פסק-דין בתיק א 11985/03

1.         התובע, דיאב אחמד דיאב, הגיש תובענה כספית על סך 253,209 ש"ח נגד בנק ערבי ישראלי בע"מ. על פי כתב התביעה, התובע עוסק בתחום החקלאות וניהל חשבון בנק אצל הנתבע בסניף טמרה. התובע טען כי פעולות הבנק בענייניו היו נגועות בהתניית שירות בשירות, אי התאמת מסגרת אשראי, קביעת תוספת ריבית חריגה, חישוב ריבית לפי מספר לא נכון של ימים בשנה והחזר שיקים שלא כדין. כמו כן טען שהבנק ניצל את יתרון המידע והידע שבידיו לשם חיובו בחיובי יתר וחיובים מטעים, וכי הופרו סעיפים 3, 4, 5 ו-7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. נטען עוד, כי פעולות הבנק היו נגועות בעשיית עושר ולא במשפט והפרת חובת נאמנות של הבנק וייעוץ רשלני ללקוח, כמו גם התנהגות בחוסר תום לב בניגוד לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973.

גירסאות הצדדים

2.         בתצהירו הצהיר התובע, כי הוא עוסק בתחום החקלאות והינו הבעלים של כ- 60 דונם קרקע עליהם מוקמות חממות לגידול ירקות. הבנק נמצא בכפרו והוא ניהל שם את חשבונו משך שנים רבות. לטענתו, "פקידי הבנק נתנו לי תחושה של 'סחבק' - חבר וכי הם פועלים לטובתי בלבד...". התובע טען שאינו בעל השכלה כלשהי, לרבות בעניני הנהלת חשבונות ובנקאות, הוא לא ידע לקרוא ולכתוב בשפה העברית ועד היום מתקשה בכך. לטענתו, "בבנק היו אומרים לי 'תחתום פה ופה', ובלי שאלות - ותוך אמון דברים -חתמתי כבקשתם". לדבריו, הוא נתן אמון עיוור במנהל הבנק ופקידיו והניח שהבנק פועל לטובתו. רק לאחר שנים התברר לו, שנציגי הבנק רימו אותו בכל הקשור לשיעורי הריבית בהם חוייב חשבונו, בקשר לגובה מסגרת האשראי שאפשר היה לתת לו, בקשר לצורך בפתיחת חסכונות בבנק כבטחונות במסגרת אשראי ולטענתו כשהתחיל להבין "שסידרו" אותו הבנק "חנק" אותו והפעיל נגדו מערכת לחצים.

3.         חשדו התעורר לאחר שהבנק ניסה לגבות ממנו חוב מדומה ובעקבות כך הוא פנה למומחה לבדיקת חשבונות בנקים. לטענתו, המומחה פקח את עיניו בכל הקשור לניצולו לרעה על ידי הבנק.

4.         באשר לעיסוקו, הדגיש התובע שפרנסתו מבוססת על הכנסות עונתיות ולצורך פעילותו העסקית השוטפת הוא נזקק באופן קבוע לאשראי ולמשיכות יתר. לטענתו, הוא בירר כבר בפגישה הראשונה עם מנהל הסניף, עבדאללה חמוד, את נושא קבלת האשראי מהבנק. לדבריו, הובטח לו כבר אז, באופן מפורש, כי יוכל לקבל אשראי מהבנק, שכן היה ברור שיש בידיו רכוש. בעת פתיחת החשבון, הוא חתם על כל המסמכים שהוגשו לו מבלי יכולת לקראם, כאשר איש מעובדי הבנק לא הקריא או הסביר לו את תכנם. בהמשך, כאשר ביקש אשראים או הגדלת האשראי היה בבנק כבר מנהל אחר ששמו לא זכור לתובע ואשר התנהג בסגנון אחר. לטענת התובע, אותו מנהל אמר לו שיעניק אשראי רק אם יהיה תיק בטחונות כגון תכניות חסכון, פקדונות וקופות גמל בבנק. המנהל הבטיח לו שאשראי יינתן בהתאם לגובה החסכונות שיופקדו. נאמרו לו משך השנים, על ידי מנהלי הסניף והסגנים שהתחלפו מפעם לפעם דברים בסגנון "אם תפתח תכניות חסכון, אנחנו נעצום עיניים משיקים שתמשוך ושאין להם כיסוי". לטענת התובע, דברים אלה דחפו אותו לפתוח תכניות חסכון וקופות גמל לעצמו ולבני משפחתו. כל החסכונות שועבדו לטובת יתרת החובה בחשבון כך שלא היה לתובע כל שליטה בהם.

