פסק-דין בתיק א 12586/06

1.         בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. לחילופין למחיקת כותרת בסדר-דין מקוצר והעברתה לפסים של תביעה רגילה, ולחילופי חילופין להעניק למבקש רשות להתגונן.

2.         עניינה של תביעה זו, הינה תביעה כספית על-סך 2,730.14 ש"ח, בעבור אגרת פינוי פסולת. על-פי הנטען בכתב התביעה, המבקש החזיק בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה, במפעל הנמצא ברח' חלץ 8 חיפה, והידוע בשם מוסך בולוס ו/או בכל שם מסחרי אחר (להלן : "המוסך"), כהגדרתו בחוק העזר לחיפה (שמירת הסדר והנקיון), התשמ"ב , 1981 (להלן : "החוק").

מכוח סעיף 28 לחוק, חייב המבקש בפינוי פסולת המוסך בעצמו ועל חשבונו, אלא שהמשיבה הסכימה לעשות זאת בעצמה, על-פי בקשת המבקש, ובין הצדדים נחתם הסכם (להלן : "ההסכם"). 

על-המבקש, מוטלת הייתה החובה, מכוח סעיף 28(ה) לחוק, בתשלום אגרות בשיעורים הקבועים בו, בגין פינוי הפסולת. אלא שהמבקש, לא עמד בהתחייבותו זו, ולא שלם למשיבה את הסכום הנתבע.

3.         הנימוקים לבקשה

א.         התביעה התיישנה - ההסכם שנחתם בין הצדדים הינו מיום 1/4/1991 ועד ליום 1/4/1996.

ב.         ההסכם בין הצדדים בוטל בהתאם למכתבים,ששלח לעירייה בתאריכים
ה- 17/1/01 וה- 27/4/02. בתאריך 4/11/04, שלח מר ראובן רוזן, חשב מנהלי בעיריית חיפה, מכתב למבקש, בו הוא מאשר, כי אין פינוי פסולת מהמוסך, ובהתאם לכך הופסקו החיובים.

ג           משנת 2000, או בסמוך לכך, בוצעו עבודות באזור המוסך על-ידי המשיבה, והגישה למוסך הייתה סגורה, כך שהוא לא עבד ו/או עבד בצורה חלקית.

4.         תגובה לבקשה

א.         דין הבקשה למחיקה התביעה מפאת התיישנות להידחות - תאריך החתימה על ההסכם אינו רלבנטי לבחינת טענת ההתיישנות, שכן תקופת ההתיישנות נמנית מהתאריך בו נולדה עילת התביעה, ולא מתאריך ההסכם. בענייננו, החוב בגין פינוי פסולת הינו לתקופה מחודש 1/00 עד חודש 8/03, כמפורט בדפי החשבון המצורפים לתגובה.

זאת ועוד, המבקש העלים את העובדה, כי לאחר תום התקופה הנקובה בהסכם, המשיכה המשיבה לפנות פסולת בידיעתו ובהסכמתו, והא ראיה שהמבקש שלם בתאריך 29/2/00 סך של 1,327 ש"ח, שהם חובו בגין פינוי פסולת עד לתאריך 31/12/99, כמפורט בדפי החשבון. בשנים 2002, 2003 ו- 2004, שלם המבקש מספר חשבונות חודשיים שנשלחו אליו, בגין אגרת פינוי פסולת לעסקו.

ב.         במכתב המשיבה או מי מטעמה למבקש מיום 4/11/04 נמסר למבקש, כי הופסקו החיובים בגין פינוי הפסולת בחודש 10/04 וכי טענתו לפיה, לא היו פינויים כ-4 שנים נמצאת בבדיקה. לאחר הבדיקה, התברר, כי המוסך המשיך לתפקד, על-אף עבודות הסלילה שנעשו בגשר פז. והנהג המפנה אשפה באזור בו נמצא המוסך דיווח, כי רק בחודש 9/03 הופסקו פינויי האשפה מן המוסך.

ג.          מכוח סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), בעצם תשלום המבקש חוב אגרות פינוי פסולת ביום 29/2/00 ובשנים 2002-
2004, הרי תשלומים אלה הם בבחינת "מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות" הנתבע, ודינו כדין הודאה כנדרש.

5.         דיון

התיישנות

המבקש, טוען כי דין התביעה להידחות מפאת התיישנותה, היות וההסכם בין הצדדים התייחס לתקופה בין 1/4/1991 ל- 1/4/1996. מנגד, טוענת המשיבה, כי היא המשיכה לפנות פסולת והא ראיה שהמבקש המשיך לשלם בעבור פינוי הפסולת,  מעבר למועדים המנויים בהסכם, כמפורט בחשבונות התקופתיים שצורפו לתגובתה, תוך שהיא סומכת ידה על סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

האם ניתן לומר שהמבקש הודה בזכות ? התשובה על כך שלילית משני טעמים :

א.         בדפי החשבון שצרפה המשיבה, מופיע חיוב בעבור תשלום תקופתי, בלא שפורט מהו מהות החיוב. אמנם, מטענות המשיבה, משתמע שהחיוב הוא בעבור אגרת פינוי פסולת, אך לא די בכך, ובית-המשפט אינו יכול להכריע, על סמך הסברה.

ב.         סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע כדלקמן :

"הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה.