פסק-דין בתיק א 123363/01

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 17.6.80, נפגע בתאונת דרכים ביום 11.10.99, בהיותו הנהג ברכב.

3.         הנתבעות מודות באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.

נכות רפואית

4.         מהתיעוד הרפואי שלאחר התאונה ניתן ללמוד, כי ממקום התאונה פונה התובע למרכז הרפואי ע"ש סוראסקי - שם התקבל לחדר מיון (תצהיר עדות ראשית  תובע, נספח ג' (1)), ובין היתר נמצאו בבדיקתו הממצאים הבאים: "בן 19 שהגיע למיון לאחר ת.ד. אנמנזה חלקית. חבלת בטן/בית חזה. סובל מכאבי בטן. בבדיקתו Airway תקין, Breathing - תקין... ראש צוואר- חתכים... חזה- תקין. כניסת אוויר טובה דו"צ. ללא סימני חבלה/רגישות. לב- קול סבירים. אגן- יציב... נוירולוגית-תקין...". התובע עבר ניתוח ואושפז עד ליום 17.10.99 בו שוחרר מביה"ח עם המלצות ל: "חופש מחלה 3 שבועות, ביקורת מרפאתי ביום ד' הקרוב, בכל מקרה של החמרה יש לשוב למיון, המשך מעקב רופא מטפל, מעקב אחר... המוגלובין".  

5.         התובע נבדק על ידי מומחים בתחום הפסיכיאטריה- דר' ערד קודש, וכן בתחום הרפואה הפנימית - פרופ' מרדכי רביד. דר' קודש נחקר על חוות דעתו בביהמ"ש. התובע אינו מקבל את קביעותיהם של שני המומחים.

               אמנם, "הלכה מושרשת היא, כי בית המשפט אינו מחויב לאמץ כ"כזה ראה וקדש" את המלצותיו של המומחה הרפואי. ההכרעה הסופית בכל השאלות השנויות במחלוקת, כמו גם בשאלות הרפואיות, שמורה לבית המשפט והוא אינו יכול להתנער מחובה זו.  כפי שכבר נאמר, עוד לפני חוק הפיצויים: 'בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות, שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, ולהלכה אינו חייב בית המשפט לפסוק על-פי חוות-הדעת של המומחה' (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב(2) 164, 168). אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (לא פורסם); וכן ראו, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך (לא פורסם) פיסקה 5... העובדה שמומחה רפואי נתמנה מכוח סעיף 6א לחוק הפיצויים, אינה הופכת אותו לחסין מביקורת. בידי בית המשפט נתונה הסמכות לפסוק גם בניגוד לקביעת המומחה, שעה שמכלול הראיות, הכולל בחובו גם מסמכים רפואיים בנוגע לסוגיה שבמחלוקת, מצביע על מסקנה שונה מזו אליה הגיע המומחה " (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005 (4), 1724 (2005)).

            האם יש מקום לסטות מקביעות המומחים בתיק זה?

