פסק-דין בתיק א 12441/03

1.         המחלוקת בין הצדדים שלפני הינה בבירור חובות שחייבים הצדדים זה לזה, כתוצאה מהתקשרות עיסקית ביניהם. התובעת עוסקת בפינוי אשפה והובלתה, הגישה תביעה זו ליתרת חוב שחבים לה לטענתה  הנתבעות עבור עבודות שביצעה עבור חב' דשא במהלך שנת 2002 של פינוי אשפה באמצעות משאיות התובעת כעולה מחשבוניות  שצורפו לכתב התביעה כדלקמן: חשבונית 0197 מיום 31.8.02, חשבונית 0218 מיום 30.4.02 וחשבונית 0251 מיום 30.10.02.  הסכום הכולל של החשבוניות  היה 137,392 ש"ח. בכתב התביעה נטען כי מסכום החוב שילמה הנתבעת 1 (להלן: "דשא"), על חשבון חובה סך של 73,445 ש"ח והתביעה היתה על היתרה.

דא עקה, לאחר ששיק על סך 45,689.81 ש"ח משוך על ידי הנתבעת 2 על בנק איגוד ישראל סניף הרצליה זמן פרעונו היה 10.1.03, שנמסר ע"ח החוב, לא נפרע, הוגש כתב תביעה המתוקן ביום 13.6.04 שבו תיקנה התובעת וציינה כי סה"כ שולם לה על חשבון החוב סך של 27,755.24 ש"ח ועל כן  הועמדה התביעה בכתב התביעה המתוקן על סך 109,636 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית למועד הגשתה, עמד הסכום על סך 115,561.97 ש"ח.

2.         חב' דשא והנתבעת 2 הינן בבעלות משותפת של אותם בעלי מניות, פעלו יחד מול התובעת. חב' דשא עיסוקה גם הוא פינוי אשפה וברשותה מוסך לתדלוק רכבים. שתי הנתבעות כפרו בטענות התובעת וטענו כי בעבר נעשתה עסקה בין הנתבעת 2 לבין התובעת שבמסגרתה ביצעה התובעת הובלות עבור הנתבעת 2. במקביל לביצוע אותה עיסקה רכשה התובעת סולר מצובר סולר שברשות חב' דשא בעבור משאית שמספרה 6750715 וכן טנדר מגנום שמספרו 5796336. חב' דשא מכרה סולר לתובעת בחודשים מאי עד אוקטובר 2002.  לטענתה בשלב ראשון נעשתה בין הצדדים התחשבנות על דרך הקיזוז באופן שחובה של התובעת לדשא בגין הסולר קוזז כנגד חובה של הנתבעת 2 בגין ההובלות.  הצדדים נהגו כך עד למועד שבו ביקשה התובעת לערוך התחשבנות שבו ישולמו שיקים באופן הדדי עבור התחייבויות הצדדים זל"ז. לטענת הנתבעות מאותו שלב שבו הופסקה ההתחשבנות בדרך האמורה, על דרך הקיזוז, לא פרעה התובעת אף אחד מהחשבונות שהוציאה לה חב' דשא. כמו כן השיקים שמסרה לנתבעת 1 חזרו עקב הוראת ביטול ואחד מהם חזר עקב אי כיסוי מספיק. בסה"כ מדובר בארבעה שיקים שפורטו בסעיף 9 לכתב ההגנה המתוקן שסכום הכולל עמד על 62,79.25 ש"ח.  לטענת דשא חובה של התובעת בגין הסולר שנטלה ממנה עבור המשאית ועבור הטנדר עמד על סך 92,881 ש"ח.  לפיכך הוגש כתב תביעה שכנגד, כנגד התובעת וכנגד מי שפעל מטעמה הוא מר איתן רז.

3.         התובעת טענה כי היא אינה אחראית לחובות שיצר איתן רז ועל כן הגישה במסגרת התביעה שכנגד הודעה לצד שלישי וטענה כי כל צריכת דלק שתתברר, המוקדמת מהחודשים 8,9,10 2002, היא באחריותו של איתן רז ועליו לפצותה ולשפותה בגין סכומים בהם תחוייב אם תחוייב עבור תקופה זו.

4.         איתן רז כפר, בטענות התובעת וטען כי כל פעולותיו נעשו במסגרת עבודתו אצל התובעת שהסמיכה אותו להוציא חשבוניות לנתבעות וכי כל פעולותיו במסגרת ההתקשרות בין החברות נעשתה לאחר קבלת אישורו והסכמתו של מר בודן. מר בודן היה זה שהורה להפסיק את ההתחשבנות על דרך של קיזוז וכי יוצאו ע"י החברות חשבוניות והמחאות בגין כל שירות שבוצע.

דיון

5.         שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בעדויות ובמסמכים ונראה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל באופן חלקי בלבד. לנוכח מסקנתי כי חיובו של איתן רז בחוב בעבור הדלק למשאית, כפי שיובהר להלן, לא הוכח להנחת דעתי, דין ההודעה לצד שלישי להדחות.

