פסק-דין בתיק א 1245/01

א. כללי

1. התובע יליד 14.12.1981, הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, בגין תאונת דרכים בה נפגע ביום 24.12.00. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לא כפרה בחבותה כלפי התובע, ומכאן שהמחלוקת בין הצדדים הינה לעניין גובה הפיצוי לו זכאי התובע.

התובע עתר בסיכומיו לפסיקת סכום של 6,805,684 ש"ח. הנתבעת טענה כי הסכום מופרז, וכי נזקו של התובע אינו עולה על הסכום של 805,420 ש"ח, וכי התביעה נבלעת, לאחר הפחתת התשלומים התכופים שהתובע קיבל ותקבולי מל"ל.

ב. הנכות הרפואית

2. לאחר קרות התאונה, הובהל התובע לבית החולים סורוקה לחדר הלם, כשהוא מבולבל, ומשם הועבר למחלקה לטיפול נמרץ.  לאחר זמן מה הועבר התובע למחלקה לאורטופדיה, ומשם הועבר לטיפול שיקומי בנווה שבא. בהמשך אושפז התובע בשנית במחלקה האורטופדית לצורך טיפולים נוספים.

3. מונו שני מומחים רפואיים בעניינו של התובע- האחד בתחום הנוירולוגיה והשני בתחום האורטופדיה.

4. פרופ' שטינברג, שמסר חוות דעת בתחום הנוירולוגיה, קבע לתובע נכות של 10% לצמיתות,  בגין הפרעות רגשיות הקשורות בתאונה, לפי סעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"). כן, העניק לתובע נכות של 20% לצמיתות בגין שיתוק העצב הפרוניאלי הימני ברגל ימין, לפי סעיף 32(2)(א)(3) לתקנות.

5. ד"ר צ'צ'יק, שמסר חוות דעת בתחום האורטופדיה, קבע לתובע נכות של 30% לצמיתות, בגין השיתוק הפרוניאלי, לפי סעיף 32(4)(ב) לתקנות, כאשר נכות זו כוללת גם את ההגבלה בתנועות הקרסול הימני; נכות של 10% לצמיתות, בגין הצלקות בשתי רגליו של התובע, לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות; נכות של 10% לצמיתות, בגין אי יציבות של ברך ימין, לפי סעיף 48(2)(ב) לתקנות; נכות של 20% לצמיתות, בגין אי יציבות של ברך שמאל, לפי סעיף 48(2)(ב) לתקנות וכן נכות של 10% לצמיתות, בגין החיבור בסיבוב של הירך וההפרשה הקבועה מהירך, לפי סעיף 47(א) לתקנות.

6. התובע עתר לקביעת נכות רפואית צמיתה בגובה של 86%.                                           

הנתבעת טענה בסיכומיה כי התובע התעלם מהחפיפה של הנכות שנקבעה לו בגין שיתוק העצב הפרונאלי בקרסול ימין, על ידי שני המומחים, ולא שקלל אחוזי הנכות כנדרש. הנתבעת הפנתה לעניין זה לדבריו של ד"ר צ'צ'יק בתשובותיו לשאלות הבהרה מיום 28.01.06 (נ/1). לטענת הנתבעת יש להעדיף לעניין נכות זו את קביעתו של פרופ' שטינברג, על פני קביעת ד"ר צ'צ'יק, תוך שהפנתה לתקנה 11(ה) לתקנות, שם נקבע כי בקביעת דרגת נכות של נפגע בשיתוק של עצב, לא יבוא בחשבון הנזק שנגרם לשרירים המעוצבים על ידו. כמו כן, טענה הנתבעת כי קביעתו של פרופ' שטינברג בגין שיתוק העצב, משקפת את דרגת הנכות המקסימלית הקבועה בתקנה 32(2)(א)(3) בגין פגימה זו. לפיכך, עתרה הנתבעת לקביעת נכות רפואית משוקללת בגובה של 58% או לכל היותר בגובה של 60%.

