פסק-דין בתיק א 12808/04

1. הרקע

התובעת נפגעה ביום 09.03.03 בתאונת דרכים. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. התובעת עמדה בפני ועדה רפואית אשר קבעה כי נכותה של התובעת עומדת על שיעור של 10% בשל פגיעה בלסת התחתונה. נכות זו מהווה נכות על פי דין ומחייבת על פי סעיף  6ב' לפלת"ד.

מאחר ואין המדובר בתאונה שארעה ברכב מעסיק, זכאית התובעת, לכל הפחות ל- 25% מהנזק. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובעת. המחלוקת בין הצדדים נסובה על גובה הנזק.

2. דיון

בין הצדדים התגלעה מחלוקת בדבר שיעור הפיצוי לו זכאית התובעת בגין נזק גוף שארע לה בתאונת הדרכים. אדון בטענות הצדדים אחת לאחר על פי ראשי הנזק שבמחלוקת.

כאב וסבל  - אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת זכאית לפיצוי בראש נזק זה בשיעור של  13,756 ש"ח.  

3. הפסד השתכרות בעבר

טענות התובעת

עובר לתאונה עבדה התובעת כאחות, עיסוק ממנו השתכרה בממוצע כ- 5,500 ש"ח לחודש.
עקב פגיעתה בתאונה אושרה לתובעת חופשת מחלה מיום התאונה ועד ליום 15.04.03. 
בזמן חופשת מחלה שולם לתובעת שכר יסוד ע"ח פדיון ימי מחלה שנצברו לזכותה עד למועד התאונה. בתום תקופת אי הכושר המלאה שאושרה לה, ניסתה התובעת לשוב במגבלותיה הקשות לעבודתה, אך בהיקף מצומצם, כמו כן, נאלצה התובעת להעדר מן העבודה לעתים תכופות. בשל הקושי לכמת ראש נזק זה, סבורה התובעת כי יש לפסוק על דרך האומדנא ולפסוק סכום שלא יפחת מ  10,000 ש"ח.           

טענות הנתבעת

הנתבעת דוחה מכל וכל את טענות התובעת בראש נזק זה באשר ההפסדים הנטענים על ידה לא הוכחו. בסיכומיה מודה התובעת כי קיבלה שכר מלא בתקופת אי הכושר, ואולם טוענת כי השכר שקיבלה הינו ע"ח פדיון ימי מחלה. טענת התובעת לעניין אובדן "פדיון ימי מחלה" נטענה בסתמיות כאשר ידוע הוא שכדי לבסס טענה בדבר פדיון ימי מחלה, יש צורך להביא אישורים מתאימים המעידים כי במקום העבודה הספציפי ישנה זכות לפדיון ימי מחלה ומה שיעור הפדיון, שכן אין המדובר בזכות המוענקת באופן אוטומטי. אישורים כאמור לא הוצגו ודי בכך כדי לדחות את טענת התובעת. הנתבעת טענה כי התובעת בסיכומיה מודה כי אי אפשר לכמת את ההפסד בראש נזק זה ומכאן, ונוכח העובדה שמדובר בנזק מיוחד הדורש הוכחה מדוייקת, הרי שבהעדר הוכחה כאמור, יש לדחות מכל וכל את טענות התובעת. הפסד השתכרות לעבר הינו נזק שניתן להביא לגביו נתונים מדוייקים ולפיכך, משלא הוכחו הפסדי שכר לעבר, אין מקום לפצות את התובעת בראש נזק זה.

הכרעה

אכן יש ממש בטענות הנתבעת. עיקר טענת התובעת הוא שקיבלה משכורת חלף פדיון ימי מחלה. הזכות להמיר ימי מחלה ולשלם במקומם שכר, מותנית בהסכם העבודה  שבין התובעת למקום עבודתה, אם באופן אישי ואם מכח הסכם קיבוצי כלשהו. מכל מקום על התובעת  היה להוכיח את הנזק המיוחד- דבר שלא נעשה. שומה על התובעת להניח את התשתית העובדתית אשר לדעתה תקנה לה פיצוי. משלא עשתה כן לא הרימה את הנטל המוטל עליה. ההלכה היא שעל התובע להביא נתונים מדוייקים להוכחת הנזק המיוחד ומשלא עשה כן לא תתקבל תביעתו.  

"באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי" (355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה (2) 800, 809)

 התוצאה היא שאין התובעת זכאית לקבל פיצוי בראש נזק זה. 

4. הפסד השתכרות בעתיד       

טענות התובעת