פסק-דין בתיק א 127020/00

1. לפניי תביעה על פי פקודת הנזיקין לפיצויים עקב תאונת עבודה מיום 29.6.98.

2. התאונה קרתה כפי המתואר בכתב התביעה המתוקן בסעיף 2-

"...ביום התאונה נשלח לעבוד במרתף של וילה במשיכת צינורות חשמל. המרתף היה חשוך ותוך כדי משיכת צינור חשמל באמצעות פלייר פגע הפלייר בעוצמה רבה בעינו הימנית".

3. הנתבעת הנה מעבידתו של התובע, לה מייחס התובע את סעיפי הרשלנות המפורטים בכתב התביעה המתוקן בסעיף 7, ובין השאר כי לא סיפקה סביבת עבודה בטוחה, לא סיפקה לתובע משקפי מגן, לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה ולא פיקחה על עבודת התובע כנדרש.

4. הנתבעת כפרה באחריותה בנוגע לאירוע.  ביום 13.2.01 שלחה הנתבעת הודעת צד ג' למר הראל גונן (להלן:"צד ג'") אשר הנו בעל הווילה בה התבצעה העבודה וכמי ששימש מזמין העבודה וקבלני המשנה לרבות הנתבעת.

5. הנתבעת טענה כי אם תימצא אחראית לתאונה, יש להטיל על צד ג' אשמה לאור מחדליו, כפי המפורט בהודעה, ובין השאר כי, לא מינה מנהל עבודה ראשי, לא פיקח על אופן עבודת הקבלנים, הפר תקנות העבודה, לא הדריך את התובע, לא אפשר שימוש במכשירי חשמל ועוד.

הראיות :

6. בפני בית המשפט העידו: התובע, מר גרגורי פולונסקי- מנהל העבודה ביום התאונה שעבד בסמוך לתובע, מר לרנר שלמה- מנהל מטעמה של הנתבעת, מר גונן הראל- צד ג', מר סוויסה ניסים- ראש צוות השמה וייעוץ בלשכת התעסוקה בסניף פ"ת. בנוסף הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.

אחריות הנתבעת כלפי התובע :

7. בפתח סיכומיה טוענת הנתבעת כי יש לדחות התביעה לאור העובדה כי לא הוכחה במישור העובדתי, זאת בהתבסס על גרסאותיו הסותרות של התובע ובהעדר עדים לאירוע התאונה. לעניין הגרסה העובדתית, הרי שטענותיה של הנתבעת לעניין זה נדחו בהחלטת בית המשפט בבש"א 189979/04 שם אושר תיקון כתב התביעה ועל כן אין מקום לדון בטענה זו בשנית.

8.  ב"כ התובע טוען כי יש לייחס לנתבעת רשלנות לאור העובדה כי לא סיפקה סביבת עבודה בטוחה לרבות משקפי מגן, הדרכה, פיקוח ותאורה. הן התובע והן הנתבעת מסכימים בסיכומיהם כי מנהל העבודה בפועל מטעם הנתבעת היה מר גרגורי פולונסקי (להלן: מנהל העבודה"), האחרון העיד כי שיטת העבודה, כלומר משיכת צינורות באמצעות פלייר הייתה השיטה שהונהגה אצל הנתבעת (עמ' 59 ש'16-21), שגם הוא נחבל בעבר מתאונה דומה (עמ' 61 ש' 8-16), עם זאת שמעולם לא נדרש מהעובדים לשים משקפי מגן בסוג העבודה הזאת (עמ'62 ש'20).
9. מנהל הנתבעת, מר לרנר, טען בעדותו כי אופן השימוש של התובע בפלייר היה לא נכון (עמ' 71 ש' 25-26) ואם היה רואה את שיטת העבודה בה נקטו התובע ומנהל העבודה היה מעיר על כך (עמ' 72 ש' 6). מכאן, יש ללמוד כי שיטת העבודה אצל הנתבעת לא הייתה אחידה ולא הייתה הסכמה מקצועית בין מר לרנר לבין מנהל העבודה בפועל. מדברים אלו עולה כי שיטת העבודה לא הייתה בטוחה ונכונה. גם לאור תאונות קודמות וגם לאור עדותו של מר לרנר.

10. מוסיף וטוען מר לרנר בעדותו כי ניתנו הדרכות בטיחות, כך גם מנהל העבודה מחזק את דבריו. עם זאת, התובע טוען כי מעולם לא הדריכו אותו לעניין אופן משיכת הצינורות. בקלות יכלה הנתבעת לצרף את תכני הדרכת הבטיחות, או לחילופין דוחות נוכחות של התובע בהדרכות, משלא עשתה כן, לא הוכח למעשה כי הועברו הדרכות כפי הנטען.

11.  עניין התאורה לא הוכח. היה על התובע לצרף ראיה מאת מומחה או מהנדס אשר יוכל לקבוע כי נדרשת תאורה בעוצמה מסוימת לסוג העבודה- אשר נעדרה מסביבת העבודה. מנהל העבודה מטעם הנתבעת טען בעדותו כי לשיטתו היה מספיק אור לשם ביצוע העבודה.

12. גם העובדה כי לא סופקו משקפי מגן - לא הוכחה. הוכח בפני בית המשפט כי היו משקפי מגן כאשר נדרשו העובדים לביצוע עבודה עם הכלים החשמליים כגון הדיסק, על כן אם רצה התובע לחבוש משקפי מגן - היה יכול לעשות כן. אולם כפי קביעתי כאמור ובהתבסס על עדותו של מנהל העבודה בפועל, שיטת העבודה הייתה שגויה,  ועל כן התובע לא סבר כי יש צורך בהגנה כזו.

13. מכל האמור לעיל אני קובע כי הנתבעת התרשלה כמעבידתו של התובע ולא סיפקה שיטת עבודה בטוחה ואחידה ועל כן חייבת היא כלפי התובע בגין נזקיו.

אחריות צד ג' כלפי התובע :

14. עיקר האחריות אותה מבקשת להטיל הנתבעת על כתפי צד ג', מקורה בכך כי צד ג' היה מזמין העבודה, היזם שביצע את העבודה באמצעות קבלנים נוספים, ועל כן היה עליו למנות מנהל עבודה מטעמו אשר היה אמון על התאורה, משקפי המגן ועל כלי העבודה בסביבת העבודה ועל הפיקוח של כל העובדים במקום.

15. לאור הקביעה כי התרשלות הנתבעת נבעה משיטת עבודה לא מקצועית ולא בטוחה, וכן כי לא הוכח שהתאורה לא הייתה מספקת ושכלי העבודה  שסופקו לא היו תקינים, או לחילופין חסרים, לא ניתן להטיל אחריות על כתפי צד ג' לעניין זה.