פסק-דין בתיק א 12878/02

כללי :

1.         התובע יליד 13.10.70, נפגע עפ"י טענתו בתאונת דרכים שארעה ביום 9.3.01, בסביבות השעה 11:00. התובע עבד על רכב ובמהלך ירידה ממנו ירד ונחבל מגובה של 20 מ' לפי טענתו. עובדות אלה המפורטות בכתב התביעה ייקראו להלן התאונה.

            בעטייה של התאונה, טוען התובע כי הוא נפגע בגב התחתון בכתף ימין בשורש כף יד ימין. הואיל והתאונה היתה תאונת עבודה, הגיש התובע תביעה אל המוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה - ובסופו של דבר לאחר דיונים ממושכים קבע המוסד לביטוח לאומי נכות בשיעור 0% וזו התוצאה הסופית.

2.         בתאריך 18.6.05, הסכימו הצדדים לסיים תיק זה עפ"י סע' 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הנתבעת שמרה לעצמה את הזכות לטעון טענות הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. (ראה סיכומי הנתבעת שהוגשו ביום 10.1.06).

3.         אני מסכים לטענת הנתבעת כי  אין להסתמך על חוות דעת פרטית של מומחה מטעם התובע שאיננה רלוונטית במקרה לאור החלטת וועדות הרפואיות של המל"ל שהינן החלטות עפ"י דין ולפיהן נקבעה דרגת נכות בשיעור 0%.

דיון :

4.         בכתב התביעה טוען התובע כי נגרם לו נזק מיוחד בשיעור של 120,000 ש"ח (הפסד שכר לעבר+הפסד זכויות סוציאליות) וכן הוצאות רפואיות 10,000 ש"ח, עזרת צד ג' 7,000 ש"ח, הוצאות נסיעה 5,000 ש"ח והפסד הטבות בשיעור 8,000 ש"ח. פרט לכך טוען התובע לנזק כללי של כאב וסבל, אובדן השתכרות לעתיד, הוצאות רפואיות לעתיד, הפסד פנסיה, עזרת צד שלישי וכל נזק אחר אשר יוכח.

5.         בסיכומיו של ב"כ התובע הוא מדגיש את המהלכים שנעשו במוסד לביטוח לאומי בעררים שהוגשו על החלטות המוסד לביטוח לאומי. כן הפנה את תשומת לב ביהמ"ש לחוות דעת של המומחה ד"ר קרת אשר התייחסה לצילומי עמוד שידרה מותני מיום 18.3.01 ו-30.4.01 שלדעתו של התובע מצביעים על שבר תלישה בפינה העליונה הקידמית של חוליה מותנית שלישית 3L.

            כמו כן, הפנה ב"כ התובע את ביהמ"ש לעמדת בית הדין האזורי לעבודה בקשר לשאלה אם היתה התאונה תאונת עבודה (ראה סעיפים 12,13,14 לסיכומי ב"כ התובע).

            בסעיף 18 לסיכומים מדגיש ב"כ התובע, כי מפאת הדחיות שנעשו בתיק, בגלל ההליכים במל"ל, ובמטרה לחסוך מזמנו של ביהמ"ש, הוא העדיף לכבד את הסכמת הצדדים ולא לחזור שנית אל בית הדין האזורי לעבודה שהנחה את וועדת הערר לפעול בדרך מסויימת, אך זו לא פעלה כך.

            בסופו של דבר, נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 100%, בכל הנוגע לשורש כף ימין ולאחר מכן הורד אחוז הנכות ונקבעה נכות צמיתה בשיעור 0%.

            על בסיס האמור לעיל, טוען התובע לנזקים שפורטו בסעיף 3 לפסק דין זה.

6.         לא התעלמתי מהנספחים שהובאו לידיעת ביהמ"ש בצרופה לסיכומים של התובע, הכוונה לנספחים א' עד ד' וכן מטענותיו של התובע כי מדובר באדם צעיר, אב לשלושה ילדים מפרנס יחידי שמקצועו היחידי הוא הפעלת מחפרון, כל זאת מחד גיסא, אולם מאידך גיסא, לא התעלמתי מכך כי מדובר בחבלה שתוצאתה הסופית היא 0% נכות. זוהי קביעה עפ"י דין ועל פיה יש לפסוק.

7.         בסופו של דבר, מדובר בתיק של 0% נכות.

8.         לעניין החבות טענה הנתבעת כי לא הוכחו נסיבות האירוע המהוות תאונת דרכים עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וזאת משתי סיבות מצטברות:

            א.         התובע טוען כי במהלך ירידה מהרכב, הוא נפל מגובה של 2 מ', אולם, הנתבעת

סוברת כי לא הובאו תצהירים מעדים שראו את המקרה ולכן אין לקבוע כי היתה זו נפילה מהרכב.

            ב.         לא הוכח כי המחפרון הנטען מהווה כלי רכב מנועי כמשמעותו בחוק הפיצויים