פסק-דין בתיק א 12017/04

בפני תביעה לתגמולי ביטוח בגין רכב שנטען כי נגנב.

העובדות הצריכות לעניין .

התובעת היא בעלת רכב מיצובישי 200L מ.ר. 20-582-12 (להלן: " הרכב") אשר הועבר על ידה לאוטומובילה השכרת רכב בע"מ (להלן: " חב' אוטומובילה") לשם השכרתו, ואשר השכירה אותו לפלינסטן בע"מ (להלן: " חב' פלינסטון").

הרכב בוטח במקור בעילית חברה לביטוח, ואין מחלוקת כי בעת האירוע הנטען, ביום 20/11/97 (או 01/11/97 - התובעת מציינת את שני המועדים כמועד גניבת הרכב) היה מבוטח אצל הנתבעת.

ביום 26/02/98 שלח מר אהוד סבירסקי מכתב עם לוגו של חב' אוטומובילה לחב' עילית לפיו אמר לו מר דרור כהן, המנכ"ל והבעלים של קבוצת פלינסטון, שהוא מוכן להורות לאחראי אצלו לתת תצהיר שברכב הותקנה מערכת אזעקה אך לא ניתן לספק חשבונית מס מקורית מהמתקין מסיבות שהובהרו לעילית בעבר; כי לדברי מר דרור כהן הותקנה ברכב מערכת אימובילייזר ואת חשבונית ההתקנה קיבל החוקר מטעם עילית; וכי העניין נמצא בטיפול חב' עילית כבר 4 חודשים דבר הגורם לתובעת נזקים ולכן מבקשת חב' אוטומובילה תשובה מחייבת תוך 10 ימים על מנת שתוכל לכלכל את צעדיה.

ביום 18/03/98 השיבה עילית כי היא דוחה את התביעה מאחר ולא הוכח התקנתן וקיומן של מערכות מיגון תקינות ומופעלות כמתחייב עפ"י הפוליסה ויתר על כן, כי ממצאיהם באשר לשלטי האזעקה שהובאו בפני עלית מאשרים את האמור לעיל.

ביום 12/01/04 הוגשה התביעה שבפני.

טענות הצדדים .

לטענת התובעת, היא קיבלה המחאת זכויות מאוטומובילה לתבוע נזקים הקשורים ברכב כתוצאה מגניבתו מהפן החוזי שבין השוכרת לחב' אוטומובילה. לטענתה, היו ברכב, בעת גניבתו, ביום 20/11/97, אימובילייזר ואזעקה תקינים שהופעלו לפני הגניבה, ויש לחייב את הנתבעת הטוענת שלא כך היה - לפצות אותה בגין נזקיה עקב דחיית התביעה ואי העמדת רכב חלופי.

טענתה הראשונה והמרכזית של הנתבעת היא כי בהתחשב בתקופת ההתיישנות בת שלוש השנים לתביעות של תגמולי ביטוח הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן: " החוק"), התיישנה התביעה עוד בטרם הוגשה.

בכתב תביעתה לא התייחסה התובעת לשאלת ההתיישנות למרות מועד הגשת התביעה ומועד הגניבה הנטענת. בסיכומיה טוענת התובעת כי לאור העובדה שהרכב לא היה בחזקתה, לא נגנב מחזקתה ולא היו ידועים לה כל פרטי המקרה לאשורם כבר ממועד הגניבה אלא רק תקופה ארוכה לאחר מכן, יש להתחיל ולמנות את תקופת ההתיישנות מהמועד בו נתגלו לה כל פרטי המקרה הוא מועד הגשת ההתנגדות של השוכרת ומנהליה בלשכת ההוצאה לפועל בתביעה שהגישה נגדה חב' אוטומובילה על התשלומים עפ"י החוזה שביניהן. לטענתה התובעת מירוץ ההתיישנות החל רק מהרגע שהיא קיבלה לידיה הצהרה חתומה של מנהל השוכרת על כך שמיגון הרכב היה תקין והופעל סמוך לגניבה, והיא מסתמכת בטענתה זו על סעיף 8 לחוק, דהיינו שנעלמו ממנה העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בה ושאף בזהירות סבירה לא יכלה למנועה אותן. 

הטענה הועלתה ע"י התובעת לראשונה בתצהירי העדות הראשית מטעמה, ב"כ הנתבעת המלומד, התנגד מבעוד מועד לאמור בתצהיר לעניין זה, ונקבע כי הצדדים יטענו לכך בסיכומים.

לטענת הנתבעת אין התובעת להעלות טענות בדבר הארכת תקופת ההתיישנות וזאת משום שלא טרחה להעלות אותן ואת העובדות המבססות אותן בכתב התביעה, ולא הגישה כתב תשובה. כמו כן טוענת הנתבעת כי גם לגופה אין בטענת ההתיישנות ממש שכן התובעת ידעה את כל העובדות המהוות את עילת התובענה עוד בשנת 1997, וטענותיה כיום הינן כי היה לה קושי להוכיח את התביעה ותו לאו.

דיון .

התובעת לא העלתה בכתב טענות כלשהו את הטענה כי תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים בתביעות לתגמולי ביטוח הוארכה ולא ציינה את העובדות המקימות טענה זו.

גם לאחר שהנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התביעה התיישנה לא ביקשה התובעת להגיש כתב תביעה מתוקן ולא כתב תשובה.

עפ"י תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות") בכתב תביעה יש לפרט, בין היתר את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה. ציון הפרט האחרון מטרתו לשמש בבירור שאלת ההתיישנות של התביעה.

טענת ההתיישנות היא בדרך כלל ענין של חישוב אריתמטי גרידא, חשבון של חלוף הזמן מיום היוולד העילה עד להגשת התביעה. עם זאת לפעמים לא מתיישנת התביעה למרות חלוף הזמן. מבלי שהתובע מעלה את טענה והעובדות הצריכות לה בכתב הטענות, אין היא חלק מהמחלוקת שבתובענה. על מנת להביא את העניין בגדר עניין שבמחלוקת יכול התובע לעשות אחד משניים: להעלות זאת כבר בכתב התביעה או בכתב תשובה, וזאת לא כדי לכפור בטענות הנתבע שבכתב ההגנה, שכן אלה תמיד בחזקת מוכחשות, אלא כדי להעלות עובדות חדשות המשיבות על הגנת הנתבע.

ראה: ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שישית, 1991 עמ' 262-264.