            בפתח הדברים אציין כי הצדדים לא סייעו לביהמ"ש להבהיר את שצריך להיות ברור חשבונאית לגבי החוב שחייבים הנתבעות לתובעת מצד אחד ולגבי צריכת הדלקים ע"י התובעת מאידך. דומה שבחברות עסקיות, כגון החברות שבפני,  אשר מעסיקות רואה חשבון לא היה מקום לאי בהירות זו. ועתה לגופו של עניין.

חוב הנתבעות לתובעת:

6.         באשר לחובה של הנתבעות לתובעת נראה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה כי סכומי החוב, בגין עבודות פינוי האשפה, הוא כנטען על ידה. דהיינו כי החוב הוא חיבור סך כל הסכומים לפי חשבוניות חשבונית 0197 מיום 31.8.02, חשבונית 0218 מיום 30.4.02  וחשבונית 0251 מיום 30.10.02-  בסכום כולל של 137,392 ש"ח.

מחומר הראיות עולה כי אם היה בעבר חוב בסכום כזה הרי שחלקו נפרע, שכן מר בודן אישר בעדותו ביום 26.9.06 (עמ' 17) כי הנתונים בכרטסת (נספח ז' לתצהירו של מר לביא) לפיהם עולה כי החשבונית 197 הנ"ל בסך 56.377 נפרעה במלואה.

לפיכך חוב הנתבות מגיע לסך של 63,940. ואכן  במכתב נ/1 מב"כ התובעת, המזכיר את החשבוניות הנ"ל אולם נכתב כי יתרת החוב עומדת על הסך הנ"ל וזאת לאחר שנכלל בתוכו השיק ע"ס 45,698.81 ש"ח הנ"ל, שחזר מבלי שנפרע. אציין כי לתובעת היתה הזדמנות להתייחס לנתונים הנזכרים בנ/1 (בעדותו של מר בודן עמ' 16-19) שהם בגדר הודאת בעל דין, וגם בסיכומיה אולם היא בחרה שלא לעשות כן.

סיכומו של דבר הנני קובע כי הנתבעות חייבות לתובעת את הסך של 63,947 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום 15.9.02 (אמצע התקופה) ועד התשלום המלא ובפועל.

חוב התובעת לדשא (בתביעה שכנגד):

7.         מר בודן מטעם התובעת, למעשה מודה בחוב עבור דלק בסך של 49,156 ש"ח (עמ' 17 סיפא), סכום זה כולל את הדלק לשימוש רכב המגנום כעולה מכרטסת הנהלת החשבונות של חב' דשא הסכום הוא 8,914 ש"ח כולל מע"מ (חשבונית 782), עבור חודשים יולי אוגוסט ספטמבר 2002 וכן סך של 8,555 ש"ח עבור חודשים מאי-יוני 2002. כמו כן מודה מנהל התובעת בהוצאות הדלק עבור המשאית בגין חודשים 8,9 ו-10, 2002.

דא עקה, מתברר כי התובעת מסרה לדשא שיקים חתומים על ידה בסכום כולל של 62,279.25 ש"ח, והם שיקים כדלהלן:

1.          שיק מספר 5000172 משוך על ידי א.ח. הדברות בע"מ זמן פרעון 5.12.02 על סך של 17,972.92 ש"ח. על  גבי השיק מצוין, נ.ה.ב. קרי:  "ניתנה הוראת ביטול".

2.          שיק מספר 500145 משוך על ידי א.ח. הדברות בע"מ זמן פרעון 15.10.02 על סך 16,404 ש"ח. על גבי השיק מצויין "א.כ.מ" : שפירושם: אין כיסוי מספיק.

3.          שיק מספר 500170 משוך על ידי א.ח. הדברות בע"מ זמן פרעון 30.11.02, על סך 13,728.19 ש"ח על גבי השיק מצויין גם כן נ.ה.ב.

4.          שיק מספר 500171 00170 משוך על ידי א.ח. הדברות בע"מ זמן פרעון 30.11.02, על סך 14,174.14 ש"ח. גם שיק זה לא נפרע. שיק זה לפי גירסת דשא נמצא במשרדה ואף הוא לא נפרע. דא עקה שלא שוכנעתי לגבי שיק זה ולכן יש להתייחס לסכום הנקוב בו כסכום שלא הוכח או ששולם במסגרת ההתחשבנות הקודמת שבין הצדדים.

לפיכך בהעדר הודאת בעל דין הוא מר בודן כי החוב עומד על סך של 49,156 ש"ח היה צריך לקבוע כי לנוכח הראיות שבפני סכום חוב התובעת לדשא הוא רק 48,105.14 ש"ח (סכומם של 3 השיקים 1-3 הנ"ל). אולם משהודה מר בודן בסכום האמור הנני קובע כי חוב התובעת לדשא בגין הדלק עומד ע"ס 49,156 ש"ח

התביעה כנגד איתן רז (בתביעה שכנגד) וההודעה לצד שלישי: