פסק-דין בתיק א 12900/05

            מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

            התובע, שוהם כוכבי (להלן: "התובע"), יליד 26.12.60, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 2.7.98.

            התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), כתאונת עבודה.

            הנתבעת הודתה בחבות, הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק בלבד.

            מהות הפגיעה והנכות

2.         ממקום התאונה, פונה התובע, לבי"ח וולפסון, שם נבדק בגין תלונות על כאבים בעמוד שדרה צווארי.

3.         ד"ר משה דרור, אשר מונה כמומחה רפואי, מטעם בית המשפט, ציין בחוות דעתו כי בבדיקת התובע נמצאה הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי, אשר הנכות בגינה, הוערכה בשיעור של 10%.

4.         הנתבעת חלקה על קביעות המומחה ולפיכך, דרשה לזמנו לחקירה נגדית.

            בחקירתו הנגדית, הסביר ד"ר דרור, הסבר היטב, כי הנכות נקבעה על סמך ממצאים אובייקטיביים שנמצאו בבדיקת התובע, דהיינו; הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי. ד"ר דרור, הסכים אמנם כי באופן תאורטי, יתכן שהתובע "הציג" הגבלה בתנועות, אך ציין כי אינו חושב שכך הדבר שכן בבדיקות חוזרות, נמצאו טווחי תנועה דומים ולא נצפה פער בין טווחי התנועה שנמצאו בבדיקה מכוונת, לבין תצפית מהצד, על תנועותיו של התובע.

ד"ר דרור הוסיף וציין כי ברישומים הרפואיים, בשנים הסמוכות שלאחר התאונה, תועדו ממצאים חוזרים, בדבר הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי, מה שמתיישב עם ממצאי בדיקתו (עמ' 19 לפרוטוקול). אשר לשאלת הקשר הסיבתי בין ההגבלה בתנועות, לבין התאונה, ציין ד"ר דרור כי בהעדר רישומים בדבר בעיות צוואריות בתקופה שעובר לתאונה, ראה לייחס את הנכות לתאונה, שכן בממצאים הניווניים הדלים, שהודגמו בבדיקות ההדמיה, אין כדי להסביר או לגרום, להגבלה בתנועה, שנמצאה בבדיקת התובע. אשר להעדר רצף טיפולי, ד"ר דרור ציין כי דבריו של התובע אשר מסר לו כי בהעדר שיפור במצבו, חדל לפנות לטיפול רפואי, סבירים ואופיניים, בהתחשב במהות הפגיעה (עמ' 17 לפרוטוקול).

5.         בנסיבות העניין, חוות דעתו וקביעותיו של ד"ר דרור, לא נסתרו.

למעלה מן הדרוש יאמר כי עצם העובדה שהוועדה הרפואית לעררים של המל"ל, בפניה הוצגה חוות דעתו של ד"ר דרור, לא קבעה נכות, אין בה כדי לסתור את מסקנות המומחה, המבוססות היטב, בממצאי הבדיקה הקלינית והתעוד הרפואי שעמד בפניו. יוזכר כי תביעה זו, נדונה על פי הפרוצדורה הקבועה בסעיף 6 א' לחוק ועצם קיומו של פער בין קביעות המומחה לקביעות הוועדה הרפואית של המל"ל, לא רק שאינו דבר חריג אלא שאין בו, לכשעצמו, כדי להטיל ספק בקביעות המומחה, אשר כאמור, בנסיבות העניין, מצאתי אותן מנומקות ומעוגנות היטב, בתעוד הרפואי ובממצאי בדיקתו של המומחה.

6.         סופו של יום, ראיתי לאמץ חוות דעת של ד"ר דרור ולקבוע כי כתוצאה מהתאונה, נותרה לתובע, נכות בשיעור של 10%, בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי.

            נכות תפקודית ופגיעה בכושר ההשתכרות

7.         לעניין הבחנה בין המושגים; "נכות רפואית", "נכות תפקודית" ו"שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות", אין לי אלא לשוב ולהפנות לע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב   (3) 792 (1995), שם נפסק מפי כב' השופט (כתוארו אז), אור כי המושג "נכות תפקודית", בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, כתוצאה מהנכות הרפואית, וכדבריו: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכות התפקודית... למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (שם בעמ' 799 - 800). שאלת השפעת הנכות, על השתכרותו וכושר השתכרותו של התובע, תידון, על כן, בהתחשב במכלול הראיות והעדויות, בנוגע לעבודתו והשתכרותו של התובע.

8.         התובע עובד, החל משנת 1983, במשרדי אגף המכס ומע"מ.

עובר לתאונה, שימש התובע, כאחראי על חוליית חוץ, ועסק, כמפורט בתצהירו, באיתור עוסקים, בדיקות החזרים, והליכי הוצאה לפועל.

            התובע ציין בתצהירו כי במהלך שנת 2000, עבר לעבוד, כתובע במע"מ, תפקיד מקביל לתפקידו הקודם מבחינת הדרגה, אך מדובר בתפקיד קל יותר שרובו, עבודה משרדית, בעוד שתפקידו הקודם, היה כרוך בעבודה מרובה מחוץ למשרד, לרבות עבודת שטח לאיתור חייבים וביצוע הליכי הוצל"פ (סעיף 8 לתצהיר התובע, ת/1).