פסק-דין בתיק א 120003/00

עניינו של תיק זה בהשבת כספים.

העובדות פורטו בפסק דיני מיום 13/11/02.

לבקשת הנתבע יש לדון ראשית בטענה המקדמית הראשונה - חוק ההתיישנות.

מאחר ונטענה במועד טענת התיישנות היה עלי להכריע בה, שכן פסק דין לפיו קיימת התיישנות מייתר את הדיון בטענות האחריות.

כדי להכריע בשאלת ההתיישנות היה מקום לשמוע את כל הראיות בתיק ולכן לא פיצלתי את הדיון.

לאחר שמיעת כל הראיות הגעתי למסקנה כי חלה התיישנות ודחיתי את התביעה.

התובע הגיש ערעור על פסק-דיני האמור כדלקמן :

" ב"כ הצדדים מקבלים את הצעת בית המשפט שלפיה הערעור יופסק בשלב זה, עם הוראה של בית משפט זה לשופט קמא להשלים את פסק הדין לגופה של התובענה, דהיינו, מאחר שהשופט שמע את כל העדויות, ישלים הוא את פסק הדין באופן שיתייחס לתובענה עצמה במקרה שטענת ההתיישנות היתה נדחית.

כל צד ישמור לעצמו כל טענה מטענותיו וכל זכות מזכויותיו.

לאחר מתן פסק הדין המשלים, אם יהיה צורך בכך, יהיה זכאי כל אחד מהצדדים להודיע על כך לבית משפט זה והדיון בערעור יחודש.

באשר לתשלום ההוצאות שנפסקו בבית משפט שלום, ישלם המערער, החל מ-1.12.04, סך 1,100 ש"ח לחודש לידיו הנאמנות של עו"ד אדר.

לא ישולם תשלום מהתשלומים, יעמוד כל סכום תיק ההוצל"פ לפרעון מיידי.

איחור של עד 5 ימים לא יהווה הפרה ולא יפעיל הסנקציה.

כל עוד עומד המערער בהסדר זה, יעוכבו ההליכים בתיק ההוצל"פ.

העובדה שנשמעו כל הראיות אין בה כדי לפגוע בטענת ההתיישנות. ביהמ"ש המחוזי לא דחה את טענת ההתיישנות, ולפיכך, כאמור, אני חוזר על האמור בפסק דיני הקודם. עם זאת, אשלים את פסקי הדין גם לגופו של עניין כמצוות ביהמ"ש המחוזי.

התובע עלה ארצה בשנות ה-80. לטענת התובע בסמוך לעלייתו מאיראן הפקיד התובע לידי סלים סך של 600,000 טומאן, סך זה שווה ערך 55,000 $, שווה ערך 220,000 ש"ח, שהוא סכום התביעה ע"מ שסלים ימסור את הכסף לנתבע והנתבע יעביר את הכסף אל מחוץ לאיראן וימסור את הכסף לתובע.

לטענת התובע, הנתבע היה ידוע באיראן במומחיותו בהמרת כספים והעברת הכספים לחו"ל.

לטענת התובע, למיטב ידיעתו סלים העביר את הכסף לנתבע עוד בראשית שנות ה-80 לאחר שהתובע עזב את איראן ועלה לארץ ישראל.

מוסיף התובע כי העדים מטעמו, שהתייצבו להעיד יעידו ויאשרו על קיומו של חוב של הנתבע לתובע.