6.         פרופ' רביד בדק את התובע בתאריך 17.8.03. בחוות דעתו מיום 18.8.03 מפרט המומחה את החומר הרפואי שעמד בפניו; את מהלך הבדיקה מתאר המומחה כדלקמן: " צעיר רזה ושרירי. דופק סדיר 74 לדקה, לחץ הדם 120/75. הראש סימטרי. אישונים שווים מגיבים לאור ולהתקרבות. תנועות גלגלי העיניים מליאות. יתר העצבים הקרניאליים תקינים. צוואר חופשי, אין הגדלת בלוטות. קנה מרכזי. בית חזה סימטרי, התפשטות שווה. נשימה בועית. ניקוד הדי ללא אזורי עמימות. קולות לב ברורים, אוושת זרימה סיסטולית בחוד הלב. כלי דם היקפיים נמושים. מבסיס עצם החזה ועד מתחת לטבור צלקת לפרוטומיה באורך כ-30 ס"מ וברוחב של 1 ס"מ, קלואידית. הבטן רכה, שרירית. כבד וטחול אינם נמושים. ניע מעיים תקין. גפיים- טווח תנועה מלא, כח גס תקין, החזקים ערים ושווים.". לאחר תאור הבדיקה מגיע המומחה לפרק ה"דיון", בו נרשמו הדברים הבאים: "צעיר בריא, בן 19... נפגע בתאונת דרכים כאשר נהג עם חבריו לבילוי במסגרת מסיבת גיוס. בתאונה היה ככל הנראה אובדן הכרה זמני. הפגיעה העיקרית הייתה בבטן, פגיעה קהה שגרמה לקרעים בכבד ובטחול ושטף דם תוך בטני. כאשר הגיע לבית החולים היה מצבו יציב ללא סימני הלם או עדות לאיבוד דם רב. בדיקה נוירולוגית ובדיקת בית החזה והגפיים לא העלו ממצאים של טראומה. בבטן היו סימנים לדמם ולכן בוצעה לפרוטומיה חוקרת בה נמצא קרע בכבד שנתפר והדמם נעצר, וכן קרע קטן בטחול שלא חייב התערבות. תהליך ההחלמה היה ללא אירועים מיוחדים. קרעים בכבד ובטחול נרפאים ברוב המכריע של המקרים מבלי להותיר מגבלה כלשהי. במקרה זה אין בממצאי הניתוח ולא במהלך הבתר-ניתוחי כדי לרמוז לחריגה מכלל זה. כאבי הבטן שהתובע מתלונן עליהם מאז הניתוח ועד היום אינם אופייניים למצב פוסט טראומטי. אין מאפיינים כלשהם שירמזו על חסימה חלקית של המעיים או רמז אחר לקיום הידבקויות. אין הסבר פיסיופתולוגי כלשהו לחולשה עליה מתלונן התובע. ואין, לכן, סיבה אובייקטיבית להימנעותו ממאמץ גופני. יתכן והעייפות לאחר מאמץ עליה הוא מדווח נובעת מכושר גופני ירוד משני להעדר אימון". לסיכום קובע המומחה: "אין קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונותיו זולת הפיקסציה הנפשית כי התאונה אחראית לכאבים ולעייפות. אובייקטיבית- לא נותרה כל מגבלה ואין כל נכות הנובעת מן התאונה, זולת נכות בשיעור 5% בגין צלקת הלפרוטומיה לפי סעיף 75 (א') ד'.".

            ביום 09/01/06 נשלחו מטעם ב"כ התובע שאלות הבהרה אל פרופ' רביד (תצהיר עדות ראשית תובע, נספח יג'/2). המומחה השיב על השאלות ביום 6.2.06 (שם, נספח יג'/3). כך למשל לשאלה א': "בחוות הדעת ציין כבודו ביחס לצלקת בבטנו של התובע: "מבסיס עצם החזה ועד מתחת לטבור צלקת לפרוטומיה באורך כ- 30 ס"מ וברוחב של 1 ס"מ, קלואידית." האם נכון כי עסקינן בצלקת קלואידית, מכערת ומכאיבה?" השיב המומחה: "לא. הצלקת אינה מכאיבה. בגבר- צלקת כזאת איננה מכערת". לשאלה ב': "האם נכון כי ס' 75 (א') ד' לתקנות המל"ל, על פיו הוענקה על ידי כבודו לתובע נכות בשעור 5% בגין צלקת זו מתייחס לצלקת המלווה בהתרופפות קיר הבטן והדורשת שימוש בחגורה אורטופדית?" השיב המומחה: "נכון. אולם בחוות הדעת נפלה טעות הדפסה. הכוונה היא לסעיף 75 (1) א'-ב'." לשאלה ג': "האם נכון כי עפ"י תקנות המל"ל מוערכת נכות בגין צלקת מכאיבה ומכערת בשיעור של 10%, לכל הפחות?" השיב: "נכון". לשאלה ד': "האם נכון לומר כי תקנה 75 (1) (ב') מתארת נכון יותר את הצלקת בבטנו של התובע?", השיב: "ראה תשובה לסעיף א'." לשאלה ה': "האם נכון כי בחוות הדעת לא התייחס כבודו לצלקת במצחו של התובע?" השיב: "נכון. היא כה קטנה שאין צורך להתייחס אליה." לשאלה ו': "מהי להערכת כבודו נכות התובע בגין הצלקת במצחו?" השיב: "לא קבעתי נכות בגין צלקת זו" ולבסוף, לשאלה ז': "האם קיימת אפשרות לשיפור מצב הצלקות, ו/או איזו מהן, באמצעות ניתוח...?" השיב: "אינני סבור כי יש הצדקה כלשהי לנסות ולתקן את הצלקת בבטן.".

