פסק-דין בתיק א 1286/06

בפני בקשה לתשלום תכוף שהוגשה על-ידי האפוטרופא של תובע (חסוי), יליד 1952, אשר נפגע בתאונת רכבת ביום 22.10.03 בהיותו הולך רגל. הנפגע היה חולה בסכיזופרניה, עובר לתאונה.

בפרטי הנזק נטען, כי לתובע פגיעה רב מערכתית, לרבות פגיעה מוחית קשה, שהצריכה כריתת שתי האונות הקדמיות במוחו, וקטיעת ידו הימנית.

הנפגע אושפז בבית חולים "רמב"ם" ולאחר מכן ב"בית לוינשטיין" ומאז ספטמבר 2004 ועד היום שוהה הוא במוסד הסיעודי "נוף הקריה" כשהוא סובל גם מעיוורון ומחלת האפילפסיה.

בפרטי הדרישה שקדמה להגשת בקשה זו, מציין ב"כ התובע, כי היו דרישות לתשלום תכוף ב-25.2.04 וב-4.4.04 שלא נענו.

בפרטי העיסוק ההכנסות ההוצאות מוצהר, כי בששת החודשים שקדמו לתאונה עסק הנפגע בעבודות ניקיון וקיבל קצבת נכות כללית בסך 2,186 ש"ח לחודש, וכי הכנסותיו לא הספיקו לכסות את הוצאותיו.

יש לציין, כי קצבת הנכות הכללית מועברת במישרין למוסד בו הוא מאושפז, והיתרה משולמת על-ידי משרד הבריאות.

מעברו של התובע ידוע על מחלת סכיזופרניה וכי נכותו הכללית לפי המוסד לביטוח לאומי עמדה על 100% עובר לתאונה.

ההוצאות הנדרשות על ידי האפוטרופא הינן סיעוד בחופשות סוף שבוע בסך 1,500 ש"ח לכל סוף שבוע, ובסך הכל 6,000 ש"ח לחודש. 

הוצאות ביגוד עקב הרטבה ואי שליטה על סוגרים, בסך 2,000 ש"ח וטיפולים מוגברים מעבר לאלו המוענקים על ידי המוסד, בסך 3,000 ש"ח והוצאות נסיעה בסך 2,000 ש"ח.

יש לציין, כי התובע מרותק לכיסא גלגלים איננו נייד ואינו מנייד את עצמו, הילוכו נעשה בליווי מטפל לצורך הליכה טיפולית בלבד, והוא זקוק לעזרה מכל המטלות.

לבקשה מצורף אישור עובדת סוציאלית של בית-החולים הסיעודי "נוף הקריה" המופנה לב"כ התובע, ובאישור מומלץ, כי התובע יקבל טיפול מקלינאי תקשורת אשר ישפר את יכולת הדיבור והקשר עם הסביבה, וכן למוצרי הגינה כגון: סכיני גילוח, דאודורנט שמפו, סבון רחצה וכו', וכי התובע זקוק לטיולים, שיחות והשקעה מרובה אשר בעת מתן האישור, אימו היא זו שלוקחת את התובע לטיול בסביבת בית-החולים, וכן מגיע מתנדב אשר יצר קשר חם עם התובע.

בכתב התשובה לבקשה לתשלום תכוף ציינו הנתבעים כי האירוע אינו אירוע המהווה תאונת דרכים, אלא ניסיון התאבדות של הנפגע שהיה לקוי בנפשו, עובר לתאונה, וכי הנפגע מאושפז במוסד סיעודי אשר כל הוצאותיו הרפואיות, לרבות סיעוד וציוד מתכלה מכוסים במסגרת קופ"ח, חוק הבריאות ממלכתי, וחוק המוסד לביטוח לאומי.

נטען, כי בהתאם לסעיף 5 לחוק הפלת"ד מאחר וחלפו שנתיים מאז התאונה אין לפסוק תשלום תכוף.

באשר לסכומים הנדרשים טוענת הנתבעת כי לא צורפו תלושי משכורת ולא פורטו הוצאותיו, עובר לתאונה, וכי מאחר ונדרשים סכומים בגין הוצאות מיטיבים, אין לפסוק אותם במסגרת תביעה לתשלום תכוף.

תכליתו של ההסדר לתשלום תכוף לפי חוק הפיצויים הינו, להקדים תשלום לנפגע כדי להבטיח, עוד טרם סיום הליכי המשפט, תשלום בגין צורכי ריפוי, סיעוד ומחייה של נפגע וזאת כסעד זמני.

בשלב זה, אין בית-המשפט דן לעומקה בשאלת החבות, ודי, אם לכאורה, קיימת למבקש זכות לפיצוי לפי החוק כי אז ידון בית-המשפט בבקשה ויעניק סעד לעת חירום.

בשלב זה, אין בפני כל ראיה כי מדובר במעשה מכוון של הנפגע אשר קץ בחייו, ולכן התהלך במכוון ליד פסי רכבת ונפגע בהליכתו ליד פסי הרכבת.

שאלה מורכבת זו תידון במסגרת התיק העיקרי ולפי הראיות שיובאו בידי הצדדים.

לאחר ששמעתי את עדותה של האם, לפיה בנה עבד עבודות ללא תלושים, לא כשכיר ולא כעצמאי, לא הצליחה האם להביא כל ראיות משניות מאותם אנשים אצלם עבד לעיתים הנפגע. אין בפני בית המשפט כל ראיה, כי מעבר לקצבת הבטוח הלאומי לה היה זכאי כנכה עוד טרם התאונה, השתכר הנפגע שכר נוסף.