פסק-דין בתיק א 12807/03

בפניי תביעה כספית על סך של 8,705 ש"ח וכן תביעה לפינוי נכס אשר הוגשו בהליך של סדר דין מקוצר וניתנה בה הרשות להתגונן  בהחלטתי מיום  21.8.2003.

התובעת בעלת נכס בבני ברק (להלן: "הנכס").

ביום 26/11/96 הושכר הנכס לנתבע 1 (להלן: "הנתבע") בסך חודשי של 100$.

טוענת התובעת כי משחדל הנתבע לשלם את דמי השכירות הודיעה לו בכתב על סיום ההתקשרות ודרשה כי יפנה את הנכס אך הוא סרב.

לאחר שהוגשה כנגד הנתבע תביעת פינוי (ת.א 54782/99), נחתם ביום 23/12/99 הסכם שכירות חדש בין התובעת לנתבעת 2 (אשתו של הנתבע) עד ליום 30/10/00 והנתבע היה ערב לכל התחייבויות הנתבעת ע"פ חוזה השכירות.

החל מחודש 07/02 חדלה הנתבעת לשלם את דמי השכירות ולפיכך ביום 01/10/02 שלח ב"כ התובעת מכתב בו דרש מהנתבעת לחתום על חוזה שכירות חדש ולחלופין לפנות את  הנכס ומשלא עשתה זאת,  הגיש תביעה  לפיה חייבים הנתבעים להתפנות מהחנות ולשלם את תשלומי שכר הדירה  ושכר ראוי בגין החזקת  הנכס.

מנגד, טוענים הנתבעים כי אומנם לא נכרת הסכם בכתב להארכת השכירות אך כן נערך הסכם בעל-פה בין הצדדים המאריך את השכירות עד לחודש 11/2003, ואף שולמו כספי השכירות. להוכחת טענותיהם צירפו הנתבעים קבלות מהתובעת בגין התקופות הנטענות.

בדיון מיום 27/01/04 הובהר כי הנתבעים עדיין לא פינו את הנכס ועדיין לא חתמו על הסכם שכירות, ולכן נתתי פסק דין חלקי, המורה על הנתבעים לפנות את הנכס לאלתר.

כמו כן קבעתי את התיק להוכחות בקשר למחלוקת הכספית.

דא עקא, הגיעו הצדדים  להסדר דיוני ביניהם (להלן: "ההסדר הדיוני") ולפיו ייחתם הסכם שכירות מסודר והנתבעים יישארו בנכס.

ביום 14/05/04 נתתי תוקף של החלטה להסדר הדיוני. לפי ההסדר הדיוני  אליו הגיעו הצדדים, גובה שכר הדירה הראוי מיום 01/11/03 בגין השימוש בחנות יקבע על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש.

כן הסכימו הצדדים כי ביהמ"ש הוא שיקבע מהו שכר הדירה הראוי מיום 01/11/02 ועד ליום 31/10/03 בגין השימוש בחנות.

קביעתו של מומחה ביהמ"ש תהא בסיס לחוזה שכירות לתקופה של שנה מיום 01/11/03 ועד ליום 31/10/04, בהסכם תהיה אופציה להארכתו לתקופה של שנתיים נוספות.

הצדדים אף הסכימו לעכב את פינוי המושכר עד לאחר מתן תוקף פס"ד לחוות דעת המומחה שלאחריו יבוטל פס"ד לפינוי פרט להוצאות מיום 27/01/04.

ביום 22/06/04 מונה מר שלומי יפה כמומחה מטעם ביהמ"ש וביום 07/11/04 הוגשה חוות דעתו ולפיה שכר הדירה הראוי מיום 01/11/03 בגין השימוש בחנות הינו בסך של 146$ לחודש לא כולל מע"מ.  (עד לתקרה של 150$)

בדיון מיום 23/02/05 ומיום 16/05/05 ביקש ב"כ התובעת לבטל את ההסדר הדיוני כיוון שלטענתו הסכום אותו קבע המומחה מטעם ביהמ"ש אינו ריאלי ונמוך מידי וטען כי הנתבעים לא שילמו בהתאם להחלטה ואף לא חתמו על חוזה השכירות שנשלח אליהם על ידו.

ב"כ הנתבעים טען כי הנתבעים מוכנים לקיים את ההסדר הדיוני כלשונו וכי ב"כ התובעת מערים קשיים ובין היתר למרות שלא שלח אליהם את החוזה שלחו אליו שיקים עבור השכירות אך השיקים הוחזרו.

בהחלטתי מיום 26/05/05  קבעתי שלא שוכנעתי כי יש מקום לבטל את תוקפו של ההסדר הדיוני, כן קבעתי כי החוזה כנוסחו בעבר ייחתם תוך 14 יום והנתבעים ישלמו את הסכום שבפיגור תוך 7 ימים לאחר החתימה על ההסכם.

בדיון מיום 18/09/05 חזר ב"כ התובעת על טענותיו כי הנתבעים לא מכבדים את ההסדר הדיוני ויש לבטלו שכן הם עדיין מחזיקים בנכס ולא משלמים את דמי השכירות ואף מסרבים לחתום על חוזה השכירות. ב"כ התובעת אף צירף חוות דעת שמאי מטעמו ולפיה שכר הדירה החודשי הראוי בגין השימוש בחנות עבור התקופה שמיום 01/11/02 ועד ליום 31/10/03 הינה סך של 500$.