פסק-דין בתיק א 12418/02

ראשית דבר:

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתיק זה על דרך הפשרה לפי סעיף 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן : "חוק הפלת"ד).

כללי:

1.         עסקינן בתביעה לפיצויים בגין שתי תאונת דרכים אשר אירעו לתובעת. התאונה הראשונה ארעה בתאריך 3.11.98, והתאונה השנייה ארעה בתאריך 1.3.00  " בהיות התובעת נוהגת ברכב הנ"ל אירעה לה תאונת דרכים עת התנגשה ברכב צד ג' ועקב כך נגרמו לה נזקי גוף".  (ראה כתב תביעה מתוקן מיום 16.1.03 סעיפים 3, 7).

 2.        כתוצאה מהתאונה הראשונה פנתה התובעת לחדר מיון בבי"ח כרמל שם אובחנו פגיעותיה ומגבלותיה בין היתר בגב, צוואר, ראש ובטן ושוחררה לאחר מכן עם המלצה למנוחה והמשך מעקב רפואי. כמו כן התובעת המשיכה בקבלת טיפולים במסגרת קופ"ח וניתנה לה חופשת מחלה לתקופה ארוכה. כתוצאה מהתאונה השנייה פנתה התובעת לחדר מיון בבי"ח כרמל שם אובחנו פגיעותיה ומגבלותיה בין היתר בגב , צוואר ושוחררה לאחר מכן עם המלצה למנוחה והמשך מעקב רפואי. ( ראה כתב תביעה מתוקן סעיפים 4,8).

 3.        בישיבה מיום 20.10.04 מונה מטעם ביהמ"ש ד"ר חורש מומחה בתחום האורטופדי אשר קבע כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה הבאה לידי ביטוי באחוזים כתוצאה מן התאונות הנדונות.

דיון:

4.         כאמור התובעת נפגעה בשתי תאונות דרכים האחת מתאריך 3.11.98 והשנייה מתאריך 1.3.00 . בסיכומיו טוען ב"כ התובעת כי על אף קביעתו של ד"ר חורש , התובעת סובלת מכאבים בגב אשר מפריעים לה בתפקודה היום יומי ובעבודתה, במיוחד בישיבה לזמן ממושך ונהיגה למרחקים ולתקופות ארוכות. בנוסף טוען ב"כ התובעת כי כתוצאה מהגבלותיה לעיל נאלצה התובעת לצמצם יום עבודה בהדרכה, מכיוון שהעבודה בהדרכה מחייבת נסיעות ארוכות, הכולל מאמץ פיזי ממושך, כך שעבודתה מתרכזת באופן משמעותי בעוספייה ובדלית אל כרמל ולא בכפרים בצפון כגוכפר וסג'ור.  עוד מציין ב"כ התובעת כי התובעת נאלצה לוותר על ימי השתלמות ארצית למנחות תוכנית שח"ק המתקיימת פעם בחודש ברמת אפעל, דבר אשר הביא להפסד גמול השתלמות של 56 שעות.

5.         לאור האמור לעיל ב"כ התובעת מבקש להעמיד את ניזקה של התובעת בשיעור של 51,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד מע"מ ואגרת בית משפט. עוד מבקש ב"כ התובעת כי אין מקום לקזז את עלויות חוו"ד של ד"ר חורש מאחר ומינויו של המומחה התבקש נוכח פגיעתה וחומרת פגיעתה של התובעת.

6.         ב"כ הנתבעת בסיכומיו טוען כי התובעת ניסתה לאורך כל המשפט להעלים את העובדה כי שתי התאונות אירעו לה במהלך עבודתה, דהיינו בדרכה לעבודה ובחזרה ממנה ובכך הינן מהוות תאונות עבודה. לפיכך טוען ב"כ הנתבעת כי ביהמ"ש מתבקש לנכות רעיונית את ההוצאות הרפואיות ששילמה הנתבעת במקום המל"ל וכן את דמי הפגיעה שקיבלה התובעת מהמל"ל.

בנוסף טוען ב"כ הנתבעת מאחר והתובעת וויתרה על זכותה בהגשת תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה וגרמה לנתבעת להוציא סך של 2500 ש"ח בגין שכר המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, לפיכך לטענתו מתבקש ביהמ"ש לחייב את התובעת בהחזר עלות שכ"ט המומחה .

