פסק-דין בתיק א 12221/05

המחלוקת המרכזית בתביעה שבפני נוגעת לשאלה האם תאונת הדרכים (להלן: "התאונה") נשוא דיון זה אכן התרחשה כפי שטוען התובע מר קורכוס ניסים (להלן: "התובע" או "ניסים") וכפי שטוען גם הנתבע מר רפי אברהם (להלן: "הנתבע" או "אברהם") או שמא המדובר בתאונה מבוימת ומאורגנת אשר תוכננה בין התובע והנתבע כפי שטוענת חברת אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") היא נתבעת צד ג' והמבטחת של הנתבע.

לפי הנטען (סעיף 2 בתצהיר התובע) התאונה התרחשה ב 25.8.04 בצומת רעננה צפון לאחר השעה 10 בערב. התובע נהג ברכב מ.ר. 2671404 (להלן: "רכב התובע") והנתבע נהג ברכב מ.ר. 4377704 (להלן: "רכב הנתבע").  התובע טוען, כי האט את רכבו החל לפנות ימינה ואז בעקבות האטה נפגע מאחור ע"י רכב הנתבע שנסע מאחוריו.  הנתבע (סעיף 2 לתצהירו) מאשר גם הוא שהתאונה הנטענת התרחשה בצומת רעננה צפון והוא מציין, כי רכב התובע עצר באופן פתאומי וללא סיבה וכתוצאה מכך פגע רכב הנתבע קלות ברכב התובע מאחור. בסעיף 6 לכתב הגנתו מדגיש הנתבע, כי המבטחת שלמה את נזקיו שלו בגין התאונה נשוא דיון זה.

המבטחת, תוך שהיא מבססת את עמדתה גם על חקירה שביצע חוקר פרטי מר עופר גונן       (להלן: "החוקר הפרטי") ואשר ממצאיה מוצגים בתצהיר מטעם החוקר הפרטי טוענת, כי התאונה הנטענת לא התרחשה בפועל וכי המדובר באירוע שבויים ע"י התובע והנתבע (רישא לעמ' 2 בכתב התשובה של המבטחת וסעיף 21 בתצהיר החוקר הפרטי).

יצוין, כי במקור הוגשה התביעה הן כנגד הנתבע והן כנגד המבטחת. ביום 5.1.06 הגיש הנתבע למזכירות בית המשפט הודעה צד ג' שהוציא למבטחת וביום 20.6.06 אישרתי את בקשת ב"כ התובע למחוק את המבטחת כנתבעת בכתב התביעה.

דיון

נטל ההוכחה ומידת ההוכחה הנדרשת

ב"כ התובע בסעיפים 16 ואילך בסיכומיו טוען, כי המבטחת כשלה בהוכחת טענת המרמה וכי רמת ההוכחה הנדרשת להוכחת טענת מרמה הינו למעלה מהנטל הרגיל במשפט אזרחי. המבטחת לעומת זאת בסעיף 23 לכתב תשובתה טוענת, כי היא אינה נוטלת על עצמה את עול ההוכחה או נטל הראיה.

סעיף 25 בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981  (להלן: "חוק חוזה ביטוח") עוסק במרמה בתביעת תגמולים והוא קובע, כי: " הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחבותו".

בנוסף סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח קובע, כי: " נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו".

כלל בסיס במשפט האזרחי הינו, כי הנטל להוכיח טענה רובץ על הטוען אותה. הנשיא שמגר בע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פ"ד מ"ז (5) 661) סבר, כי בכל מקרה שנטענת טענת מרמה ע"י חברת הביטוח תמיד המבטחת היא זו הנדרשת להוכיח את טענתה.  לעומת זאת בע"א 391/89 וייסנר אורית ואח' נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח' (פ"ד מ"ז (1) 837) סברה השופטת נתניהו,  כי במקרים מסוימים כגון שוד פריצה וגניבה הנעשים דרך כלל ע"י בני אדם חל הנטל על המבוטח. לדעת השופט גולדברג באותו פס"ד הנטל יחול תמיד על המבוטח.

המחבר ירון אליאס (בספרו "דיני ביטוח", מהדורה ראשונה, עמ' 468) מצדד בגישת הנשיא שמגר וטוען כי גישה זאת מתיישבת עם המטרה הצרכנית של חוק חוזה ביטוח, נתמכת בכלל לפיו מסמך מפרשים כנגד מנסחו ומתיישבת עם הגיון הדברים.  המחברים מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ בספרם "ששון-דיני ביטוח" (מהדורה שניה בעמ' 240-241) קובעים, כי התובע את תשלומי הביטוח נושא בנטל להוכחת התרחשותו של מקרה הביטוח והמבטח נושא בנטל להוכיח את טענתו לפיה הוא פטור. המחברים מציינים, כי בהקשר של גרימה מכוונת של מקרה הביטוח ההלכה היא שהקצאת נטלי ההוכחה תלויה בסוג הביטוח הנדון והם מציינים, כי "הגם שהלכה זו הינה הלכת הרוב, הרי הדעות האחרות אשר הובעו כוחן עמן".

לטעמי נוכח כל האמור לעיל, סבור אני, כי במקרה הנדון בפני על התובע להוכיח, כי רכבו ניזוק ומנגד על המבטחת להוכיח, כי התאונה במסגרתה נגרם הנזק הנטען הינה מבוימת ותוכננה בין התובע והנתבע ואינה תאונת אמת.

האם מידת ההוכחה הנדרשת מהמבטחת להוכחת הונאה ומרמה שונה מזו הנדרשת במשפט אזרחי: קרי האם נדרשת הוכחת הטענה באופן שיטה את מאזן ההסתברויות (50% ומעלה) או שמא היא (זיקרי יעקב) חייבת לעמוד במידת הוכחה מוגברת כטענת ב"כ התובע?

בע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פ"ד מ(1) 589) קבעו השופטים ברק וטירקל, כי  יש להימנע מיצירת מידת הוכחה שלישית המצויה בין זו הנדרשת בדין האזרחי והדין הפלילי; קיימות שתי מידות הוכחה בלבד; עם זאת כמות הראיות הדרושה במשפט אזרחי בו מתעוררת שאלה של ביצוע עבירה עלולה להשתנות לפי נושא הדיון.  כלומר המבטחת, לביסוס טענת המרמה נדרשת להטות את הכף במאזן ההסתברויות כפי שנהוג במשפט האזרחי אך נוכח העילה בגינה היא מבקשת לדחות את התביעה היא נדרשת לכמות ראיות מוגברת.

מהימנות הראיות וניתוחן

הגרסה לפיה התאונה אכן התרחשה במקום ובנסיבות כפי שמתוארים בכתב התביעה נשענת בעיקרה על עדויותיהם של התובע והנתבע.

עדותו של התובע הייתה רצופה אי דיוקים ואמירות שונות אשר העמידו בספק רב את גרסתו. זאת הן ביחס לפרטים הנוגעים במישרין לנסיבות התרחשות התאונה והן ביחס לנושאים שאין להם קשר ישיר לכך. כך לדוגמא: כאשר נשאל ע"י ב"כ המבטח מהיכן ולאן נסע בזמן התרחשות התאונה בתחילה סרב כלל להשיב על השאלה ובהמשך טען כי יצא מביתו ושב לביתו לעשות סיבוב (עמ' 5 בפרוטוקול); הוא לא הכחיש, כי מסר לחוקר מטעם המבטחת, כי יצא לקנות חלפים ואילו בדיון בפני טען שיצא  "לחפש פורקן מיני"; למרות שבעיסוקו הוא  צבע רכב הרי לא ידע להגיד בוודאות מה סוג הרכב שפגע בו ומה היה צבעו (עמ' 6 בפרוטוקול); הוא לא ידע לתאר האם היה עוד מישהו עם הנתבע ברכב ( סיפא לעמ' 7)  למרות שהיה לו זמן ללמוד על כך שכן, לדבריו, הגרר שגרר את רכבו מהמקום הגיע רק לאחר כ"רבע שעה חצי שעה" (עמ' 8 בפרוטוקול); בתצהירו (סעיף 3) הוא מציין, כי נשא בהוצאות תיקון בסך 13,500 ש"ח לתיקון נזקי התאונה אולם בעדותו בפני (עמ' 9) הוא טען, כי כלל לא תיקן את הרכב והרכב ירד מהכביש; הוא לא הכחיש למעשה טענות שהעלה ב"כ המבטחת לפיהן עובר לתאונה הרכב לא חנה לאורך מרבית הזמן ליד ביתו של התובע.

בנוסף קיימות סתירות לא מבוטלות בין עדות התובע ביחס לנסיבות התרחשות התאונה ועדות הנתבע. התובע  מתאר כי האט את מהירות נסיעתו  ולא עצר (עמ' 7) ואילו הנתבע טוען כי התובע בלם ועצר בפתאומיות (עמ' 14); התובע מתאר, כי "הנתבע יצא מהרכב נפגשנו והביא לי פרטים" (סיפא בעמ' 7) ואילו הנתבע טוען "אני ישבתי ברכב והתובע יצא מרכבו" ורק אז יצא הוא (הנתבע) מרכבו ובא אליו (סיפא לעמ'   14).

