פסק-דין בתיק א 12702/06

תביעת פינוי ותביעה כספית.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה: האם התובעת העבירה לנתבעים את הזכויות בחניה אשר היא זכאית להירשם כבעליה, וזאת כחלופה לתשלום פיצוי מוסכם שנדרש על ידי הנתבעים בגין טענתם להפרת הסכם רכישה שנחתם בין הצדדים?

רקע עובדתי והמחלוקת בין הצדדים

1.         התובעת היא חברה הזכאית להרשם כבעלים של יחידת משרדים ושלוש חניות בבנין הידוע כ"בית גמא" ברח' מנחם בגין 16 רמת גן (להלן : "הבנין"). הבנין טרם נרשם כבית משותף.

הנתבעים התקשרו עם התובעת בהסכם מכר מיום 6/12/94 (להלן :" הסכם הרכישה") מכוחו הם זכאים להירשם כבעלים של יחידה בקומת הקרקע בבנין בתוספת חלק יחסי ברכוש המשותף. על פי ההסכם, זכאים הנתבעים להירשם כבעלים של מקום חניה אחד בחניון הבנין המסומן בתשריט כחניה מס' 12 .

בנקודת זמן מסוימת, החלו הנתבעים לעשות שימוש בחניה מס' 5 (מקום חניה במרתף החניה התחתון בבנין) שהתובעת זכאית להירשם כבעלים של הזכויות בה (להלן: "החניה").

תמצית טענות התובעת

2.         התובעת טוענת, כי החל מיולי 2004 דרשה מהנתבעים לפנות את החניה ואולם הנתבעים לא נענו לפניותיה.

התובעת עותרת לפינוי הנתבעים מהחניה תוך חיובם בדמי שימוש ראויים ו/או שכר ראוי ו/או פיצוי עבור התקופה בה עשו שימוש בחניה ללא רשות.

תמצית טענות הנתבעים

3.         הנתבעים טוענים, כי השימוש שעשו בחניה היה בהסכמת התובעת, אשר העבירה להם את הזכויות בחניה כנגד הפיצוי המוסכם שנדרש על ידם.

לטענת הנתבעים, מגיע להם פיצוי מוסכם מאת התובעת בסך 25,000$ בגין הפרתה את ההסכם עמם מחמת אי רישום זכויות הבעלות בחלקם בבנין על שמם. לטענתם, בתגובה לדרישתם לשלם להם את הפיצוי המוסכם, הציעה להם התובעת להצמיד את החניה לדירה שרכשו וזאת במקום הפיצוי המוסכם. הנתבעים הסכימו להצעה בתנאי שרישום הזכויות יעשה תוך זמן סביר. בהתאם, מסרה התובעת לנתבעים את החניה והם משתמשים בה עד היום.

המסגרת המשפטית

4.         סעיף 16 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969, אשר כותרתו "תביעה למסירת מקרקעין" קובע:

"בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם כשלא כדין".

סעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] -  אשר כותרתו "הסגת גבול במקרקעין" קובע כי:

"הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין..."

סעיף 30 לפקודת הנזיקין קובע:

"בתובענה שהוגשה על הסגת גבול במקרקעין - על הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין".

מן המקובץ עולה, כי הנטל הראשוני מוטל על התובעת הנדרשת להוכיח שהיא הזכאית להחזיק בחניה. בכפוף לכך שהתובעת עומדת בנטל זה, מועבר הנטל לכתפי הנתבעים להוכיח שאינם מסיגי גבול. (ראה: ע"א 127/77 מלכה קפה נ. יוסף לוי, פד"י ל"א (3) 455).

דיון ומסקנות

5.         אין חולק, כי התובעת זכאית להירשם כבעלים של החניה וזכאית לעשות בה שימוש בלעדי וייחודי. גם אין חולק, כי הנתבעים עושים שימוש בחניה של התובעת.

בהתאם למסגרת המשפטית שהותוותה לעיל, מוטל הנטל על הנתבעים להוכיח כי אינם מסיגי גבול בחניה.

לטענת התובעת, הנתבעים תפסו את החזקה בחניה בחודש יולי 2004 או בסמוך לכך ולא נענו לפניותיה לפנותה. (סעיף 5 לתצהירי התביעה).