז נזק),  על פי הוראות ההסכם, ייתכן מצב שבו הנתבעת תשא במקרים מסוימים ביותר מכפי חלקה, על מנת להגשים את המטרה הכללית של הוראות ההסכם.