פסק-דין בתיק א 12047/02

1.         בפני תביעת חוב, אשר תובעת התובעת, שהינה חברה העוסקת, בין היתר, בתכנון ושיווק מוצרי פלסטיק ואריזה, מהנתבעים, בגין סחורה אשר סיפקה התובעת לנתבעת 1 (להלן: " סלטי שדה") בחודשים מרץ ומאי 2002, ואשר בגינה הוצאו חשבוניות המצורפות כנספחים ד' ו- ה' לתצהיר התובעת.

כנגד חלק מהחוב ניתנו ע"י סלטי שדה שיקים, אשר לא נפרעו, וסך החוב, שאינו שנוי במחלוקת, הינו 50,104 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה - 20.6.02 (להלן: " החוב").

כנגד הנתבעים 1 ו- 2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה ובפסק דין זה נותר, איפוא, לדון בעניינו של הנתבע 3 בלבד (להלן: " פלדהיים").

פלדהיים, אשר היה, ביחד עם הנתבע מס' 2 (להלן: " הקמן"), הבעלים של סלטי שדה, ומנהלה,  נתבע על יסוד כתב ערבות, אשר נחתם על ידו ביום 12.9.93, ואשר צורף לתצהיר התובעת כנספח ג' (להלן: " כתב הערבות").

2.         פלדהיים אינו מכחיש את החוב, אולם בפיו מספר טענות אשר פוטרות אותו, לטענתו, מתשלום החוב, ואלה הן:

א.                  הערבות על פי כתב הערבות ניתנה רק לכיסוי חובות העבר של סלטי שדה לתובעת, ולא לכיסוי חובות עתידיים, ולכן גם נוסח כתב הערבות בלשון עבר.

ב.                  בשנת 1996 מכר פלדהיים את זכויותיו בסלטי שדה להקמן, וביום 22.2.96 נשלחו ע"י סלטי שדה, בדאר רשום, מכתבים לכל ספקיה של סלטי שדה, וביניהם התובעת, בנוסח של נספח ב' לתצהירו של פלדהיים (להלן: " ההודעה"), בו מודיע פלדהיים שהוא איננו עוד בעלים של סלטי שדה או בעל מניות בה, וכי הוא לא יהיה חייב עוד בגין אספקת סחורה לסלטי שדה, אשר תיעשה לאחר תאריך המכתב.  לטענת פלדהיים, גם משיחה אישית אשר ערך עם מר י. כץ ועם מזכירה בשם רותי, מטעם התובעת, וכן משיחה נוספת שערך עם מר ערן מאייר מטעם התובעת, ידעה התובעת שהוא אינו אחראי עוד לסלטי שדה ולחובותיה. לפיכך, ועל פי סעיף 15(א) לחוק הערבות, אין הוא ערב לחובות של סלטי שדה אשר נוצרו לאחר מכן.

התובעת טוענת  שכתב הערבות חל גם על חובות אשר ייווצרו לאחר חתימתו, והוא מחייב את פלדהיים.

כן מכחישה הנתבעת את טענת פלדהיים, לפיה הוא יידע אותה בדבר פרישתו מפעילותו בסלטי שדה ואף טוענת כי, גם אם כך הדבר, אין בכך כדי לשחררו מהתחייבויותיו על פי כתב הערבות.

3.         התקופה לגביה חלה ערבותו של פלדהיים, על פי כתב הערבות:

בפסק דין, אשר ניתן על ידי ביום 6.8.04, בטרם נשמעו ראיות ולאחר שמיעת טענות הצדדים באשר לכתב הערבות, קבעתי, כי על פי לשונו חל כתב הערבות על חובות העבר בלבד. ערעור אשר הוגש על פסק דין זה התקבל והתיק הוחזר אלי על מנת שאפסוק בו לאחר שמיעת ראיות, ובלשון פסק הדין בערעור:

" ... התיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיבחן שוב את פרשנות מסמך הערבות, לאחר שמיעת ראיות ועל מנת לעמוד על אומד דעת הצדדים בהקשר זה.

כמו כן יעמוד ביהמ"ש על אומד דעת הצדדים ועל השאלה האם המשיב אכן פרש בשנת 1996 מפעילותו בחברה, והאם יש בעובדה זו כדי להשליך על פרשנות המסמך או תחולתו על המשיב ועל החובות שנוצרו לאחר פרישתו".

לאחר שהובאו ראיות, אין מנוס מקבלת גרסתו של פלדהיים, ומקביעה, כי הוכח, במידה הנדרשת בהליך זה, שכוונת הצדדים היתה שהערבות על פי כתב הערבות הינה לחובות העבר בלבד:

בתצהירו ובעדותו טען פלדהיים, כי בשיחה אשר התקיימה בינו ובין הקמן מטעם סלטי שדה ובין מר י. כץ מטעם  התובעת (להלן: " כץ"), עובר לניסוח כתב הערבות ועובר לחתימה עליו, סוכם שפלדהיים והקמן יהיו ערבים רק לכיסוי חובות העבר, אשר היו לסלטי שדה כלפי התובעת באותו מועד, ועל פי סיכום זה נוסח כתב הערבות.

מטעם התובעת העיד מר ערן מאייר בלבד (להלן: " מאייר"), וכאשר הוא נשאל לגבי הפגישה הנ"ל בין הצדדים, אשר קדמה לניסוח כתב הערבות, השיב שהוא אינו יודע אם התקיימה פגישה כזו, ואף אמר שהוא איננו זוכר אם התקיים דיון על תוכן המסמך (עמ' 2 לפרוטוקול).

התובעת לא טרחה להביא, כעדים מטעמה, את כץ או את רותי, אשר לדברי פלדהיים נכחו בפגישה ועמם סוכם האמור לעיל, מבלי שניתנה לכך סיבה כלשהי. נהפוך הוא - מאייר העיד שהוא נמצא עם רותי בקשרי ידידות.

לא רק שאי הבאת עדים אלה פועלת לרעת התובעת, אלא שלמעשה - לא הובאה מפי התובעת גרסה הסותרת את דבריו של פלדהיים באשר לכוונת הצדדים בעת ניסוח כתב הערבות והחתימה עליו.

ודוק: מאייר לא התייחס, כלל, בתצהירו לנסיבות ניסוח כתב הערבות והחתימה עליו. כל שנאמר על ידו בתצהירו (סעיף 6) הוא: " הקמן זאב ... התחייב ביחד עם הנתבע לשלם באופן אישי את כל התחייבויות הנתבעת 1 כלפי התובעת".