פסק-דין בתיק א 123365/01

מבוא ורקע

1.         התובעת 1, מדינת ישראל (להלן " המדינה"), הינה הבעלים הרשום של 5391/6322 חלקים מחלקה 3 בגוש 6147 ששטחה הרשום הינו 3,166 מ"ר (להלן " החלקה") המצוייה ברח' לא' מס' 3, בכפר שלם, תל-אביב.

            יתרת הזכויות בחלקה (941/6332 חלקים המייצגים כ - 470 מ"ר משטחה), רשומים ע"ש אנשים פרטיים.

2.         התובעת 2, חברת עמידר (להלן " התובעת" או " עמידר"), הינה שלוחתה של המדינה לצורך פינוייה ובנייה עליה על פי תוכניות המתאר החלות, והינה זכאית להירשם כבעלת זכויות החכירה בה, בהתאם להסכם עם ממ"י משנת 1962.

3.         למן שנת 1992 - 1998 פינתה התובעת מחזיקים שונים אשר התגוררו בכפר שלם, תמורת פיצוי כספי, הכל בהתאם לקריטריונים מיום 6/6/96, שנקבעו ע"י זרוע המדינה, משרד הבינוי והשיכון (להלן " הקריטריונים").        

יצויין כי על פי הקריטריונים האמורים, הזכאות לפיצוי תמורת פינוי, הוא לזה אשר החזיק בשטח החלקה לפני יום 1/4/87 (להלן " היום הקובע")

            עוד נקבע, כי מי שהחזיקו במקרקעין לאחר היום הקובע, יובא עניינם להחלטה בפני הועדה העליונה.

4.         הנתבע מחזיק בשטח קרקע בחלקה עליו בנוי מבנה, המשמש אותו, כיום, למגוריו ולמגורי בני ביתו.

העתירה וטענות הצדדים

5.         בתביעה שבכאן, טענו התובעות כי בשלהי שנת 1994 פלש הנתבע לחלקה, ותפס שלא כדין שטח קרקע ובמבנים שעליו, המתוחם בתרשים נספח ד' לתביעה באדום (להלן - " המקרקעין" ו" התרשים" - בהתאמה).

            לטענת התובעות, הנתבע פלש למקרקעין בשני שלבים. תחילה, בשנת 1994, פלש למבנה שנאטם על ידי עמידר (להלן - " המבנה האטום"), ולאחר מכן הוסיף בנייה נוספת למבנה ואף גידר שטח חצר, וניכס אותו לעצמו (להלן - " החצר").

            במהלך שנת 2000 - כך לתובעות - שב  הנתבע ופלש לשטח נוסף הצמוד לחצר, וגידר אף אותו (להלן - " השטח הנוסף").

            לדברי התובעות, חזקת התובע במקרקעין (במבנים, בחצר ובשטח הנוסף) הינה שלא כדין ובלא כל זכות חוקית, ומעמדו בהם הוא של פולש ומסיג גבול - גרידא.

            התובעות הוסיפו וטענו, כי במידה והנתבע טוען להיותו בר רשות שבשתיקה במקרקעין - טענה המוכחשת, הרי שרשות זו בטלה ומבוטלת.

            התובעות עותרות, איפוא, בתביעתן, להורות על סילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין, והחזר החזקה בהם לידיהן, כשהם פנויים מכל אדם וחפץ.

6.         בכתב הגנתו טען הנתבע, מנגד, כי דין התביעה כנגדו להידחות.

            הנתבע הכחיש טענת התובעות כאילו הוא פלש למקרקעין, זה עתה, ואף הכחיש פלישה למבנה האטום.

            לטענתו, הוא ובני ביתו מתגוררים במבנה בו התגוררה לפנים סבתו המנוחה, הגב' חזנה  יצחק ז"ל (להלן - " המנוחה") החל מתחילת שנות ה - 70.

            לדברי הנתבע, הוא התגורר בדירת סבתו משחר נעוריו (לסירוגין) ועם פטירתה, בשנת 1987, התגורר בדירה באופן קבוע.

            הנתבע הוסיף וטען, כי משך השנים השקיע בבית סכומי כסף ניכרים, בידיעת נציגי התובעת ובהסכמתם שבשתיקה, מה שמקנה לו מעמד של בר רשות במקרקעין.