פסק-דין בתיק א 12160/05

1.         התובעת הגישה תביעה זו לשיבוב בגין תגמולים ששילמה למבוטחה, הרשקוביץ יוסף, בגין נזק שנגרם לרכב סוזוקי מ.ר. 62-395-28(להלן "הרכב") שניזוק בתאונת דרכים בתאריך 27.3.04 סמוך לקיבוץ אלונים ע"י מכונית סובארו מ.ר. 7346603 (להלן "המכונית") אשר היה נהוג ע"י הנתבע שולח ההודעה לצד השלישי. הנתבע היה מבוטח בביטוח צד ג' אצל צד שלישי 2 באמצעות סוכנת הביטוח הייס רימונדה שהיא צד שלישי מס' 1.

2.         הנתבע כפר בכתב ההגנה באחריותו לאירוע התאונה ולנזק הנטען ואף הגיש הודעה לצד שלישי כאמור לעיל. הצד השלישי כפרו אף הם התאונה ובהיקף התביעה (הנזק לרכב) וכן בחובתם לפצות ולשפות את הנתבע בסכום כלשהו. לטענתם הפוליסה שהוציא צד שלישי 2 אינה מכסה את נהיגתו של הנתבע מאחר ועל פי הפוליסה ישנו כיסוי ביטוחי לנהגים נקובים בשם ובלבד שגיל הנהג עולה על 24 שנה וותק נהיגתו עולה על שנה אחת.

3.         בתאריך 21.2.06 הגישו הצדדים לבימ"ש הודעה על הסדר דיוני כדלהלן:

א.         שאלת אחריות הנתבע לתאונה נשוא התביעה וכן שאלת גובה הנזק אינן שנויות במחלוקת.

ב.         על כן מוסכם כי לתובעת ישולם סכום התביעה על סך 31,806 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, סכום האגרה ששולמה וכן 10% שכ"ט ומע"מ (להלן - סכום פסה"ד) תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין בין הנתבע לבין צד ג'.

ג.          בית המשפט לאחר שישמע את הנתבע והצדדים השלישיים יקבע מי יהיה חייב לשלם לתובעת סכום פסק הדין.

בתאריך 22.2.06 להסדר החלקי ניתנה תוקף של החלטה.

התיק נקבע להוכחות לשמיעת עדי הנתבע והצדדים השלישיים.

4.         בתאריך 11.2.07 התקיימה ישיבת הוכחות שבה נשמעו העדים; הנתבע ואחיו וכן  העידה סוכנת הביטוח צד שלישי 1. השאלה הראשונה שיש להשיב עליה היא האם היה לתובע כיסוי ביטוחי לנהיגתו לפי הפוליסה שהוציאו לו הצדדים השלישיים?

לאחר התאונה התברר כי פוליסת הביטוח לשנת הביטוח הרלוונטית לתאריך התאונה מכסה אנשים נקובים בשם הרשאים לנהוג ברכב אשר הם הנתבע; ג'ואמיס וליד ואחיו; ג'ואמיס מוחמד. בפוליסה שהונפקה צויין עוד כי: "בתנאי שגיל הנהג עולה על 24 שנה, וותק נהיגתו לפי רשיונו גדול משנה אחת".

כיום אין חולק כי לנהג במועד התאונה, הנתבע, היה רישיון נהיגה רק מחודש 4/03 (עמ' 7 ועמ' 10 לפרוטוקול), ולכן הוא לא ענה על התנאי לעניין "ותק" בנהיגה. מכאן שלפי הפוליסה שהוצאה לא היה כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה. בעקבות תוצאה זו הגיש הנתבע הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעות וטען לרשלנותם בטיפול ובהנפקת הפוליסה.

5.         השאלה הנוספת הינה אפוא האם אחראים, סוכנת הביטוח והמבטח, הם הצדדים השלישיים,  למצב הנ"ל של העדר כיסוי ביטוחי לתאונה שגרם הנתבע?

התברר כי לא רק שפרטי מועד הוצאת הרשיון נרשמו כשגוייםבהצעהובפוליסה שהונפקה אלא שהנתבע נרשם כמבוטח בפוליסה המיוחדת הנ"ל עוד לפני שהיה לו רישיון נהיגה.

האם יש ברישום המוטעה משום התרשלות של צד שלישי 1, סוכנת הביטוח? סבורני כי יש להשיב על כך בחיוב. אבהיר מסקנתי זו.

בהתאם לסעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א 1981 סוכן הביטוח פועל לעניין מו"מ עם המבוטח כשלוחה של חברת הביטוח. לטעמי חובה מינימלית מצד סוכן הביטוח היא לציין פרטים של המבוטח ולאמתם. אין די בכך שיציין כי המבוטח הוא אדם פלוני ויוציא פוליסה נקובה בשמו ושהפוליסה תצא כשהיא אינה מתאימה למציאות כפי שהיתה. הוכח במקרה שלפניי, כי מי שמילא את הצעת הביטוח  היתה סוכנת הביטוח. דא עקה, מילוי הפרטים נעשה ברשלנות וללא כל בדיקה מצידה. בהצעת הביטוח שמולאה על ידה בינואר 2003 נרשם, כי לנתבע היה רישיון נהיגה משנת 1989, ולא צויין כי מדובר בנהג חדש. פרטים אלה לאמיתם ניתנים היו לבירור בנקל, ע"י בדיקת מסמכים (רישיון נהיגה ותעודה מזהה). אילו נעשה הדבר סוכנת הביטוח היה מתברר כבר במועד מילוי ההצעה, כי לנתבע עדיין לא היה רישיון נהיגה וממילא אין לו ותק נהיגה של שנה וכל העניין נשוא הדיון היה נמנע. אינני רואה הבדל בין מצב זה לבין מצב שבו סוכן ביטוח מתרשל ורושם פריטים לא נכונים של המבוטח  לפיו נרשם שם אחר.

טענת סוכנת הביטוח כי פרטי שנת הרישיון הלא נכונים שנרשמו בהצעה ניתנו ע"י אחיו של הנתבע אינם יכולים לשנות את התוצאה שהרי כל שנדרש מהסוכנת היה לבדוק או לצלם את רישיון הנהיגה. (עניין זה אינו תיאורטי ועלה מהעדויות ראו למשל סעיף 11 לתצהירו של האח מוחמד) אילו סברה סוכנת הביטוח כי מדובר בהטעיה מצד עד זה למטרה כלשהי שלא הובהרה ושאינה עושה כל היגיון, (למה שאדם שאין לו רישיון יעשה ביטוח עם תנאי של וותק נהיגה של לפחות שנה?) היה ביכולתה לצרפו כצד לדיון בתיק זה אולם היא בחרה שלא לעשות כן.

6.         סוכנת הביטוח טענה כי מאחר ועפ"י סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח, סוכן הביטוח הינו שלוח של המבטח בלבד, הרי  שלא חלה עליה כל חובה לבדוק או לאמת פרטים שמוסר לה המבוטח. אינני מקבל טענה זו. לטעמי לסוכן ביטוח החובה על שני היבטיה (המושגית והקונקרטית), כלפי המבוטח לברר ולקבל את הפרטים החשובים והרלבנטיים לעניין הפוליסה שהוא מוכר למבוטח. השאלה בכל מקרה תהיה האם הופרה חובה זו. האם התרשל סוכן הביטוח בבירור הפרטים הרלבנטיים. כאמור סבורני כי יש להשיב על כך בחיוב. כשם שהסוכן חייב לברר ולציין מה הוא סוג הרכב המוגדר בדרכך כלל בקוד מסויים, והוא לא יוכל לטעון כי הסוג נמסר לו ע"י המבוטח, המציע, אלא עליו לבדוק את רישיון הרכב, כך לטעמי אין הוא יכול לצאת פטור בטענה דומה, כאשר הוא מוכר פוליסה נקובה בשם ואשר מחריגה נהג חדש, מבלי לוודא ולבדוק ולו את המינימום והוא את רישיון הנהיגה של הנהג הנקוב בשם. ודוק; שונה היה המצב אילו מדובר היה בפוליסה לכל נהג שמחריגה נהג חדש או צעיר אשר ביטוחם כרוך בתוספת דמי ביטוח.

טענות סוכנת הביטוח כי אין הגיון לעשות ביטוח לאדם שאין לו רישיון אין בה כדי להועיל. ניתן לחשוב כי אדם אשר בכוונתו להוציא רישיון במועד קרוב וכאשר צירופו כמבוטח איננו עולה בתוספת לדמי ביטוח יכנס כמבוטח. אולם אין היגיון למכירת פוליסת ביטוח נקובה בשם לנהג חדש כאשר נהיגתו אינה מכוסה בפוליסה שכזו. לא שוכנעתי מהעדויות כי סוכנת הביטוח עשתה חקירה ודרישה כלשהי בנושא זה. מילוי טופס ההצעה רק "מפיו" של המציע (אחיו של הנתבע), בנסיבות המקרה, איננו מספק ואין בו כדי יציאת חובתה של סוכנת הביטוח. העניין אומנם לא עלה אולם לא אופתע אם קיימות הנחיות של המבטח בעניין חשוב זה.

7.         בנסיבות סבורני כי הוכח שאחיו של הנתבע ביקש ביטוח כאשר גם לו וגם לנתבע שהופיע כנהג נקוב בשם, בפוליסה והיה להם יסוד להאמין כי הפוליסה שהונפקה תואמת ומכסה את נהיגתם. מדובר בפוליסה הנמכרת בנוסח אחיד בעשרות ובאלפים ועל כן מו"מ לקראת כריתתה צריך להיות פשוט גלוי לב ושווה לכל נפש וחף מטעויות(השוו ע"א 846-7/76 עטיה נ' אררט פ"ד לא(1)780;  ע"א 258/75עזבון האשם יוסף אבו מוך, ואח' נ' ירדניה חברה לביטוח בע"מ פ"ד כט(2)743, וכן בעיקר ההלכה שנפסקה לעניין ציפיותיו הסבירות של המבוטח בע"א 4819/92 ישר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ פ"ד מט  (2) 749).