פסק-דין בתיק א 120842/98

כללי

1.                  בהתאם לכתב התביעה המתוקן ניהל הנתבע בסניף הבנק התובע שני חשבונות אשר נותרו ביתרת חובה.

מיתרות החובה בחשבונות קיזז התובע ביטחונות נזילים אשר עמדו לזכותו של הנתבע והיתרה בסך של 93,667 ש"ח נתבעת בכתב תביעה זה.

הנתבע הגיש כתב הגנה מתוקן ולפיו יש להפחית מיתרת החוב הנתבע סכומי שיקים ומשיכת מזומן, אשר כיבד התובע שלא בחתימתו של הנתבע ושלא בהרשאתו וסכומם עולה על סכום התביעה, עד כי דינה של התובענה להדחות.

המסכת העובדתית

ביום 30.5.96 פתח הנתבע חשבון מספר 11430/05 כ"חשבון צעיר" טרם גיוסו לצה"ל. ביום 1.7.97 פתח הנתבע חשבון מספר 12384/61. בשני המיקרים חתם הנתבע על הסכם תנאים כלליים לניהול חשבונות אצל התובע ואשר צורפו כנספחים א' וב' לכתב התביעה.

במרוצת השנים שימשו חשבונותיו של הנתבע לטובת עסקיה של אמו בהלוואות ונכיון שיקים. בהתאם לכך הגדילה האם את ההפקדות והמשיכות שהנתבע משך מדי פעם עבורה. כמו כן הנתבע החזיק את פנקסי השיקים של חשבונותיו בידיה של אמו על מנת שתשמור עליהם.

ביום 7.11.97 נתן הנתבע לאביו יעקב סוויט, עפ"י בקשת האם, רשות במסמך בכתב לקבל מידע על חשבונותיו בבנק בציינו כי "אין רשות לאביו לבצע פעולת משיכה". אמו של הנתבע נפטרה ביום 22.6.98.

חשבונו של הנתבע מס' 11430/05 היה לדביטורי ויתרת החובה בצירוף יתרת אשראי בפיגור נכון ליום 30.11.98 היתה בסך של 48,321.29 ש"ח וחשבונו של הנתבע מספר 12384/61 היה לדביטורי ויתרת החובה בו בצירוף יתרת אשראי בפיגור נכון ליום 30.11.98 היתה בסך של 99,013.74 ש"ח. לאחר קיזוז הביטחונות הנזילים מיתרת החובה ובצרוף יתרה בכרטיסי אשראי, יתרת החובה הכוללת בחשבונות הנתבע עומדת על 93,667 ש"ח נכון ליום 7.12.98. ועל כך התביעה שבפני.

בפני ביהמ"ש מוצגים היום שיקים ואישור משיכה מדלפק אשר לטענת הנתבע לא נמשכו על ידו ואף לא באישורו או בידיעתו והוא מבקש כי ביהמ"ש יזכה אותו בסכום השיקים והמשיכה הנ"ל ובכך תתייתר תביעת הבנק נגדו.

טענות התובע:

3.   הבנק טוען כי הנתבע התרשל בכך שלא טרח לבדוק את דפי החשבון במשך תקופה ארוכה על אף שדפי פירוט החשבון נשלחו לכתובתו המעודכנת, מקום מגוריו בדירת אמו. בשל רשלנות זו גרם לתובע נזק ועל כן הוא מנוע ומושתק מלטעון שחשבונו חוייב בשיקים "מזויפים".

הנתבע מושתק מלטעון טענה זו גם לאור התחייבותו בסעיף 24.2 רישא לתנאי פתיחת החשבון, נספחים א' וב' לכתב התביעה המתוקן והחתומים ע"י הנתבע, לפיה  עליו להעלות השגותיו בקשר לדפי החשבון בתוך 60 יום מתאריך המסירה או המשלוח ע"י הבנק.

הנתבע התרשל גם בכך שמסר את פנקסי השיקים לאמו המנוחה ובכך שלא טרח ליידע את הבנק בדבר פעילותה של האם בחשבון.

לאור כך, ולאור קביעת הגרפולוג כי אדם סביר לא יכול היה להבחין כי החתימות על גבי השיקים זוייפו, יש להגיע למסקנה שהבנק לא התרשל ופעל כפי שבנק סביר צריך היה לנהוג, יש להטיל את האחריות למהלך העניינים על הנתבע ולחייבו במלוא סכום התביעה.  

טענות הנתבע:

4.    הנתבע דוחה את האמור בכתב התביעה  וטוען כי יתרת החובה בחשבונותיו לא נוצרה בגלל משיכות שלו אלא לטענתו נודע לו בדיעבד כי אביו, ללא לידיעתו וללא הסכמתו, משך כספים מחשבונו, למרות שאסר זאת במפורש במסמך נספח א' לכתב ההגנה המתוקן שנערך ע"י מורשה החתימה בבנק באותה תקופה.

הנתבע טוען כי חתימתו על שיקים רבים זויפה אך לעניין התביעה די לו אם יוכיח כי חתימתו זויפה על 9 שיקים בסכום כולל של 92,500 ש"ח ועל טופס משיכה באשנב ע"ס 50,000 ש"ח.

זיכוי חשבונותיו של הנתבע אצל התובע בסכום הכולל של השיקים וסך המשיכה באשנב גורם לכך שאינו חייב דבר לבנק.

לחילופין טוען הנתבע  כי הבנק אחראי ליתרת החובה הגבוהה שנוצרה בחשבון מאחר ואיפשר את המשיכות מהחשבון בסכומים שחרגו מהמסגרת המאושרת. על הבנק מוטלת חובת נאמנות וזהירות ומכך מוטלת עליו החובה שלא לאפשר חריגה מבלי לקבל את הסכמת הנתבע לכך.

דיון והכרעה: