פסק-דין בתיק א 12095/04

1.         בפניי תביעה שתחילתה בקשה לביצוע שיק על סך של 10,000 ש"ח מיום 1/1/04 בתיק הוצל"פ 02-14905-04-7 (להלן: "השיק"). הנתבעים הגישו התנגדותם לביצוע השיק, בקשתם התקבלה והעניין הועבר לתביעה בהליך של סדר דין מהיר.  

2.         ביום 11/12/02 נערך ונחתם הסכם לפיו השכיר התובע לנתבעים דירה ברח' הזית בחיפה לתקופה מיום 1/1/03 ועד 31/12/03 (להלן: "ההסכם"). הנתבעים מסרו לפקודת התובע שיק לבטחון, הוא השיק נשוא התביעה להבטחת התחייבויותיהם בהתאם להסכם.

3.         להלן טענות התובע כנגד הנתבעים:

א.         מפתח הדירה הוחזר לידיו ביום 2/1/04 במקום 31/12/03 ובהתאם לסעיף 16 להסכם הוא זכאי לקבל קנס בסך של 200 ש"ח בגין כל יום איחור בהחזרתו, ובסה"כ 400 ש"ח.

ב.         בשל פיגור הנתבעים בתשלום חוב המים לעירייה, נותק חיבור המים לדירה ובגין חיבור מחדש הוא שילם סך של 84.30 ש"ח.

ג.          הנתבע שילם שכ"ט עו"ד בסך של 500 ש"ח בתוספת מע"מ עליו וכן נגרמו לו הוצאות בגין אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש בסך של 1,000 ש"ח לכל אחד מאלה.

4.         לטענת הנתבעים, הם ביקשו להחזיר את המפתח לתובע ביום 31/12/03, אולם, הנ"ל שהה בטיול בחרמון ולא ניתן היה להשיגו. בנסיבות העניין, המפתח הוחזר ביום 2/1/04. הנתבעים העלו תחילה טענות כאילו שילמו חוב חשמל בגין התקופה שקדמה לכניסתם למושכר, אולם, בדיון שהתקיים ביום 3/1/05 הם חזרו בהם מטענות אלה. כמו כן, טענו הנתבעים כי במשך חודשיים ימים הדירה הייתה מנותקת מאספקת גז בשל חוב קודם. 

5.         בדיון שהתקיים בתביעה העידו התובע ושני הנתבעים.

6.         אפתח ואומר כי התרשמתי לשלילה הן מהתובע והן מנתבע מס' 1. שני אלה לא טרחו לדייק בדבריהם וברור היה כי כל אחד מהם מסתיר אותו חלק שאינו תורם לעמדתו וטעונותיו במשפט. כן התרשמתי כי התובע הינו אדם ממולח העומד על קוצו של יוד ככל שהדבר מתייחס לדרישותיו מאחרים ללא כל הצדקה שבדין.

7.         אין מחלוקת כי התובע אכן שהה בטיול בחרמון מיום 31/12/03 עד ליום 1/1/04 ובהתאם לכך אין כל הגיון בהתעקשותו כי מפתח הדירה יוחזר אליו ביום 31/12/03, הוא היום האחרון להסכם. אי לכך, החזרת המפתח ביום 2/1/04 אינה מהווה כל הפרה של ההסכם וממילא אינה מצדיקה הפעלת סעיף הסנקציה בדבר תשלום קנס בסך של 200 ש"ח ליום.

            יתרה מכך, התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק כלשהו מהעיכוב בהחזרת מפתח המושכר לידיו וכל שטען בחקירתו הוא כאילו יכול היה להשכיר את הדירה יומיים לפני המועד, זאת ותו לאו.

8.         יש לראות בחומרה רבה את העובדה שהתובע בחר להגיש את השיק לביצוע על אף כי מדבריו הוא עצמו עולה כי "הנזק" הממשי שנגרם לו מסתכם בסך של 484.30 ש"ח בלבד (קנס איחור במסירת המפתח ותשלום עבור חיבור הדירה למים). טענתו בחקירתו כאילו עשה זאת מחוסר נסיון אינה מקובלת עליי לאור התרשמותי ממנו כאמור לעיל ולא יעלה על הדעת כי בגין "נזק" בסכום זעיר יוגש לביצוע שיק בסכום הגדול פי 20 ממנו.

9.         מהמוצגים שהוגשו לבית המשפט עולה כי הן התובע והן הנתבעים שילמו סך של 84.30 ש"ח בגין החזרת חיבור המים למושכר, אם כי התובע הקדים את התשלום בכ-שעה אחת. מאחר ובחקירתו הודה הנתבע כי התשלום בגין החוב למים הינו לתקופה בה עשו הנתבעים שימוש במושכר, יש לחייבו בהחזר התשלום אשר שילם התובע.

10.        טענות התובע לעניין הפסד ימי עבודה לא הוכחו בפניי ולא הוגשה כל אסמכתא לעניין זה. בהתאם לכך אני דוחה טענות אלה על הסף.

11.        לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

א.         התובע זכאי לקבל מהנתבעים, ביחד ולחוד, סך של 84.30 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24/2/04 ועד התשלום המלא בפועל.

ב.         בהתחשב בפער הגדול מאוד בין סכום השיק לבין הסכום המגיע לתובע כאמור לעיל, לא אחייב את הנתבעים לשאת באגרות אשר שילם התובע בתביעה ומאותם טעמים אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ עליו. מסכום זה יקוזז הסכום כאמור בס"ק א' לעיל.

12.        בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי לעיל, התובע אינו רשאי להמשיך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד הנתבעים או מי מהם במסגרת תיק הוצל"פ מס' 02-14905-04-7 בלשכת ההוצל"פ בחיפה.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.