פסק-דין בתיק א 126421/98

בתיק זה ניתן פסק דין, אלא שבית המשפט המחוזי ביטל אותו והורה על השלמת פסק הדין בהנמקה הולמת.

להלן יובאו טענות הצדדים והעובדות.

ת.א. 126421/98

על פי האמור בכתב התביעה, נתבעת 1 הינה הבעלים של נתבעת 2.

ביום 20.12.94 נחתם הסכם עבודה בין התובע לבין נתבעות 1 ו -2 לפיו התובע יהיה סוכן משנה לתקופה שמיום 1.1.95 ועד 31.12.96. על פי ההסכם היה אמור התובע להעביר לנתבעת 3 באמצעות נתבעות 1 ו - 2 הצעות לביטוח חיים ובתמורה היה זכאי לקבל מנתבעת 3 עמלות בשעור שנקבע בהסכם, בהתאם לפוליסות שנמכרו.

ההסכם אמץ לתוכו הגדרות ותנאים המקובלים בענף הבטוח, אלא אם פורש אחרת.

בחודש דצמבר 1996 נחתם הסכם דומה לתקופה שמיום 1.1.97 ועד 31.12.97. עוד נטען בכתב התביעה כי במהלך השנים 97-95 העבירה נתבעת 3 ישירות לחשבון התובע, באמצעות העברה בנקאית את כל התשלומים כולל עמלות רכישה, עמלות על, דמי גביה ומקדמות עפ"י השעורים הקבועים בהסכמים.

במהלך דצמבר 1997 נוהל מו"מ בין התובע לנתבעת 1 לחידוש ההסכם, אך הוא לא חודש בגלל שתנאיו של התובע הורעו.

התובע טוען כי עפ"י הנהוג בעולם הבטוח ועל פי כללי נתבעת 3 משולמות עמלות רכישה ועמלות על למשך מספר שנים.

עמלות העל, לפי טענת התובע, משולמות בשעור מסוים מהעמלות היסודיות בהתאם למדרגות שנקבעו בהסכמים. השעור מחושב על פי תפוקה שנעשתה בכל שנת עבודה בנפרד, בכל חודש מחושב שעור עמלת העל מתחילת השנה תוך ניכוי הסכום ששולם בחודשים הקודמים וההפרש מועבר לסוכן.

התובע טוען כי בחודש דצמבר 1997 גילה כי נתבעת 3 החלה להפחית באופן רטרואקטיבי את שעור עמלות העל, ששולמו לו במהלך השנה.

בשנת 1997, טוען התובע, כי שולמו לו עמלות בגין פוליסות שנמכרו בשנים  1995-1997 בשעור הנמוך יותר מהקבוע בהסכמים.

החל מחודש פברואר 1998 נתבעת 3 החלה להפחית את חוב המקדמות של התובע בשעורים של 12 תשלומים לשנה במקום 24 וזאת בניגוד להסכמים.

החל מחודש אוגוסט 1998 העבירה נתבעת 3 את חוב המקדמות אשר אמור היה להיות מופחת בשעורים קצובים לחובו השוטף של התובע בניגוד להסכמים.

הדבר הביא את חשבונות של התובע ליתרת חובה.

התובע מפרט בתביעתו את ההפסד שנגרם לו בשנת 1997 עקב תשלום החסר, בסה"כ 26,906 ש"ח.

בשנת 1998 ואילך מעריך התובע את הפסדיו בסכום של 66,800 ש"ח.

התובע טוען עוד כי התובעת התנכלה לו ולסוכנים אחרים והפיצה שמועות באשר לרישוי התובע.

התובע גילה אצל הנתבעת אי סדר. מעשי הנתבעות פגעו בשמו הטוב של התובע. בעקבות עוגמת הנפש נפגע כושר עבודתו של תובע עפ"י חוו"ד מומחה בשעור של 10%, בגין כך תובע הוא סך של 100,000 ש"ח.

נתבעות 1  ו 2 בכתב הגנתן טענו כי נתבעת 2 היא בעלת 30% ממניות החברה איתה התקשר התובע  ואין לנתבעת 1 כל חבות אישית.