פסק-דין בתיק א 11990/07

התובעת, חב' ט.מ.ל מערכות מידע בע"מ, הגישה כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 4,505 ש"ח נגד אידלמן מרים (להלן - הנתבעת), בגין אי תשלום עבור תוכנות אותן רכשה מהתובעת. לטענת התובעת, ביום 26.01.06 או בסמוך לכך רכשה הנתבעת מהתובעת זכויות שימוש בתוכנות "חיסולית", "הצהרונית" ו"עצמאית" (לעיל ולהלן - התוכנות) והתחייבה לשלם תמורת זכות השימוש. התוכנות סופקו לנתבעת והונפקה לה חשבונית מס ביום 31.1.06. לשם ביצוע התשלום, הנתבעת היתה אמורה לתת לבנק שלה הוראה לחיוב חשבון.

הנתבעת לא העבירה לתובעת הרשאה לחיוב חשבון הבנק וכפועל יוצא, לא פרעה את חובה.

הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן (להלן - הבקשה) וביום 05.6.07 נערך דיון בבקשה.

ביום 21.06.07, ניתנה החלטה בבקשה על ידי כבוד הש' יאיר דלוגין. ההחלטה בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי והתיק הועבר אלי לשם מתן החלטה (בר"ע 2112/07).

יצויין, שלא קראתי את ההחלטות הנ"ל, אף שהייתי מודע לתוצאה אליה הגיע כבוד הש' דלוגין וזאת על מנת שלא להיות מושפע מהאמור בהחלטות.

דיון

הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) ובע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41. אולם כלל הוא, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי טענות ההגנה שלו (ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כ(3) 265). אין די בקיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם נהיר, כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" (ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם).

בבחינת טענות הנתבעת יש לבדוק, האם עולה מהן הגנה לכאורה נגד התביעה והמסמכים שהוצגו על ידי התובעת, או שמדובר ב"הגנת בדים".

לטענת הנתבעת, על פי טופס ההזמנה מיום 26.01.06 תוקף ההצעה הוא עד ליום 31.01.06. כאשר הוסכם בין הצדדים, כי בתוך שבוע ימים, כלומר עד ליום 31.01.06, יסופקו לה התוכנות. אולם, למרות הסיכום, רק ביום 12.03.06, כחודשיים לאחר ההזמנה וכחודש וחצי לאחר המועד שנקבע למסירה, סופקו התוכנות. לטענת התובעת, התוכנות לא סופקו משהוראת הקבע נשלחה לתובעת ללא חותמת הבנק. כשנשאלה הנתבעת האם נכון שלא החתימה את הבנק על טופס הוראת הקבע השיבה, כי נציגת השירות הדגישה בפניה, שאין צורך בחתימת הבנק, "היא ביקשה שאחתום לה ואשלח לה והם יסתדרו עם הבנק ..." (עמ' 3 לפרוטוקול). טענה זו תמוהה, נוכח העובדה, שהנתבעת לקוחה של התובעת כשבע שנים וזו לא ההזמנה הראשונה שביצעה דרכה. יתרה מכך, הנתבעת מנהלת חשבונות במקצועה ומצופה ממנה שתדע, כי אין תועלת בהוראת הקבע ללא חותמת הבנק. נראה, כי הדבר הובהר לנתבעת, אשר העבירה את טופס הוראת הקבע עם חתימת הבנק רק ביום 6/3 ( ת/2). עוד יצויין, שמדובר בשתי הוראות קבע מאותו חשבון בנק, הראשונה אינה חתומה על ידי הבנק והשנייה, חתומה.

טענה נוספת המועלית על ידי הנתבעת היא, כי על פי ההסכם, נציג מטעם התובעת היה צריך להגיע לביתה יחד עם התוכנות כדי לסייע לה להטמיען במערכת. לטענתה, כיוון שהדבר לא בוצע על ידי התובעת, נאלצה להזמין גורם אחר שיתקין עבורה את התוכנות. "... הזמנתי טכנאי ורק   ב 20/3 הגיע טכנאי פרטי ששילמתי לו 150 ש"ח ..." (עמ' 4 לפרוטוקול). בפועל, הנתבעת לא הציגה כל חשבונית בדבר התשלום האמור וכשנשאלה, "מכיוון שאת עובדת שנים על התוכנות את לא צריכה הדרכה?" השיבה, "אני יודעת לעבוד על עצמאית אבל היו דברים חדשים שלא ידעתי לעבוד עליהם." (עמ' 4 לפרוטוקול). דבר העומד בניגוד גמור לנטען בתצהירה, כי "במהלך ניסיונותיה ללמוד ולהשתלט בכוחות עצמה על התוכנות ..." (סעיף 8 לתצהירה). כמו כן, מחד גיסא מעלה הנתבעת את הטענה, כי לא ניתנה לה הדרכה כיוון שלא שילמה עבור התוכנות (עמ' 4 לפרוטוקול). מאידך גיסא מהטעם, "שהטכנאים לא מגיעים לשטחים" (עמ' 5 לפרוטוקול), טענה שהועלתה לראשונה בחקירתה הנגדית ואינה נזכרת בבקשה או בתצהיר מטעמה.