            פרופ' רביד לא נקרא לחקירה נגדית על חוות דעתו, שלפיה לא נותרה לתובע כל נכות בתחום הרפואה הפנימית, אלא אך נכות פלסטית של 5% בגין הצלקת בבטנו בלבד, שאינה מכאיבה, אינה מכערת במידה רבה ואינה מצדיקה ניסיון "תיקון".

            התובע, כאמור, תוקף בסיכומיו קביעה זו, בנוגע לנכות הפלסטית. התרשמתי שבמקרה זה קמות הנסיבות המחייבות התערבות בקביעות המומחה. המדובר בעניין של הערכה סובייקטיבית במהותה, ולמומחה, במיוחד שעה שאין הוא כירורג פלסטי, וגם אם יש לו בוודאי ראיה יותר רחבה וניסיון רב יותר בהקשר זה מאשר לצדדים או לבית המשפט, אין, בנסיבות אלה, יתרון מובהק. עיון בשתי הצלקות גם יחד הביא אותי למסקנה שראוי לקבוע נכות פלסטית כוללת של 10%. 

7.         כאמור, התובע נבדק גם על ידי מומחה בתחום הפסיכיאטריה - דר' ערד קודש, אשר בדק את התובע באוגוסט 2004, וערך את חוות דעתו ביום 4.5.05. לאחר פירוט המסמכים אשר עמדו בפניו, לרבות הערכה נוירופסיכולוגית, שנכתבה ע"י גב' רגי'נה דרסלר- נוירופסיכולוגית מומחית, בתאריך 19.04.05, כותב המומחה בפרק "הבדיקה הפסיכיאטרית": "משתף פעולה בבדיקה באופן פורמלי, מודע צלול, מתמצא במקום ובזמן. נינוח בבדיקתו אפקט חרדתי-דיכאוני, תואם את תכני החשיבה. בחשיבה: קצב החשיבה תקין וללא הפרעות במהלך. מבטא ייאוש ופסימיות לגבי עתידו ומדי פעם בוכה בזמן הבדיקה. שולל מחשבות אובדניות. מרבה בתלונות גופניות על כאבי ראש, צוואר ובבטן. נשללו מחשבות שווא. ללא הפרעה בתפיסה החושית. בוחן מציאות תקין, שיפוט תקין, תובנה מלאה למצבו. בבדיקת מינימנטל לשם התרשמות מהפרעות קוגניטיביות כמו זיכרון, זיהוי יכולת ביצוע, הבנה וחישוב לא נמצאו ממצאים פתולוגיים פרט לכישלון בודד לשחזר אחד משלושת החפצים אותם התבקש לזכור כעבור חמש דקות. התוצאה הייתה בפער ניכר מתלונות הנבדק על הפרעות בזיכרון ובריכוז. בשל פערים אלה, נשלח הנבדק לבדיקה נוירופסיכולוגית שלא העלתה ממצאים פתולוגיים בתחומי הזיכרון לטווחיו, הריכוז, הקשב, השפה הביצוע והתפקודים הניהוליים. במשך הבדיקות הנמשכות שעות לא נמצאה כל עדות להתנהגות לא תואמת, חוסר שליטה או תגובות אימפולסיביות. כמו כן לא התקבלה כל תגובה קטסטרופאלית או חרדתית אל מול המשימות הרבות שהוטלו עליו במהלך המבדקים. בסיכום הבדיקה הנוירופסיכולוגית צוין כי לא נמצאו כל עדויות להפרעה אורגנית או נפשית בעקבות התאונה. חשוב לציין כי במהלך הבדיקה הנ"ל מצוין כי הנבדק העלה אינפורמציה נוספת על כך שסיים קורס בחשמלאות שנמשך שנה וחצי והשיג תעודה של חשמלאי מוסמך ואף מתעניין באפשרות לעסוק במקצוע זה. מידע שלא הועלה על ידו במהלך הראיון במרפאתי.". המומחה דן במספר אבחנות רפואיות אפשריות הנוגעות לתובע. האבחנה הראשונה היא של P.T.S.D, וכך כתב: "לצורך אבחנה של הפרעה בתר חבלתית בהתבסס על הקריטריונים לקביעת האבחנה של PTSD על פי ICD 10... יש צורך בקיומן של סימפטומים טיפוסיים... למרות קיומו של אירוע טראומטי הסימפטומים מהם סובל מר סעדון אינם מתיישבים עם הפרעה זו. אין עדות למחשבות חוזרות ושחזורי הארוע, אין התנהגות המנעותית- מר סעדון נוהג ברכב ויוצא את ביתו ואין עדות לעוררות יתר וחידוד חושים. לאור זאת אבחנה זו נשללת על הסף." (עמ' 4).  המומחה בחן אבחנה אפשרית נוספת - "אפיזודה דכאונית" ולאחר שמתמצת מהות הפרעה זו, המבחנים הטיפוסיים (ירידה בריכוז ובקשב, שינה מופרעת, תיאבון ירוד ועוד) והלא טיפוסיים (שינת יתר, תחושת כבדות בגוף, דחייה מקשרים בין אישיים ועלית משקל משמעותית ועליה בתאבון) לקביעת התקיימות "אפיזודה דכאונית", הוא קובע: "... למרות קיומן של חלק קטן מהסימפטומים המצוינים בעיקר לגבי השקפת עולמו של הנבדק ותפיסת חוסר הערך שלו, אין עדות לירידה בהנאה ולליקוי קוגניטיבי כלשהו. נהפוך הוא, מר סעדון הצליחח לגייס את עצמו ללימודי תעודה בתחום החשמל, מצין כי יוצא לבלות, החל בקשר  זוגי חדש, שולל מחשבות אובדניות ותאבונו תקין." (עמ' 4-5). בחינה אחרונה שערך המומחה נוגעת ל-"הפרעת הסתגלות". גם כאן מבאר המומחה את שלל המאפיינים והסימפטומים של ההפרעה, מסביר ושוטח את הביטויים הקליניים המגוונים הנוגעים לה, כגון מצב רוח דכאוני, חרדה ודאגה, וקובע: "במקרה שלפנינו כאשר מדובר באירוע חריג שהביא לשינוי מהותי במהלך חיי הנבדק, דהינו שלילת יכולת גיוסו לצה"ל ואפשרות להתבסס מקצועית בתחום פחחות המטוסים, ניתן לצפות לתגובת הסתגלות שתכלול מצב רוח ירוד, פסימיות, עצבנות, כעס אי וודאות ודאגה לעתיד." (שם). 

            אחר כל הדברים האלה, מסכם המומחה בפרק "הדיון" את דבריו כדלהלן: "מדובר בגבר בן 25 שנפגע בהיותו נהג, בתאונת דרכים... לא נמצאה כל עדות לליקוי או הפרעה אורגנית מוחית בתחומי הזיכרון, הריכוז הקשב, תפקודי השפה, התפקודים הויזאו-מרחביים ותפקודים ניהוליים. ביצועיו במהלך הבדיקות נמצאו כתקינים כולל בניתוח איכותי של התנהגותו וביצועיו מהלך האבחון הנוירופסיכולוגי. לא נמצאה עדות להפרעה בתר חבלתית, לדיכאון או חרדה. נמצאו פערים ניכרים בין תלונותיו לבין תוצאות המבחנים שכוונו לבדיקת התלונות הקוגניטיביות. יחד עם זאת אין לשלול סבל סובייקטיבי שהופיע בסמוך לאירוע על רקע המפנה שהתאונה גרמה לחייו. ניתן לראות את מר סעדון כמי שסבל מהפרעת ההסתגלות אולם הצליח בסופו של דבר ובאופן עצמוני... לאור זאת אני מוצא את מר סעדון כמי שסבל מהפרעה שהגבילה באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר עבודתו... סעיף 34 ב' המזכה אותו ב 10% נכות, למשך 3 שנים מאז התאונה וכי כיום ישנם סימני מצוקה קלים וסובייקטיביים אך לא קיימת כל עדות אובייקטיבית להפרעה בכושר עבודתו או להתאמה הסוציאלית..." (עמ' 5-6).

8.         כאמור, דר' קודש נסמך, בין היתר, על חוו"ד נוירופסיכולוגית מאת רגינה דרסלר, שהינה מומחית בפסיכולוגיה שיקומית ומדריכה בפסיכולוגיה רפואית (להלן: "המאבחנת"). בדו"ח מיום 19.4.05, אשר התבסס על שלושה מפגשים שונים לאבחון (13.2.05, 27.2.05 וכן 13.3.05) מפרטת המאבחנת את המסמכים שעמדו בפניה ואת מערכת המבחנים ותת המבחנים הנוירופסיכלוגיים אשר ערכה ושעליהם מבוססת הערכתה. בפרק "התרשמות והתנהגות הנבדק" היא מציינת: "לשלושת הפגישות הגיע לבדו ובכוחות עצמו כשהוא נוהג ברכב... במהלך כל האבחון היה ערני. התמצא בכל המובנים והיה מודע היטב לסיבת האבחון. הנבדק היה נינוח ומרוכז בשיחה ובמהלך הבדיקה. לא נראו קשיי ריכוז, אסוציאציות רופפות... איבוד קו המחשבה... או כל קושי  להבחין בין עיקר ותפל. הוא דיבר בשטף ובצורה תקינה, עם פרוזודיה תקינה של שפה. אבל הוא נוטה לדבר בדיבור המוני ולענות לשאלות בקיצור, בצורה מאופקת. תהליכים אפקטיביים נראו כתקינים וההבעה הרגשית הייתה מותאמת, לעיתים עם גוון דיספורי עד כועס... לא נתגלו סימנים אובייקטיביים של דיכאון ותלונותיו נחשבו כמוגזמות. התרשמתי מאדם ילדותי...".

בפרק "תוצאות הבדיקה" היא כותבת: "תוצאות מבחני המשכל מראות כי הנבדק מתפקד ברמה ממוצעת-טובה, כאשר נמצא פער בין התחום המילולי (ממוצע) לתום הביצועי (ממוצע גבוה)... תפקודי שפה: דיבורו שוטף, ברור ותקין, עם פרוזודיה תקינה של השפה. אין ליקוי בדיבור אוטומטי וספונטאני, יכולות שיום, חזרה על משפטים, הבנת הוראות ורבליות, יכולת קריאה וכתיבה יכולת התבטאות בכתב ובעל פה... בסיכום, לא נמצאה כל עדות להפרעה אורגנית בתחום השפה. תפקודים ויזואו מרחבי: ביצועיו בכל המשימות השונות היו תקינים. לא נתגלו טעויות אורגניות ולא נמצאה כל עדות להפרעה אורגנית בתחום התפידה, ההבנה והארגון החזותי-מרחבי, ההתמצאות המרחבית, או ביכולת בניה. ריכוז וקשב ממושך: ... לא נמצא כל ליקוי וביצועיו היו תקינים לגמרי. בחלק של המשימות הנבדק הראה יכולת שאף מעל הממוצע... בכל משימות האבחון לא נמצאה עדות להפרעה בתהליכי ריכוז וקשב. גם בניתוח איכותי של התנהגותו במשך האבחון כולו לא נראו תופעות המעידות על קשיים אורגניים או נפשיים בתהליכי ריכוז-קשב... לכן, לא נמצאה כל עדות להפרעה בתחום הריכוז-קשב. תהליכי זיכרון: ... כל ביצועיו היו תקינים ולא נמצאה הצדקה לתלונותיו על קשיים בריכוז וזיכרון. בכל משימות הזיכרון לא נתגלו טעויות או ליקויים המעידים על הפרעה אורגנית נרכשת או השפעה פסיכוגנית על תהליכי זיכרון למיניהם... בסיכום, לא נמצאה כל עדות להפרעה בתהליכי זיכרון למיניהם.  תפקודים ניהוליים: ביצועיו בתוכניות מוטוריות מתחלפות, בו זמניות... היו תקינים... גם במשימות שונות אחרות של האבחון—אלו הדורשות מאמץ מחשבתי, ארגון נתונים, יכולת תכנון ויזום אסטרטגיות, ביקורת ושליטה עצמית, חשיבה מופשטת... לא נמצאה עדות להפרעה בתפקודים ניהוליים. בנוסף, כמשתקף בהתנהגותו במשך כל הבדיקה וגם במבחן ספציפי לכושר שיפוט והבנה חברתית נמצא שהנבדק מתפקד בתחום הממוצע. יתר על כן, בניתוח איכותי של ביצועיו והתנהגותו במשך הבדיקה, לא נתגלו ליקויים שיכולים להצביע על הפרעה אורגנית בתפקודים ניהוליים. לכן, לא נמצאה עדות להפרעה בתפקודים ניהוליים." .

