פסק-דין בתיק א 12073/04

1.       התובעת, סלין נגר (להלן- "סלין") הגישה נגד הנתבע, בנק איגוד בע"מ (להלן-"הבנק"), תביעה לצו מניעה קבוע שיאסור על הבנק להמשיך בהליכי פינויה מדירתה ברח' המלך יואש 17/12 בחיפה (להלן- "הדירה"). יצויין עוד, כי בפתח ישיבת ההוכחות הודיעו הצדדים כי הפלוגתא היחידה ביניהם הינה סוגיית הדיור החלוף (פרוטוקול הדיון מיום 10.11.04 בעמ' 1).

רקע:

2.       סלין שהינה נכה בדרגת 60% גרה בדירה יחד עם בתה בת ה-18. השתים מתקיימות מגמלאות המוסד לביטוח לאומי בסך כולל של 2,300 ש"ח לחודש. הדירה נרכשה על ידי סלין ובעלה לשעבר בשנות השבעים. לשם הרכישה נטלו השנים שתי הלוואות מובטחות במשכנתאות: אחת מבנק כרמל (שהועברה לבנק-הנתבע) והשניה מבנק טפחות. כיוון שסלין לא עמדה בתשלומים, הושג הסדר עם הבנק האחר, בנק טפחות, לאחר פניה למשרד השיכון. לא הושג הסדר עם הבנק-הנתבע וזה פתח בהליכי כינוס אשר נמשכים מזה שש שנים, מאז שנת 1998.

3.       סלין טוענת כי הבנק לא הוכיח בשום שלב שהיא חתמה על ויתור  על הגנת בית המגורים, לפי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"); כי ויתור שנחתם, אם נחתם, תקף; כי הבנק רשאי לפנותה מהדירה; וכי יהיה לה דיור חלוף במקרה של פינוי.

4.       לטענת הבנק, טענה זו של סלין אינה אלא שלב נוסף במערכה של התשה שסלין מנהלת נגד הבנק שנה אחר שנה מזה שש שנים. עד כה הצליחה סלין לטרפד את הליכי מימוש המשכנתא ולמנוע את פינוייה על ידי הגשת בקשות לצווי מניעה, וניהול הליכים שונים נגד הבנק.

5.       כאשר בשנת 1998 נקט  הבנק בהליכי מימוש שטר המשכנתא במסגרת תיק הוצל"פ  02-05401-98-7 נקבע מועד פינוי ראשון ליום 3.6.98. הבנק הדגיש כי השטר כלל ויתור על דיור חלופי מכוח סעיף 38 לחוק ההוצל"פ.

6.       הפינוי עוכב למשך 120 ימים בשל הסכמה שהושגה בין הצדדים ועל מנת שיעשה נסיון לסילוק החוב. במסגרת זו הודיע בא כוחה של סלין דאז כי : "באם לא יהא הסדר לסילוק החוב בתקופה הנקובה לעיל [120 הימים] מוותר בזאת שולחי על כל הודעת פינוי ולא יהיו עיכובים נוספים בפינוי הדירה." (נספח ב' לתצהיר הנתבע)

7.       משלא עמדה סלין בסיכום, נקבע מועד חדש לפינוי, יום 28.12.98. סלין הגישה אז תביעה לצו מניעה קבוע במסגרת ת"א (חי') 16027/98) ובמסגרת זו בקשה זמנית לעיכוב הפינוי בה ביקש ב"כ דאז עיכוב "לפנים משורת הדין". בהחלטת בית המשפט בבקשה נקבע, "...לאור האמור לעיל, ולאור העובדה כי אין מחלוקת בין הצדדים, שהמבקשת אכן חייבת למשיב את הסכומים המפורטים בתיק ההוצל"פ, בגין אי תשלום המשכנתא, אני סבורה כי סיכוי זכייתה בתביעה העיקרית, למתן צו מניעה קובע כנגד המבקש, קלושים ביותר..." (נספח ה' לתצהיר הנתבע).

8.       לאחר שסלין לא חתמה על הסדר פריסה שאושר על ידי הועדה הבינמשרדית של משרד השיכון חידש הבנק את הליכי מימוש המשכנתא ונקבע מועד פינוי ליום 11.7.00. הפינוי בוצע וביום 17.7.00 פנתה סלין בבקשה להחזרת הדירה לידיה. בהליך זה ניתן ביום 19.7.00 פסק דין שנתן תוקף להסדר בין הצדדים, על פיו " יפנו הלווים [סלין] לסניף הראשי בחיפה לחידוש החלטת ועדת הפריסה" ונקבע בנוסף כי " היה ולא תעמוד המבקשת בהסדר הנ"ל יהיה רשאי המשיב לפנותה מהדירה נשוא הדיון." (ת"א (חי') 14211/00, נספח י' לתצהיר הבנק)

9.       כיוון שסלין לא הגיעה לחתום על מסמכי הפריסה חידש הבנק את הליכי המימוש ונקבע מועד חדש לפינוי, ליום 25.6.01. יום לפני מועד זה הגיש ב"כ דאז של סלין בקשה לצו מניעה קבוע בת"א (חי') 14837/01 והצדדים הגיעו לידי הסדר נוסף שקיבל תוקף של החלטה (נספח יד' לתצהיר הבנק).