עוד טוענת הנתבעת, כי בשל מסירת התוכנות באיחור רב, לא הספיקה לעשות שימוש בהן כמתוכנן על ידה, לצורך הכנת דוחות ליום 15.03.06, מה שגרם לה נזק רב מקצועית וכלכלית וכן עוגמת נפש רבה. דינה של טענה זו להידחות אף היא. נראה, כאמור כי יש לנתבעת אשם מכריע בכך, שהתוכנות לא הגיעו אליה במועדן ושלא היה ניתן לעשות בהן שימוש מעבר לשבועיים.

לטענת הנתבעת, לאחר שהתקבלו התוכנות ובבואה להפעילן, "נתקלה המבקשת בתופעה מוזרה ... מופיעה הודעה כי מדובר בתוכנה זמנית/ניסיונית, או משהו בדומה לכך ומכאן שאין המבקשת רשאית ויכולה לעבוד עם התוכנה." (סעיף 8 לתצהירה). לטענתה, כשפנתה לתובעת בתלונה והביעה תמיהתה, תשובת התובעת היתה, כי הסיבה לכך נבעה מאי תשלום הוראת הקבע (סעיף 9 לתצהירה). הנתבעת נמנעה מלציין, כי הודעה זו ניתנה לאחר שבועיים בהם השתמשה בתוכנה וזו עבדה לשביעות רצונה. "... זו היתה קסטה לשבועיים. לא יכולה להיכנס לתוכנה." (עמ' 4 לפרוטוקול). בתשובה לשאלת בית המשפט השיב ב"כ התובעת, כי "כאשר הנתבעת קיבלה את ההודעה היה עליה להתקשר לתובעת ואם היתה משלמת היתה מקבלת קוד, הקוד הוא ענין טכני שנועד למנוע העתקת תוכנות ושימוש בידי מי שאינו מורשה לעשות שימוש בתוכנה. הגב' השתמשה בתוכנה ולאחר שבועיים הופיעה ההודעה. בעלה של הנתבעת לקח את הדיסקים והיא התקינה את התוכנה והשתמשה בה ..." (עמ' 5 לפרוטוקול).

העובדה, כי הנתבעת, השתמשה בתוכנות שבועיים שוללת את טענתה, כי עצרה את התשלומים כיוון, שלא הצליחה להיכנס לתוכנה וכיוון ולא קיבלה את התוכנות במועד שנקבע. הגם, שהוראת הקבע חזרה מסיבת אכ"מ, ביום 13.3.06 (יום לאחר שקיבלה את התוכנות) ולא בשל הודעת ביטול.

"ש. נכון שהוראת הקבע שלך חזרה?

ת. היא לא חזרה. היא חזרה בגלל שהיה כתוב בתוכנה, תוכנה זמנית. אני לא משלמת 4,500 ש"ח לשבועיים.

ש. מציג לך הודעת בנק לאומי לתובעת מודיעים ב - 13/3 שתשלום שלך חזר בציון "א.כ.מ.". לפי האישור שלך הבנק שלך לא כיבד את הוראת הקבע ואין כיסוי.

ת. נכון, גם לא הייתי מכניסה כסף עד שלא אקבל את התמורה עבור מה שאני משלמת.

ש. ב-12/3 קיבלת את התוכנה.

ת. בעלי נסע להביא אותה, היה צריך לבוא מישהו להרכיב אותה ... ואחרי כשבוע וחצי ראיתי בכל שלושת התוכנות "זמנית נסיונית" ואז עצרתי את הוראת הקבע. גם את התשלום של אפריל לא שילמתי, עצרתי את התשלום ..." (עמ' 4 לפרוטוקול).

עוד יצוין, כי הוראת הקבע חזרה מסיבת אכ"מ יום לאחר שקיבלה הנתבעת את התוכנות כביכול. במועד זה ניכר, כי הנתבעת עדין לא קיבלה הודעה של "תוכנה זמנית" כטענתה, שכן אין חולק, כי  התוכנה הייתה פעילה כשבועיים. לאור האמור ומשטענותיה של הנתבעת נסתרו בחקירה הנגדית, ניכר, כי הנתבעת לא הציגה הגנה לכאורה. אני דוחה את בקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן, שכן מדובר ב"הגנת בדים" והתובעת זכאית לפסק דין על יסוד כתב התביעה ונספחיו.