פסק-דין בתיק א 12041/04

התובע 2 (להלן: " התובע") ביטח תכולת דירה ברחוב שי עגנון 18 בבת-ים (להלן: " הדירה") באמצעות הנתבעת. התביעה הוגשה לתגמולי ביטוח עקב פריצה לדירה ביום 05/02/03.

התובעים הגישו תלונה למשטרה ביום בו אירעה, וכן פנו לנתבעת בדרישה לפיצוי עפ"י הפוליסה.

הנתבעת מכחישה את טענות התובעים לרבות עצם קרות מקרה הביטוח ושיעור הנזק.

התובע בעל דירה נוספת ברח' דיזינגוף בת"א, והוא מתגורר לסירוגין בה ובדירה. בנוסף עושה אביו, התובע 1, שימוש בדירה. עפ"י עדות התובע, הוא הגיע לדירה בשעת לילה של ה- 04/02/03 מנסיעת עסקים בחו"ל, אך לא הצליח לפתוח את הדלת. התובע קרא לאיש אחזקה אך גם הוא לא הצליח לפתוח אותה. התובע, שסבר כי ילדים שחמדו לצון הכניסו גפרור לחור המנעול, עזב את המקום ושב למחרת. כשלא הצליח לפתוח את הדלת הזעיק מנעולן, כתריאל יורם (עת/2), אשר פרץ את הדלת, ואז התברר לתובע כי דירתו נפרצה ורכוש שהחזיק בה נגנב. התובע הזעיק משטרה, ולמקום הגיעה סמ"ר סיוון רביבו (עת/1), יחד עם רס"ר עופר קורן, אשר ערכה דו"ח ורשמה מפי התובע רשימה של החפצים שנגנבו לטענתו מהדירה.

לטענת הנתבעת לא הוכיח התובע כי הדירה נפרצה.  לטענתה, אין לתת אמון בגרסת התובע, בין היתר, בשל עובדות שלא הועלו על ידו בתצהירו והתבררו רק במהלך חקירתו הנגדית, כגון עדותו לפיה לא הצליח לפתוח את הדלת יום קודם לכן, וקרא לאיש אחזקה שלא הצליח לפתוח אותה.

אמנם פרטים אלה אינם מופיעים בתצהיר, אולם האמור בתצהיר גם אינו סותר את גרסתו של התובע בחקירה הנגדית. התצהיר מנוסח באופן לאקוני ואין בו פירוט של כל השתלשלות העניינים הנוגעת לגילוי הפריצה.

בחקירתו הנגדית מסר התובע פרטים מלאים ומפורטים לגבי האופן בו גילה את דבר הפריצה לרבות אירועים שהתרחשו ערב קודם. עדותו לגבי אופן גילוי הפריצה היתה שוטפת, ומפורטת, ונחזתה כנה.

עת/1 העידה כי היא הגיעה לדירה לאחר שהדלת נפתחה, ודבר זה עולה בקנה אחד עם גרסת התובע לפיה קודם פתח את הדלת בעזרת עת/2, אז התברר לו כי הדירה נפרצה והוא הזמין את המשטרה. כמו כן ציינה עת/1 בדו"ח כי ישנם סימני מברג או כלי חד אחר על הדלת וגגון המרפסת. עפ"י עדותה היא והשוטר הנוסף נכנסו לדירה, וכל אחד מהם תשאל את התובע. אף אחד מהם לא ראה סימנים שהעלו בו ספק לגבי עצם התרחשות הפריצה, ומכל מקום בדו"ח שהוגש ומעדותה של עת/1 לא עלה, אף לא במשתמע, כי עלה במי מהם חשד שלא התרחשה פריצה לדירה.

עת/2 מסר בתצהירו כי זומן ע"י התובע ביום 05/02/03 כדי לתקן את הדלת שנפרצה. כשהגיע לדירה גילה סימני פגיעה ברורים על גבי הדלת, וכי סימנים אלה מתאימים לאירוע של פריצה. על כך שמדובר בסימני פריצה ברורים חזר בחקירתו הנגדית.

התובע הגיש חשבונית מס מספר 10623 מיום 06/02/03 על התשלום עבור שירותיו של עת/2, ובה נרשם מספר השיק שבאמצעותו נעשה התשלום. גם מחקירתו הנגדית של עת/2 עלה כי מדובר בקריאה אותנטית.

טוענת הנתבעת, בין היתר, כי הראייה לכך שלא היתה פריצה היא העובדה שהדלת היתה נעולה כאשר התובע הגיע. לטענתה, הכיצד יתכן כי הדלת תהיה נעולה אם נפרצה, והכיצד ומדוע הוציאו הפורצים את שללם הרב דרך הגג, ולא דרך דלת הכניסה לדירה.

לכך השיב עת/2 בעדותו בעמ' 8 לפרוטוקול:

"ש.       האם נכון שבשיחה שלך עם החוקר אמרת לו שהמצב שבו אתה מצאת את הדלת עם המנעולים לא מאפשר לקבוע אם הדלת נפרצה או לא.

ת.         לא, היו סימני פריצה ברורים. לא אמרתי לו כך. היו שם חתכים בעץ... סימני פריצה היו על המשקוף ועל הדלת.

ש.         אותו דבר למטה.

ת.         כן.

ש.         אם אני פרצתי את הדלת איך אחר כך אני נועל אותה...

ת.         יש מצב שאי אפשר לנעול אותה אבל יש מצב שמרגע שסוגרים את הדלת הבריחים יכולים לקפוץ החוצה, כי אין משהו שיעצור אותם אין כבר קפיצים ואין כלום".

מכאן שאין כל מניעה, כי הפורצים הוציאו את הרכוש מדלת הכניסה, טרקו את הדלת, ומאחר והמנעול לא היה תקין, ננעלו הבריחים.