זאת ועוד, סימני שאלה עולים גם ביחס למספר נושאים נוספים:התובע טען כי נהג הגרר שגרר את רכבו הינו בחור בשם דרור שהינו קרוב משפחתו של המעסיק שלו. הוא לא תבע בין נזקיו את עלות הגרירה ובעדותו בפני (עמ' 9) טען, כי הוא טרם שילם לו בגין הגרירה. יש להדגיש, כי דרור נהג הגרר לא הוזמן ע"י התובע להעיד בפני וזאת למרות שלכאורה יכולה הייתה עדותו לחזק את גרסת התובע; הנתבע שהיה מנוי בחברת גרירה במסגרת הפוליסה שלו בחר שלא להשתמש באפשרות גרירה זאת ובחר לפי טענתו להזעיק את אחיו שהבטיח שיגרור את הרכב ממקום התאונה (עמ' 15 בפרוטוקול); הנתבע טען, כי בעקבות התאונה היה מבולבל למרות שלגרסתו היה מדובר בתאונה קלה (סיפא לעמ' 15 ורישא לעמ' 16); הנתבע בחר לוותר על שירות במוסך הסדר, שהיה מקנה לו זכות לרכב חלופי וזאת לטענתו כיוון שהוא "שולל מוסכי הסדר מאז ומתמיד"; ולמרות שרכב הנתבע הינו בצבע אדום ורכב התובע הינו בצבע לבן לא נמצאו כל סימני צבע אדום על רכב התובע.

המבטחת מנגד מבססת את טענותיה   גם על ממצאיו של חוקר פרטי מטעמה.  בתצהירו מציין החוקר, כי ברכב הנתבע קיימת פגיעה בחזית הרכב עם נטיה לצד ימין (ניתן לראות זאת בצילום  נ/1) ופגיעה בכנף קדמית ימנית אשר לדעתו אינה קשורה לתאונה נשוא דיון זה; ברכב התובע הוא לא מצא סימנים בצבע אדום (כצבע רכבו של התובע) למעט על הכנף האחורית הימנית הרחק ממוקד הפגיעה; הוא הצביע על כך שלאור המידע שאסף, הנתבע ביקש למכור את רכבו ללא הצלחה לאורך תקופה ממושכת של מספר חודשים  (והנתבע אישר זאת בחקירתו בפני. סיפא  לעמ' 13); ציין, כי למרות שהתאונה התרחשה לפי הנטען בסמוך לתחנת דלק הפעילה 24 שעות ביממה  איש בתחנת הדלק לא הבחין בתאונה; הצביע על כך שהתובע התקשה למסור פרטים ביחס לנסיבות הגעתו לאזור התאונה; ציין, כי הנתבע לא יכול היה למסור פרטים ביחס לגרר שגרר את רכבו ותהה על כך שהנתבע לא השתמש בשירותי גרירה ללא תשלום שיכול היה לקבל במסגרת פוליסת הביטוח שלו והצביע על כך שעל חלקו האחורי של רכב הנתבע הייתה מדבקה של גרר דרור. זאת בשעה שהתובע טוען שאת רכבו שלו גרר אדם בשם דרור.

החוקר מטעם המבטחת  נחקר בפני ע"י ב"כ הנתבע וב"כ התובע. ב"כ התובע בסיכומיו הפנה לכך  שהחוקר לא ניסה לחקור ולדבר עם הגורר דרור, כי החוקר התייחס לנזקים שנגרמו לכלי הרכב למרות שהוא אישר בעדותו (עמ' 18-19) שהוא אומנם חוקר פרטי אך הוא אינו  בוחן תאונות דרכים והוא תהה כיצד הגיע החוקר למסקנה שהתובע והנתבע ביקשו למעשה להיפטר מכלי רכבם.  יצוין, כי ב"כ הנתבע בחקירתו (עמ' 20) הציג לחוקר תמונה של החלק האחורי של רכב הנתבע (ג/1) בה לא מופיעה כלל המדבקה (מדבקה של גרר דרור) ואשר לטענתו הייתה על החלק האחורי של רכב הנתבע.

לאחר בחינה וניתוח של העדויות והראיות שהוצגו בפני אני קובע ראשית לכל, כי אינני יכול לייחס לאמינות עדותו של התובע אלא משקל נמוך בלבד. תמוה בעיני כיצד איש מקצוע בתחום הרכב לא ידע לזכור ולא ידע לתאר פרטים בסיסיים ביחס לנסיבות התרחשות התאונה ובמיוחד ביחס לפרטי הרכב הפוגע; לא ניתן להתעלם מהגרסאות השונות אשר הוא מסר ביחס לפרטים מרכזיים ובהם ביחס לתיקון הרכב, הנסיבות בהן התבצעה הנסיעה ושאלת התשלום לגרר. בנוסף יש לטעמי לייחס משקל רב לכך שהתובע בחר שלא להביא לעדות את נהג הגרר אשר חילץ לטענתו את הרכב מאזור התאונה. הימנעות מהבאת עד מרכזי שכזה פועלת לרעת התובע. מעבר לכך יש להצביע על כך שמעבר לתובע ולנתבע לא הובאו כל עדים נוספים לעצם התרחשות התאונה וכן יש חשיבות לפערי הגרסאות בין התובע והנתבע ביחס לאופן התרחשותה.