לאור האמור לעיל מסכמת המאבחנת כך: "מדובר באדם צעיר בן 24... לטענתו קיימת ירידה ביכולת התפקוד שלו בעקבות התאונה הנדונה...במשך האבחון לא תמיד נראה שיתוף פעולה מלא, הוא הסתיר מידע חשוב ורלוונטי למצבו היום ותלונותיו נחשבו כמוגזמות... בסיכום, בבדיקה נוירופסיכולוגית לא נמצאה כל עדות לפגיעה מוחית אורגנית נרכשת, להפרעה קוגניטיבית כלשהי או להפרעה נפשית משמעותית בעקבות התאונה הנדונה. אין תמיכה לתלונות הנבדק (הנחשבות כמוגזמות) והתוצאות הינן בהתאמה עם התיעוד הרפואי. לכן, היום אין לראות כל הגבלה ביכולתו הקוגניטיבית ובבריאותו הנפשית של מר שלומי בן סעדון. יחד עם זאת, ובהתחשבות  ברקע הנבדק וגילו הצעיר יחסית... נראה כטבעי שיהיו השלכות על מצב רוחו... לכן, יתכן שסבל מקשיי הסתגלות למצבו החדש, ז"א חוסר יכולתו לשרת בצבא ולהגיע למקצוע שבחר...". 

9.         התובע יוצא חוצץ כנגד הקביעות, המבוססות לדבריו על אדנים עובדתיים שגויים. זאת, בעיקר בכל הנוגע להנחה כי התובע סיים קורס חשמלאי מוסמך, ובלשונה: "אולם יש להתחשב בעובדות: מאז התאונה הנדונה עבר 5.5 שנים, תלונותיו היו סובייקטיביות בלבד ונחשבו כמוגזמות, לא מכבר הנבדק סיים בהצלחה רבה קורס מקצועי של שנה וחצי (מידע שיצא לאור רק בסוף האבחון), השיג תעודה של חשמלאי מוסמך, ומתעניין באפשרות לעסוק במקצוע זה..." התביעה גורסת כי: "מתברר כי המאבחנת קבעה מסקנותיה על יסוד נתון שגוי, לפיו כביכול, התובע סיים בהצלחה רבה קורס חשמלאות (חשמלאי מוסמך). על טעות זו חזר המומחה, בחוות דעתו, מתוך שהסתמך בשגגה ובתום לב על קביעותיה המוטעות של המאבחנת, וראה ב"הצלחה" בקורס שינוי אובייקטיבי משמעותי." (סיכומי התובע, עמ' 7).

אינני רואה עין בעין עם התובע בכל הקשור למשקל שיש לתת לנתון העובדתי האמור או לטעות הנטענת. התובע אובחן בשלוש פגישות אבחון שונות, עבר שלל מבדקים פסיכולוגיים אובייקטיבים לבחינת תלונותיו, כשלאחריהם מבארת המאבחנת את הלך מחשבתה בצורה מפורטת ביותר. בעניין זה הבהיר דר' קודש והשיב: "ש. אנו מדברים על בעיות התנהגות, והיא בונה את התמונה על מידע לא נכון של סיום קורס.. ת. זה רק חלק מהעניין המבדקים בודקים עניינים רבים." (פרוטוקול, עמ' 16). אכן, אלמלא הצורך במבחנים רבים אלו, סביר כי לא היו מבוצעים. משבוצעו, ברי כי יש לתוצאות השונות והמגוונות משמעות, אשר בסופו של יום מצטברת לאבחנה סופית. 

10.       אשוב לחוות דעתו של דר' קודש. מומחה זה נחקר על חוות דעתו בפניי, וכך השיב בחקירתו הנגדית לב"כ התובע: "ש. האם תסכים איתי, לפחות לאחר קריאת דו"ח המאבחנת, שהיא ייחסה חשיבות לעניין הבחינות במשרד העבודה. לדבריה יש משקל רב הן לקורס והן לאי הגילוי? ת. יש משקל מסוים לשני הדברים... ש. זמן קצר אחרי חוות הדעת התובע פוטר מעבודתו בעירייה, עבד זמן קצר במקום אחר, ושם גם הופסקה עבודתו, כרגע עובד זמן קצר במקום נוסף... אם יוכח שהתמדתו בעירייה הייתה תוצאה של שתדלנות של אמו, שהיא מזכירתו של המנהל... אם כך יוכח, והבחור היה צריך "לעוף" מזמן... האם נכון שהתיאור ב- ICD10 מתקיימים כאן במלואם לגבי הסתגלות? ת. כן." (פרוטוקול, עמ' 13-14). בסוגיית קביעת סעיף הליקוי והתייחסותו לסוגיות התעסוקתיות של התובע השיב: "ש. הנכות היא לפי תקנות המל"ל סעיף 34 ב'-ג'. נכון שההבדל בין סעיפי המשנה הוא באופן בינוני או בולט? ת. כן. ש. האם באופן "בולט" ייחשב מי שאיננו מצליח להתמיד בעבודה מסיבות של ויכוחים ועימותים עם המעביד? ת. חד משמעי לא. אחרת הייתי מכניס הרבה אנשים לנכות. מספר החודשים זה נתון אחד מתוך רבים, כולל אישיותו, עניין בעבודה, תסכול בעבודה, כושרו לקבל מרות ועוד... ש. יש משהו שאתה רוצה לשנות בחוות הדעת? ת. לא. אני מרגיש מאוד נוח איתה. ש. בסוף חוות הדעת, פסקה אחרונה... מצטט... אם יוכח, שיש עדות אובייקטיבית לאחר מתן חוות הדעת, כמו בעיות בעבודה, היית אומר שהנכות היא לצמיתות? ת. לא, מכיוון שעדיין צריך להוכיח קשר סיבתי ונסיבתי לתאונה... אני לא מתכוון לחלוף הזמן... "קשר סיבתי", צריך להוכיח פגם פסיכיאטרי שבגללו פוטר... ת. אני קובע נכות רק על סמך יכולת להתמיד בעבודה. חוסר התמדה לא בהכרח מתיישב עם הפרעה פסיכיאטרית... ש. האם נכון לפי ה- ICD10 יש לייחס משקל רב לתחושותיו הסובייקטיביות? ת. לא רק. הוא קובע תמונה. יש צורך בהפרעת תפקוד ניכרת, והמבחן הוא גם אובייקטיבי..." (פרוטוקול, עמ' 14-16). לשאלות ב"כ הנתבעות השיב: "ש. אנחנו יודעים היום בעובדה, לאור הבדיקות, שאין לו בעיית זיכרון? ת. נכון. ש. הוא טען בפניך שהוא לא זוכר כלום? ת. נכון. זה אכן פער משמעותי. ש. שיכול להצביע על האדרה בשל הרצון להרוויח רווח משני? ת. יכול להיות." (פרוטוקול, עמ' 17).

חווה"ד של המומחה וכן תשובותיו והסבריו במהלך החקירה הותירו רושם מקצועי ואמין. הוא נותר איתן בנוגע לחוות דעתו, ולא מצאתי כל בסיס של ממש להתערב בה. נותרנו, אם כך, עם נכות נפשית זמנית לשלוש שנים בשיעור של 10%.  

11.       הנכות הרפואית הצמיתה תעמוד, על כן, על 10% (בגין הצלקות). הנכות הזמנית הנפשית עומדת על 10%, לשלוש שנים מיום התאונה.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות

12.       כידוע, "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800 (1995)).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, נז', 717 (2000)).

13.       בענייננו, קושר התובע את עניין אי גיוסו לצה"ל ואת סוגיית אי התמדתו במקומות תעסוקה שונים באופן ישיר לתאונה, וטוען לפגיעה השתכרותית חודשית בשיעור של  15% מן השכר הממוצע במשק.

פגיעה בשכר/בכושר ההשתכרות