פסק-דין בתיק א 121894/01

פתיח

זוהי תביעה מתוקנת בעניין ליקויי בנייה אשר הועמדה על הסך של 316,945 ש"ח.

התובעים בני זוג (להלן:" צוברי") רכשו מאת הנתבעת דירה ברחוב טבנקין ברמת גן (להלן:" הדירה") על פי הסכם מיום 17.9.92 (להלן:" ההסכם").

תמצית טענות הצדדים

לטענת צוברי, הפרה הנתבעת את ההסכם במובן זה שבדירה נתגלו אי-התאמות וליקויי בנייה שעיקר ביטויים בקיומם של סדקים, בעיות רטיבות וריצוף לא תקין. התביעה נתמכה בחוות דעת מקצועיות, הן בתחום ההנדסה והן בתחום השמאות ולפיהן, עלות תיקון הליקויים עולה כדי הסך של 140,154 ש"ח וירידת הערך שנגרמה לדירה הינה בהיקף של 74,025 ש"ח. מעבר לכך, עותרים צוברי לפיצוי בגין דיור חלופי על סך של 26,700 ש"ח ולשיפוי בגין הוצאותיהם בסך של 31,620 ש"ח.

את עוגמת הנפש שנגרמה להם מבקשים אלה לאמוד בסכום של 100,000 ש"ח.

הנתבעת מכחישה את טענות צוברי, כאשר לטענתה פעלה זו לתיקון כל הליקויים על פי הנחיות בית המשפט ומעבר לכך, אין היא נכונה עוד להעתר לדרישות המועלות.

השאלה שבמחלוקת

על פניו מדובר בסכסוך בעל אופי מקצועי מובהק שההכרעה בו אינה אלא עניין שבמומחיות, לצורך כך מינה בית המשפט את המהנדס המומחה אהרון סוקולוב (להלן:" סוקולוב") וזה ערך את חוות דעתו בשאלות שבמחלוקת והתייחס למכלול טענות הצדדים.

הצדדים ניצים בשאלה אם יש לראות את חוות דעתו של סוקולוב כמכרעת אם לאו ולאחר ששקלתי את טענותיהם בעניין, לא מצאתי את הנושא כמשמעותי. לכאורה, מדובר במומחה שמונה בהסכמה, אלא שההסכמה נעשתה בנסיבות עובדתיות שונות, הואיל ממילא לא נראה לי, כי יש בכך כדי להכריע את הסכסוך, אתעלם לצורך הדיון מהיותו של סוקולוב בגדר מומחה מוסכם.

סוקולוב כתב בחוות דעתו המסכמת, לאחר שעיין בכל החומר הרלבנטי כולל דוחות ביצוע התיקונים שנעשו בשלבי הביניים, בבדיקות המעבדה ובדוחות הפיקוח שנעשו, כי הטיח בדירה אינו עומד בדרישות התקן הישראלי. לפי חוות הדעת, יש להסיר את הטיח ולטייח מחדש בעלות כוללת של

כ- 40,000 ש"ח.

מעבר לכך קבע סוקולוב, כי יש לבצע תיקונים נוספים שונים בתוספת עלות כנקוב בחוות הדעת ובסך הכל אמד סוקולוב את עלות התיקונים לפי שתי חלופות בסך של 49,950 ש"ח ובסך של 52,200 ש"ח. מבין השתיים סבורני, כי יש להעדיף את זו הגבוהה יותר מאחר וקיימת סבירות גבוהה יותר כי בשלב זה לא יימצאו אריחים זהים להשלמה.

סוקולוב לא קבע קיומה של ירידת ערך לאחר ביצוע התיקונים וזאת, בניגוד מוחלט  לדרישת צוברי.

בסיכומים שהוגשו מטעם צוברי, מפנה בא-כוחם לתוצאות חקירתו הנגדית של סוקולוב בעניין רוחב המסדרון כמשקפות קיומו של ליקוי נוסף לתיקון בעלות של 4,000 ש"ח הכרוכה בהריסת הקירות וכן, לעלות של 700 ש"ח נוספים בגין התקנת וונטה.

מעבר לכך, לא מצאתי בסיכומי צוברי כל טיעון משמעותי שיש בו כדי להטיל ספק ביתר ממצאיו של סוקולוב. עם זאת, חוזרים ונתלים אלה בסיכומיהם בממצאי חוות הדעת של המומחים מטעמם, תוך התעלמות בוטה מחוסר ההתאמה שבין אלה לבין חוות דעתו של סוקולוב. סוקולוב ציין אמנם בחקירתו, כי ייתכן והמלצותיו לא תפתורנה את בעיית הסדקים ואולם, באותה נשימה הסביר כי אין הוא רואה זאת כאפשרות סבירה (לעניין זה ראה עמ' 25 לפרוטוקול 5.2.06 שורה 14) ולפיכך, לא מצאתי בדברים אלה כל בסיס להטלת ספק בנכונותו ומקצועיותו של הפתרון שהוצע על ידי סוקולוב.

פסיקת בתי המשפט בנושא זה של העדפת חוות דעתו של מומחה בית המשפט על פני חוות דעת הצדדים, הינה פסיקה ענפה ומושרשת היטב, המייתרת כל דיון נוסף בעניין ודי אם אפנה בהקשר זה לע"א 293/88 חברת ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי פורסם בתקדין (23.4.90), שם נאמר:

"כשממנה בית משפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית משפט יאמץ ממצאיו של מומחה, אלא אם כן יראה סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן..."

וכן, ראה ע"א 4200/92 נינט מעלוף נ' מעלוף ההוצאה לאור של לשכת עורכי-הדין (4.8.93).