 7.        עוד טוען ב"כ הנתבעת בסיכומיו להעדר נזק גוף וכי פציעתה של התובעת מוכחשת. לטענתו התובעת נבדקה ע"י ד"ר חורש , אשר קבע כי לא נותרה לתובעת נכות. בשתי התאונות כל הבדיקות היו תקינות והתובעת שוחררה ללא כל המלצה להמשך טיפול תרופתי או מקצועי. כמו כן טוען ב"כ הנתבעת כי לפני התאונות הנ"ל וכעולה מהמסמכים הרפואיים משנת 1995, התובעת סבלה מבעיות בגבה ובצווארה. בנוסף טוען ב"כ הנתבעת כי  מלבד למספר ימי מנוחה שניתנו לתובעת לאחר שתי התאונות , התובעת כלל לא נעדרה מעבודתה ובחודש נובמבר 1998 אף שולמה לה משכורת מלאה.

8.         לאור האמור לעיל טוען ב"כ הנתבעת כי פגיעתה של התובעת מהווה "נזק של מה בכך" שאינה עולה כדי נזק גוף כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, תשל"ה-1975. לטענת ב"כ הנתבעת בתי המשפט לאחרונה החלו לדחות תביעות בהן לא נגרם לתובע נזק גוף. כתימוכין לכך מפנה ב"כ הנתבעת את ביהמ"ש לפסקי דין.

9.         באשר לעניין הפסד השתכרות בעבר טוען ב"כ הנתבעת כי שתי התאונות הנ"ל מהוות תאונות עבודה. באשר לתאונה הראשונה פנתה התובעת למל"ל והאחרון הכיר בתאונה כתאונת עבודה ואישר לתובעת דמי פגיעה בגין 9 ימים בלבד. כמו כן שולמה לתובעת משכורת מלאה בסך 8,613 ש"ח בגין כל חודש נובמבר , דהיינו מהחודש שבו ארעה התאונה. באשר לתאונה השנייה, טוען ב"כ הנתבעת כי היה על התובעת לפנות למל"ל  ולהגיש הודעה על פגיעה בעבודה ומשלא עשתה זאת אין לה להלין אלא עצמה. בנוסף טוען ב"כ הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כל הפסד השתכרות לאחר התאונה השנייה, אין היא נעדרה ממקום עבודתה לאחר התאונה. 

10.        ולעניין הפסד כושר השתכרות לעתיד טוען ב"כ הנתבעת כי התובעת משתכרת היום אף יותר גבוה מבעבר, בחודש 12/04 השתכרה סך של 8,613 ש"ח, וכי הירידה בהשתכרותה בשנים 2002 ו- 2003 אינה קשורה לתאונות, אלא היא נבעה בשל היותה בתקופת הריון ממושכת דבר אשר מנע ממנה לבצע את עבודתה שהצריכה כטענתה נהיגה למרחקים. לאור האמור לעיל מבקש ב"כ הנתבעת מביהמ"ש שלא לפסוק לתובעת כל הפסד השתכרות הן לעבר והן לעתיד.

11.        ולעניין הוצאות נסיעה ועזרת צד ג' טוען ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי התובעת לא הביאה ראיה כלשהי ולא צירפה כל קבלה המעידה על הוצאות כל סכום לראשי הנזק הנ"ל הן לעבר והן לעתיד. לטענתו פגיעתה של התובעת הינה קלה ביותר, התובעת חזרה לעבוד רגיל ומשתכרת היום גבוה יותר עובר לתאונה. כמו כן טוען ב"כ הנתבעת כי התובעת יכולה להתלבש, להתרחץ, לאכל ולנוד בכוחות עצמה , כך שאין לה צורך בעזרת הזולת. כל ההוצאות הרפואיות, שולמו ע"י הנתבעת וקופ"ח מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

                לאור האמור לעיל מבקש ב"כ הנתבעת מביהמ"ש שלא לפסוק לתובעת סכום כלשהו בגין ראשי הנזק הללו.

12.        לאור האמור מבקש ב"כ  הנתבעת לדחות את התביעה מחמת העדר נזק גוף, ולחייב את התובעת בשכ"ט עו"ד והוצאות ביהמ"ש. באם ביהמ"ש יקבע כי נגרם לתובעת נזק גוף כלשהו מבקש ב"כ הנתבעת מביהמ"ש להורות על הפחתת השכר ששילמה הנתבעת למומחה.