דיון

10.     הבנק טוען כי כתוצאה מההליכים הקודמים מנועה סלין מלעלות טענה שלא ויתרה על דיור חלוף בהליך הנוכחי. אין בידי להסכים עם טענה זו. בחומר שהוגש על ידי הבנק לא מצאתי דיון או הכרעה בשאלת הדיור החלוף. לא בכדי לא העלה הבנק טענה פורמלית של קיום השתק בעניין זה. זאת, כיוון שיישום כללי ההשתק לא היו מונעים את הדיון בעילה זו כעת.  

11.     טענת הבנק באשר למניעות הועלתה על ידי הפניה לחובת תום הלב ובמרומז החובה לקיים, בין היתר, תום-לב דיוני. אין ספק כי על צדדים לעשות שימוש בהליכי משפט בתום-לב. (דנג"צ 10350/02, שר הפנים ואח' נ' עדנאן מטר, חבר מועצה מקומית כפר כנא ואח', תק-על 2004 (1) 1730, 1741). יחד עם זאת, על הבנק חלה החובה להוכיח העדר תום-לב אצל סלין ולא הובאו ראיות בעניין זה. העובדה שהטענות בנוגע לדיור חלוף הועלו בשלב זה אינה מצביעה לכשעצמה על חוסר תום-לב.

12.     סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 קובע:

הגנת בית המגורים [תיקון: תשנ"ב, תשנ"ד]

"(א) היו המקרקעין שעוקלו משמשים, כולם או מקצתם, בית מגורים לחייב, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות על מכירת המקרקעין ועל פינוי החייב ובני משפחתו הגרים עמו מהמקרקעין, ובלבד שהוכח תחילה, להנחת דעתו, שיהיה לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף.

(ב) ראש ההוצאה לפועל רשאי לקבוע שהסידור החלוף יהיה בהמצאת דירה אחרת או בתשלום פיצויים או בדרך אחרת.

(ג) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על ביצועה של משכנתה או מימוש של משכון, זולת אם נרשמה המשכנתה לפני תחילת חוק זה, או אם פורש בשטר המשכנתה או בהסכם משכון שהחייב לא יהיה מוגן לפי סעיף זה."

13.     בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 10.11.04, הציג נציג הבנק צילום חלקי של שטר המשכנתא (מוצג נ/1). השטר החלקי כלל את שטר המשכנתא גופא ועמוד אחרון של מסמך  'נספח התנאים המיוחדים של המשכנתא'. מסמך זה לא כלל ויתור על דיור חלוף. לאחר הדיון ביקש הבנק לצרף מסמך שנטען על ידו להיות השטר השלם. איני רואה סיבה להתיר זאת. הבנק היה חייב לצרף את שטר המשכנתא, כולל הויתור המפורש על דיור חלוף יחד עם תצהירי עדות הראשית, אך לא עשה כן. לכל הפחות היה על הבנק להציג את שטר המשכנתא במהלך דיון ההוכחות, אך גם דבר זה לא נעשה. הבנק לא סיפק הסבר מדוע נמנע מהבאת ראיותיו במהלך הדיון. הבקשה המאוחרת שהוגשה להתיר צירוף שטר משכנתא שלם אינה עומדת במבחנים הקבועים להוספת ראיות לאחר סיום שלב הבאת הראיות (ע"א 8021/03 משה אלישע ואח' נ' יוסף אלישע, תק-על 2004 (4) 762).  יש בהוספה כדי לפגוע באפשרות התובעת לחקור אודות המסמך. למען הסדר יצויין, כי ההחלטה אודות צירוף המסמך ניתנה על תנאי ואקבל את ההתנגדות שהוגשה על ידי התובעת נגד קבלת המסמך במסגרת סיכומיה; מכל מקום, ממילא מדובר בהחלטת ביניים הניתנת לביטול. מעבר לכך עוד אעיר כי המסמך שצורף אינו נושא חתימות הלווים, אינו נושא תאריך ואינו מאומת.

14.     ההלכות בעניין הצורך להסביר את מהות הויתור על דיור חלוף ברורות (ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז, תק-על 2004 (1) 2884).  הובהר כי על ויתור, אם נעשה, להיות - מפורש, בהיר ונהיר -  (ע"א 9136/02 לעיל, בעמ' 2892).