7. ד"ר צ'צ'יק נתן חוות דעתו בתחום האורטופדי, בטרם נתן פרופ' שטינברג את חוות דעתו בתחום הנוירולוגי. בתשובתו לשאלות הבהרה מטעם הנתבעת, מיום 28.01.06, ענה ד"ר צ'צ'יק כי לא ראה את חוות דעתו של פרופ' שטינברג בעת עריכת חוות דעתו וכי בדרך כלל תחום הפגיעה בעצבים פריפריים מטופל על ידי אורטופדים. לשאלה האם היה מתייחס לנכות זו בכל מקרה, השיב כי הוא מניח שכן. ד"ר צ'צ'יק הוסיף כי אכן קיימת חפיפה בין חוות הדעת לעניין שיתוק העצב.   בסיום תשובתו לשאלות ההבהרה ציין ד"ר צ'צ'יק כי הוא מציע כי תקבע לתובע נכות של 5% ,מתוך ה-30% שקבע, בשל הגבלת תנועות של הקרסול. כן ציין כי ההגבלה בתנועות הקרסול נובעת בעיקר מפגיעה ברקמה רכה ובשרירים, עקב השבר הפתוח בשוק ימין וכי יתכן וישנה השפעה חלקית של הפגיעה בעצב על ההגבלה בתנועות הקרסול. ד"ר צ'צ'יק ציין "פגיעה עצבית מבודדת אינה גורמת להגבלת תנועת בקרסול".

8. מאחר שבחוות דעתו התייחס ד"ר צ'צ'יק לכלל נכויות התובע ברגליו, מבכרת אני את האמור בחוות דעתו בענין זה. לכן קובעת כי נכותו של התובע בשל הפגיעה בקרסול והפגיעה העצבית הינה 30%. בשל החפיפה בענין הנכות העצבית בחוות הדעת של שני המומחים תוענק לתובע אך הנכות שנקבעה בחוות דעתו של ד"ר צ'צ'יק. אוסיף כי ד"ר צ'צ'יק מצא כי נכותו של התובע בשל הפגיעה בעצב היא על פי סעיף 32(4) (ב) המקנה 30% נכות, ולא לפי סעיף 32(4)(א)(3) כפי שפרופ' שטינברג מצא, המקנה 20% נכות.

לאור האמור, הנני קובעת לתובע נכות רפואית משוקללת בגובה של  63%.

ג. הנכות התפקודית

9. לטענת התובע נכותו התפקודית הנה בשיעור של 100%, מאחר ואיבד כל סיכוי לחזור ולהשתלב בשוק העבודה. הדבר עולה לטענתו מהאמור בחוות הדעת הרפואיות, המעידות כי הפגיעות גרמו לו לנכות אורטופדית גבוהה המתבטאת בשיתוקים ברגליים ופגיעה רב מערכתית אורטופדית ונוירולוגית, אשר גרמה לירידה בביטחונו העצמי, לחרדות ולסחרחורות.

הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי ההשלכות התפקודיות של הנכות הרפואית והפגיעה בכושר השתכרותו של התובע, הינן פחותות הרבה יותר משיעור הנכות הרפואית. עוד טענה הנתבעת כי אין לייחס השלכה תפקודית של ממש לנכויות בגין צלקות ברגליים ובגין הפרעות רגשיות, אלא אך בגין הפגיעות ברגליים. יחד עם זאת, טוענת הנתבעת, כי על אף פגיעות אלו, הוכח כי התובע מסוגל להלך בחופשיות על שתי רגליו, ללא צורך באביזר כלשהו וכי לא נגרמה פגיעה כלשהי בידיו או באיבר אחר בגופו, מלבד הרגליים. עוד טענה הנתבעת לעניין נכותו התפקודית של התובע, כי מהימנעותו המגמתית של התובע מלהציג את קלטת חתונתו, שנערכה בשנת 2003, ניתן להסיק כי אילו הוצגה הקלטת, ניתן היה לראות בה את התובע נע, הולך ואף רוקד. הנתבעת אף טענה כי לאור גילו הצעיר של הנתבע בעת קרות התאונה, והעובדה כי טרם רכש לעצמו מקצוע, פתוחות בפניו האפשרויות לכוון את דרכו המקצועית באופן בו לפגיעתו לא תהיה השלכה על כושר השתכרותו. לפיכך, עתרה הנתבעת לקביעת נכות תפקודית בגובה של 25%-30% לכל היותר.  

10. התובע סיים לימודיו בתיכון מקצועי עמל במגמת חשמל כשנה וחצי לפני פגיעתו. במשך כחמישה חודשים לפני התאונה עבד התובע כמחלק מזון במכולת של בן משפחתו בישוב תל-שבע, בו הוא מתגורר. עבודתו כללה סידור סחורה במכולת ופיזורה לחנויות אחרות (עמ' 7 לפרוט'). התובע טען כי התכוון לעבוד מספר חודשים ולחסוך כסף לצורך לימודי חשמל. לאחר קרות התאונה, ועד למסירת עדותו בבית המשפט, התובע לא עבד בעבודה כלשהי, לטענתו, בשל כך שלא הצליח למצוא מקום עבודה מתאים שיסכים לקבלו  עם נכותו.

11. מחוות דעתו של ד"ר צ'צ'יק עולה כי בעת הבדיקה- שנערכה לתובע ביום 23.05.02, כשנה וחצי לאחר התאונה, סבל התובע מהפרשה קבועה מפיסטולה בירך ימין, אי יציבות קדמית אחורית בשתי הברכיים, כאשר אי היציבות חמורה יותר ברגל שמאל. כמו כן, צויין בחוות הדעת כי קיים שיתוק מלא של מיישרי כף הרגל וצלקות נרחבות בשתי הרגליים.

מחוות דעתו של פרופ' שטינברג, אשר בדק את התובע ביום 05.03.02, עולה, בין היתר, כי נותרו לתובע הפרעות רגשיות, הקשורות בתאונה ללא עדות להפרעה קוגניטיבית או תסמונת בתר-חבלתית.

12. התובע מסר בתצהירו מיום 18.09.05 (סעיף 13) כי לא שב לעבודתו וכי אינו מסוגל לעבוד בשום עבודה אחרת לאור מגבלותיו בתחום האורטופדי והנוירולוגי, וכי על אף ניסיונותיו להשתלב בשוק העבודה, לא הצליח לעשות כן. עוד מסר (סעיף 14) כי הוא מוגבל בהליכה, ריצה, הרמת חפצים, עליה במדרגות, התכופפות ועמידה ממושכת. עוד טען כי הוא הולך הליכה לא יציבה ומתעייף מייד. התובע אף מסר כי הוא סובל מבעיות נפשיות, כגון ירידה בביטחונו העצמי, המשפיעות על יכולתו למצוא עבודה.  עוד טען בתצהירו כי יכולתו ללמוד נפגעה כליל בשל פגיעה בזיכרונו.

במהלך דיון שהתקיים ביום 08.05.06, התבקש התובע על ידי הנתבעת לצעוד לקצהו של אולם בית המשפט ובחזרה. התובע עשה זאת ללא צורך בעזרים, אך טען כי כאשר הוא הולך מתחיל ליזול לו דם מהרגל. התובע העיד כי לא נפגע כלל בידיו בתאונה וכי כבר שנה וחצי שהוא הולך באופן עצמאי וללא עזרים. כמו כן, העיד התובע כי יש ברשותו רישיון נהיגה ולפעמים הוא נוהג ברכב, אך הדבר קשה לו.  התובע העיד כי לא ניתנה לו קצבה עבור ניידות מהמוסד לביטוח לאומי, על אף בקשתו.

אשר לכושר עבודתו העיד התובע: ... " שאני לא יכול לעבוד, בכלום, אני לא יכול לעמוד, אני עומד חצי שעה ואני מתעייף. זה לא כמו פעם, אני בן אדם היום עצבני, לא יכול להסתדר עם כל בן אדם." (עמ' 12 לפרוט').