פסק-דין בתיק א 12877/04

1.       רקע:

התובע השכיר לנתבעת ביום 23.2.01 נכס מקרקעין ומבנים לצורך עסקיה לפי הסכם שכירות מאותו יום, שעליו חתם הנתבע 2 כערב. ביום 13.3.02 חתמה הנתבעת על הסכם להארכת השכירות למשך שנה אחת נוספת. ביום 28.2.03 נחתם הסכם שכירות נוסף בין הצדדים לשנה עד ליום 28.2.04. הנתבעת עזבה את המושכר ביום 1.6.03 ושילמה את כל המגיע לה עד אותו מועד.

ואלה השאלות שבמחלוקת בין הצדדים:

א.       האם עזיבת המושכר ביום 1.6.03, תשעה חודשים לפני תום תקופת השכירות הנקובה בהסכם, נעשתה בהסכמה או שהיא הפרה של ההסכם?

ב.       האם נגרמו לתובע נזקים עקב מצב המושכר בעת עזיבתו, ומה שיעורם? שאלה זו אינה תלויה בשאלה הראשונה.

ג.       האם נגרמו לתובע נזקים בשל עזיבת המושכר לפני תום התקופה, ומה שיעורם? שאלה זו תלויה בהכרעה כי עזיבת המושכר ביום 1.6.03 היתה הפרה של המושכר.

ד.       האם ערב הנתבע לחיובי הנתבעת?

2.       האם הוסכם על עזיבת המושכר ביום 1.6.03?

גירסת הנתבעים היא שביום 30.3.03, בפגישה בין הצדדים, הודיעה הנתבעת על רצונה לעזוב את המושכר ביום 1.6.03 והתובע הסכים לכך. לטענת הנתבעים, סיכום הפגישה הועלה על הכתב במכתב שנשלח לתובע באותו יום (נספח א' לנ/5), בו הודע לתובע, חודשיים מראש, על עזיבת המושכר ביום 1.6.03. הנתבע מכחיש את קבלת המכתב ואת הידיעה על עזיבת המושכר קודם ליום 1.6.03. מדובר איפוא בגירסה מול גירסה. שיקולי להכרעה בין הגירסאות הן אלה:

א.       לגבי סיכום הפגישה, מדובר בעדות כבושה. בתצהיר הרשות להתגונן, בו היה צפוי שמנהל הנתבעת, הטוען שהיתה הסכמה מוקדמת  יצרף את המכתב שבו סוכמה הפגישה, כראיה ניצחת לתוכן הפגישה, לא היתה כל התייחסות לכך. גם בכתב ההגנה לא היתה כל התייחסות לכך. אמנם, היתה טענה על סיכום מוקדם, והמכתב אינו אלא ראיה לכך, ואין חובה לצרף ראיות לכתב ההגנה או לבקשת הרשות להתגונן, אך בכל זאת נהוג לצרף ראיה מרכזית כל כך, ואי צירופה אומר דרשני.

ב.       אני דוחה את טענת הנתבעים כאילו בהחלטתי מיום 16.6.05 דחיתי את הטענה כי מדובר בעדות כבושה. דחיתי את הטענה כי מדובר בהרחבת חזית, שכן הטענה בדבר סיכום מוקדם הופיעה בכתב ההגנה, והמכתב אינו אלא ראיה לאותה טענה. על כן, לא היה מקום למחוק עדות זו.

ג.       מנהל הנתבעת לא הסביר שום הסבר מדוע לא צורף המכתב אלא במצורף לתצהיר העדות.

ד.       המכתב האמור, על פי נוסחו, הוא הודעת פקס, שבה נמחקה המילה "בפקס" ונרשם "בדואר הארזים 59 קרית חיים". מר אדן העיד בתצהירו שהמכתב נשלח בדואר. משונה, שמכתב שמיועד להישלח בדואר, שכן לפי עדות מר אדן אין לתובע פקס, נרשם על גבי הודעת פקס ולא על גבי מכתב עם לוגו של הנתבעת.

ה.       ביום 1.6.03 שלחה הנתבעת לתובע מכתב שבו נאמר "הרינו להודיעך כי החל מיום 1.6.03 מוחזרת לך החזקה בנכס הנ"ל". הא ותו לא. מר אדן העיד שהמכתב נכתב בהתייעצות עם עו"ד, וזאת לאחר שאמרו לעו"ד שהיה סיכום קודם וכי הוצאה תרשומת על כך. איני מאמין שעו"ד שהיה יודע על סיכום קודם ועל מכתב קודם לא היה מזכיר אותו, כך שיאמר: "בהמשך לסיכום מיום 30.3.03 ולמכתב מאותו יום, הרינו להודיעך...".

ו.       אכן, התובע אישר שנפגש עם הנתבעים ביום 30.3.03, אך זאת, מכיוון שהיה בא בסוף כל חודש לקבל את דמי השכירות, כפי שעולה גם מהקבלה מאותו יום. לא היתה זו פגישה שנועדה לסיכום על הפסקת השכירות. 

ז.       התובע, שלא ידע עד הגשת תצהירי הנתבעים על הגירסה שיש מכתב סיכום פגישה, הכחיש את קבלת סיכום הפגישה.

ח.       אכן, היו הבדלים קלים בגירסאות מתי נודע לתובע על עזיבת המושכר - אם היה זה בעת קבלת המכתב שנשלח בדואר רשום ביום 1.6.03 ולכן סביר להניח שהגיע בתוך יומיים, או שהשכן צלצל שיש רעש בחצר (פינוי המושכר) והתובע בא למחרת וראה שהמושכר התפנה, או שהיה זה ימים אחדים אחרי 1.6.03, אבל הבדלים אלה הם קלים ואינם נוגעים לשאלה העיקרית אלא הם צדדים.

ט.       הצדדים הסכימו ביניהם לפי סעיף 33 להסכם שלא תתקבל כל ראיה וכל עדות על שינוי ההסכם אלא בכתב ובחתימת שני הצדדים. הנתבעים טוענים שיש לכך משמעות ראייתית. אכן כך, אבל זה לא פותר את הבעיה. העובדה שיש לכך משמעות ראייתית בלבד אינה אומרת שיש להתעלם מכך. לפי המוסכם בין הצדדים, אין לקבל ראיה על שינוי ההסכם אלא אם היא חתומה על ידי שני הצדדים, וההגיון בכך מובן. בנסיבות אלה, על רקע הסכם כזה, אילו היה מוסכם בין הצדדים, לא היו הצדדים נוהגים בדרך של משלוח תרשומת חד צדדית, אלא באותו מעמד שבו נפגשו, חותמים על מסמך  בכתב. משלא עשו כן, אין לקבל כל ראיה אחרת, הן משום שזה מה שהוסכם בין הצדדים והן משום שזה לא אמין ולא הגינוי שצדדים שמסכימים לנהל את עניניהם כך, יבחרו דווקא בדרך סותרת להשיג אותו דבר.