פסק-דין בתיק א 120733/00

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). הצדדים הגיעו להסדר דיוני, שלפיו יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה, לפי סעיף 4ג לחוק, בגבולות הרף התחתון - 68,817 ש"ח, והרף העליון - 91,380 ש"ח (הסכומים כוללים הוצאות ושכ"ט עו"ד).

2.         התובע, יליד 1959, נפגע בתאונת דרכים ביום 28.5.98, בהיותו בן 39 (בנסיבות שאינן תאונת עבודה).

3.         הנתבעת מודה באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.

נכות רפואית

4.         התובע נבדק על ידי מומחה בתחום האורטופדי, ד"ר נחום הלפרין (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את התובע פעמיים. בחוות דעתו מיום 16.5.03 מפרט המומחה את ממצאיו ומסכם כדלקמן: " בבדיקה של הברך השמאלית הוא הולך בצליעה ומתקשה לרדת לכריעה. קיימת צלקת באורך 15 סמ' מעט רגישה ומעט מכערת. קיים כאב בסוף הכיפוף ו - Payer sign מעט רגיש. היציבות שמורה ואין דלדול שרירים. צילומי הברך השמאלית הדגימו שינויים שחיקתיים קלים... אני מעריך את נכותו ב - 7% בגלל הצלקת בקדמת ברך שמאל, לפי סעיף מותאם 75 (1) ב'. אינני מקשר את ההגבלה בתנועות הכיפוף בגב לחבלה מאחר ואין סיפור חבלה לגב והכאבים התחילו רק 5 חודשים לאחר התאונה. לגבי הפרגמנט הגרמי או הסידני מעל הטוברוסיטי הגדולה בכתף ימין - גם הוא אינו קשור לתאונה ואינו מגביל את התנועה" (ההדגשה במקור - א.ז.).

5.         נותרנו, לפיכך, עם נכות אורטופדית של 7% בגין הפגיעה בברך.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות/הפסדי שכר

6.         "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717).

7.         בענייננו, הפגיעה בתפקוד הכללי של התובע תואמת את אחוז הנכות הרפואית, או קרובה לשיעור זה. לא מתקבל על הדעת שתפקודו הכללי של התובע, ובמקרה זה גם כושר השתכרותו, בהתחשב באופי פעילויותיו, ייפגעו במידה העולה על אחוז נכותו האורטופדית.

            התובע שירת עובר לתאונה ובמהלכה כשוטר במשטרת ישראל. לגבי הפסדי שכר בתקופת אי הכושר ישנה אי בהירות. מחד גיסא, נקבעו לתובע 62 ימי מחלה; מאידך גיסא, עיון בתלושי השכר ובטופס 106 לא מלמד על היעדרות או על ירידה כלשהי. מספר ימי היעדרות בפועל בוודאי היו, לפחות בתקופת האשפוז. ייתכן ששכרו שולם ע"ח ימי מחלה או חופשה, אך קשה למצוא לכך ביטוי. מכל מקום, אין לפסוק החזר שכר מלא ל- 62 יום, בהיעדר הוכחת הפסד כזה, של מעל 13,000 ש"ח. לצורכי פשרה, הייתי מעמיד את הפיצוי על סך של 5,000 ש"ח.

            התובע חזר לעבודתו במשטרה והתמיד בה. מתיקו האישי שצורף עולה, כי מפברואר 2004 מצוי היה בתקופת מחלה ממושכת בשל בעיית סינוסיטיס וניתוח שעבר; הוא גם התלונן על כאבי ראש, ירידה בשמיעה וצפצופים באוזניים, וטען בפני "ועדת מוגבלים", ביום 18.8.04, כי הוא "הולך ומתעוור" בעין ימין. הועדה המליצה למעשה לשחררו משירות. התובע אכן פרש לגמלאות ביום 31.12.04. שיעור הקצבה החודשית שלו הועמד על 68.33%.

            תמוה וחמור הדבר כי עניין זה לא מקבל כל ביטוי בתצהיר עדותו הראשית של התובע, שנחתם ביום 26.6.05; אין כל ביטוי לכך גם בסיכומי בא כוחו, שם נאמר כי "נוכח מצב המשק המשפיע גם על משטרת ישראל לא מן הנמנע כי התובע יאלץ לעזוב את עבודתו הן בשל מחסור בתקציב והן בשל העובדה כי נכותו מגבילה אותו לעסוק בפעילות שטח מאומצת כפי הנדרש במסגרת תפקידו". כיצד ניתן לכתוב זאת בסיכומים, המוגשים ביום 22.3.06, יותר משנה לאחר שהתובע כבר יצא לגימלאות??? אם כבר מעתיקים את תחשיב הנזק, מילה במילה, לפחות ראוי להתאימו למציאות המשתנה.

            ברור, כי פרישתו של התובע נובעת בעליל משורה של בעיות רפואיות, שבינן לבין התאונה אין כל קשר. שבעת אחוזי הנכות בברך, בכל מקרה, משפיעים, אולי, על קושי יחסי בהשלמת אותו רכיב שכר של 30% כהשלמת הפנסיה, לו היה התובע מבקש למצוא עבודה אחרת (דבר המוטל בספק רב לאור כל חולייו). מדובר, על כן, בפגיעה יחסית אפשרית של כ - 2%. 

            לפיכך, הייתי נוקט, במקרה זה, בדרך של פסיקת סכום גלובלי, מהפרישה ולעתיד.

            בהתחשב בנכותו, מגבלותיו, אלו שנובעות מהתאונה ואלו שלא, גילו ועיסוקו של התובע הייתי מעמיד את הפיצוי על סך כולל של 20,000 ש"ח, נכון להיום.

כאב וסבל

8.         הייתי פוסק לתובע פיצוי של 15,000 ש"ח, נכון להיום.

הוצאות שונות/עזרה לעבר ולעתיד

9.         עיקר ההוצאות נגרמו בעת התאונה ובסמוך לאחריה; כך גם העזרה לה זכה; על דרך האומדן הייתי פוסק סך של 5,000 ש"ח בגין הוצאות וסך של 12,000 ש"ח בגין עזרה, סך הכל 17,000 ש"ח, נכון להיום.

לסיכום

10.        התובע הוכיח, על פני הדברים, נזקים בשיעור של כ - 57,000 ש"ח, לכל היותר; בתוספת אגרה ושכר טרחת עו"ד, מתקרב הסכום אל הרף התחתון, אך לא עובר אותו, ולפיכך יש להסתפק בו.

            אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 68,817 ש"ח; היה והסכום לא ישולם תוך 30 יום, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד יום התשלום.