פסק-דין בתיק א 1274/98

1.         התובע מס' 1 (להלן: התובע ) יליד 10/8/86, נפגע קשה ביום 27/4/98 בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק או חוק הפיצויים).  התובעת מס' 2, היא אמו של התובע ואפוטרופוסתו הטבעית.

התאונה ארעה בעת שאביו של התובע נהג ברכב, איבד שליטה והתנגש בעץ. בעקבות התאונה נהרג האב במקום והתובע נפגע קשה. בעת התאונה היה התובע בן 12.

המחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק בלבד.

2.         הנתבעים הבהירו כי ככל שמדובר בהוצאות לעבר, יעשה הדבר במידת ביקורתיות נמוכה, מתוך מחשבה שאם הוצאו הסכומים בפועל, יש להחזירם, גם אם לא הוכח כי היו באמת נחוצים. בהתייחס לפיצוי בקשר לעתידו של התובע, מתמקדת המחלוקת בעיקר בשאלה אם יש לחשב את הנזקים על בסיס ההנחה שהתובע ימשיך לשהות בביתו גם לאחר גיל 25 או על בסיס ההנחה שלאחר המועד הנ"ל ישהה במוסד.

ההבדל בין שתי הגישות הנ"ל השפיע על חישוב מרבית ראשי הנזק, והביא לפער משמעותי בין בעלי הדין.

3.         בעקבות התאונה  הועבר התובע במסוק לבית חולים רמב"ם, בחיפה, כשהוא מונשם. עקב התאונה סבל התובע מפגיעה רב מערכתית, כאשר הפגיעה בראש הייתה הדומיננטית.  במהלך שהותו בבית חולים עבר התובע סדרת ניתוחים שכללו, בין היתר, קיבוע שברים בפנים ובעצם הפימור ברגל שמאל ושחזור סגור של עצם ההומירוס בזרוע שמאל.

            ביום 5/7/98 שוחרר התובע מבית חולים והועבר לבית חולים לוינשטיין, משם שוחרר לאחר תהליך של שיקום, ביום 13/5/99.

הנכויות הרפואיות :

4.         התובע נבדק על-ידי מספר מומחים רפואיים:

ד"ר צינמן מומחה בתחום האורטופדי, קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% (בש/3). מבחינה אורטופדית נמצא אצל התובע שבר בעצם הירך משמאל שהתחבר בעמדה טובה. כן נמצא שבר בזרוע שהתחבר בעמדה גרועה. בגין כך נקבעה הנכות האמורה, לפי סעיף 40(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות ).

            פרופ' ניימן, מומחה בתחום העיניים, קבע לתובע נכות בשיעור של 15% (בש/4). על פי אותה חוות דעת, נגרמה לתובע פגיעה קשה בקונברגנציה שגורמת להופעת פזילה מתחלפת כלפי חוץ בכל המבטים. מאחר שלתובע אין שמץ של קונברגנציה, הוערכה נכותו בהתאמה לסעיף 57(2) לתקנות.

            ד"ר מטות, מומחה בתחום הנוירולוגיה של הילד, קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 50% לפי סעיף 34(ה) לתקנות וכן 20% לפי סעיף 29(9) לתקנות, בגין פרפלגיה קלה.

            התובע סבל מאובדן הכרה עמוק, וכן נזקק לפעולות ניתוחיות עקב הצטברות נוזלים מוחית תת קרומית, טיפול נמרץ, ניטור והנשמה.

בבדיקה שערך המומחה ביום 7/2/00 מצא המומחה הפרעות במערכת העצבים האקסטרה-פירמידלית, הפרעות התנהגות והסתגלות קשות וסימנים נוירולוגים ממוקמים, כלומר, פגיעה מוחית ניכרת. ממצאים אלה נמצאו למרות ההתרשמות מהחלמה משמעותית.

המומחה מצא הפרעות תפקודיות בתחום החשיבה, הדיבור, ההתמצאות והתפקוד היומיומי (חוסר שליטה מלא בסוגרים). כמו כן, קיום דיבור איטי וילדותי הלקוי בתוכנו והמכיל פרסברציות ואקולליה, תפקוד לקוי בהתמצאות בזמן ובמקום, ליקוי בשיפוט ובביקורת המציאות העלולים לסכנו מדי יום ביומו והדורשים השגחה. מבחינת למידה- נמצאו קשיים בכתיבה, קריאה ובפעולות חשבון.

מבחינה מוטורית, בלטה גם מגושמות בתפקיד המוטורי וההליכה.

            הנכות הרפואית המשוקללת של התובע הועמדה על 69.4%.

            התובע נבדק גם על ידי מומחית שיקום, ד"ר פרבר, אשר העמידה את נכותו על 100%.  לחוות דעת זו נתייחס בפירוט, ככל שיידרש בהתייחס לראשי הנזק השונים.

            יש עוד לציין כי לתובע נקבע קיצור של תוחלת השנים בארבע שנים. קיצור זה אינו משפיע על תקופת עבודתו. בראשי הנזק האחרים, יילקח הדבר בחשבון.