פסק-דין בתיק א 127004/01

עובדות מוסכמות

בבנק לאומי סניף ביאליק (התובע) התנהל חשבון עו"ש על שם מר בצלאל יפה (הנתבע).

בחשבונו של הנתבע נוצרה יתרה דביטורית, שלא סולקה על ידו. לפיכך, פתח הבנק בהליכים למכירת נכס מקרקעין, אשר שועבד לטובתו במשכנתא ע"י הנתבע.

במסגרת הליכי מימוש המשכנתא מונה עו"ד טולידאנו ככונס נכסים ע"י ראש ההוצאה לפועל. 

הנתבע באמצעות בא-כוחו דאז והיום, עו"ד כהנא, ניהל עם כונס הנכסים מו"מ לסיום ההליכים בפשרה. בעקבות המו"מ הושגה הסכמה, כי הנתבע ישלם לתובע סך של 63,000 דולר ותיק ההוצאה לפועל נגדו יסגר (להלן: "הסכום המוסכם"). בתאריך 25.11.01 שילם הנתבע את הסכום המוסכם במשרדו של עו"ד טולידאנו, המייצג את התובע גם בתביעה הנוכחית.

כשבועיים לאחר תשלום הסכום המוסכם, הגיש הבנק תביעה בסד"מ, בה נדרש הנתבע לשלם יתרת חוב שנותרה בחשבונו בסך 96,045 ש"ח.

עד כאן העובדות המוסכמות.

גדר המחלוקת

המחלוקת מתייחסת לשאלה אחת ויחידה - האם הסכום המוסכם, ששולם על ידי הנתבע, נועד לכיסוי מלוא החוב בחשבונו - כטענת הנתבע, או לכיסוי החוב בתיק ההוצאה לפועל בלבד - כטענת התובע.

העדויות וראיות הצדדים

מטעם התובע העיד עו"ד רן שרון, שטיפל באופן אישי במימוש המשכנתא מטעם כונס הנכסים. לדבריו, לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל התברר, כי קיים קושי למכור את הנכס, מאחר שמדובר היה בקרקע חקלאית שלא הופשרה ושוק הקונים  היה מצומצם (ע' 1 ש' 19). עו"ד שרון ציין, כי לאחר שקיבל מספר הצעות לרכישת הנכס, הודיע לנתבע כי הבנק מסכים לקבל מידיו את הסכום המוסכם, וזאת למרות שקיבל הצעה לתשלום סך של 85,000 דולר מגורם אחר (ע' 4 ש' 3).

בהתייחס לשאלה השנויה במחלוקת טען עו"ד שרון כי:

"לנתבע היה ברור כל הזמן הן בע"פ והן בכתב, כי הסכום אותו ישלם יהיה אך ורק לפדיון המשכנתא לסגירת תיק ההוצאה לפועל, אך ללא מחיקת יתרת החוב בסניף הבנק" (סעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית).

כתימוכין לכך, הפנה עו"ד שרון למכתבו מיום 18.10.01 (נספח א' לתצהיר), שם נאמר בסעיף 3: 

"מרשי יהיה מוכן לקבל סך של 63,000 דולר במזומן עד ולא יאוחר מיום 26.10.01 לסגירת תיק ההוצל"פ בנדון ושחרור השעבוד".

בסעיף 5 למכתב נאמר:

"בנוסף, האמור לעיל, הינו לאחר ויתור נכבד מצד מרשי כלפי מרשך על חלק מהחוב, כאשר ויתור זה מותנה בויתור מצד מרשך על כל טענה ו/או תביעה מכל מין וסוג נגד מרשי".

כאשר נשאל כונס הנכסים, עו"ד ברוך טולידאנו, מדוע הסכים הבנק לקבל את הסכום המוסכם, ולא בחר לקבל את ההצעה הגבוהה  יותר, שהוצעה לו ע"י גורם, השיב כי "הבנק העדיף לסיים את הפרשה באותה נקודה ולסגור את החשבון"(ע' 6 ש' 2).

בהתייחס לשאלה - אם היה בתשלום כדי להסדיר את החוב כולו, או רק את תיק ההוצאה לפועל השיב עו"ד טולידאנו:

"אני אישית בכתב ידי כתבתי את הקבלה ובקבלה נכתב עבור פדיון משכנתא. אתה עו"ד ואני הייתי דואג שהתשלום מהווה תשלום מלא וסופי לסילוק החוב. מה שכתבתי מדבר בעד עצמו... נכתב לכם במכתב קודם שזה ללא לסגירת התיק[כך במקור]. ואני מפנה למכתב סעיף 5" (ע' 6 ש' 2 ו-21).

הנתבע העיד, כי נאמר לו ע"י בא-כוחו עו"ד כהנא, כי עם תשלום הסכום המוסכם יחשב החוב כמסולק במלואו. לדבריו:

"כשבאתי לשלם את הכסף לעורך דין טולדנו שאלתי אותו בפירוש האם בזה נגמר העניין ואמר לי שבזה תם העניין ושהוא דיבר עם הבנק ושלא יתבעו אותי על יתרת החוב"(ע' 11 ש' 17).