5.         במשך הזמן, הוא הרגיש שחסר לו הכסף שהפקיד בתכניות החסכון וביקש ממנהל הבנק לשעבד קרקע שבבעלותו במקום להפקיד כסף בחסכונות, אך נאמר לו "תביא כסף. תקבל כסף". דוגמא לכך היתה הלוואה לרכישת רכב בדצמבר 1994 לצורך עסקיו. אז נאמר לתובע שעליו לפתוח תכניות חסכון ואז יוכל לקבל את ההלוואה (נספח א'). גם לאחר פתיחת התכנית הוא לא קיבל את ההלוואה שביקש וסגן מנהל הסניף, אבו מוסטפא, אמר לו שעליו להפקיד לפחות 10,000 ש"ח נוספים בחסכונות. לאור זאת, פתח ביום 28.12.94 תכנית חסכון נוספת בסך 10,000 ש"ח (נספח א/2). בהמשך נאמר לו שהחסכונות לא מספיקים והצעת התובע שהרכב, ששוויו 90,000 ש"ח ישועבד להבטחת ההלוואה בגובה 70,000 ש"ח לא התקבלה. בלית ברירה, פתח התובע עוד תכנית חסכון ביום 1.2.95 בסך 5,000 ש"ח בריבית שנתית של 2.5%. לאחר מכן, הסכים הבנק לאשר חלק מההלוואה בסך 50,000 ש"ח בריבית מתואמת של 33.83% שנתית (נספח א/5). הרכב שועבד לבנק להבטחת ההלוואה. לאחר מכן, התברר לתובע שהבנק שיעבד את הרכב כבטחון לכל יתרת החובה בחשבון (א/6). בנוסף החתים אותו הבנק על כתב קיזוז לחסכונות (א/7).

6.         התובע טען, שאמר והסביר פעמים רבות לנציגי הבנק שאין לו צורך בחסכונות וכי אין לו כסף לממן אותם, אך הם לא ויתרו לו והדגישו כל הזמן שרק כך יוכל לעבוד בחריגה ובאשראי. לטענתו, נתנו לו להבין שזו שיטת עבודה מקובלת.

7.         התובע טוען בנוסף, כי זמן קצר לאחר פתיחת החשבון הבטיח לו מנהל הסניף כי כל עוד החשבון יהיה במסגרת האשראי, הוא יחוייב בריבית מינימלית שהבנק גובה מלקוחות מועדפים. בניגוד לכך נגבתה תוספת ריבית חריגה בגובה של 3 - 7.5% מעבר לריבית המינימלית הנהוגה בחשבונות מסוגו של התובע. בנוסף, חייב הבנק את החשבון בחיובי ריבית לפני סוף הרבעון במקום ביום הראשון של הרבעון שלאחר מכן.

8.         משך השנים שהתובע עבד עם הבנק החשבון הוגבל פעמיים בגין החזר שיקים, למרות שהיה ביתרת זכות ולא ביתרת חובה. סך הכל הוחזרו שיקים בסך כולל של 109,742 ש"ח למרות שהחשבון נמצא ביתרת זכות בכל אותן תקופות, בהתחשב בתכניות השונות שהתובע פתח. התובע העריך את נזקו ביחס לכך ב- 30,000 ש"ח וגם נגבו ממנו עמלות בגין החזר שיקים בסך 2,310 ש"ח. התובע שילם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בהוצל"פ בסך 40,000 ש"ח.

9.         ביחס לטענת ההתיישנות טען התובע, כי רק בעקבות פנייתו למומחה התברר לו שנאמרו לו משך כל השנים דברים בלתי נכונים. התובע טען גם כי במהלך תקופת יחסיו עם הבנק ובעקבות הלחץ שנמצא בו, נשללה ממנו היכולת לתבוע את הבנק. כמו כן נטען, כי בנוגע לעילה של התניית שירות בשירות המועד הקובע הינו מועדי ההפקדות השונות. נטען, כי רק במחצית נובמבר 2001 קיבל בא כוחו את מרבית המסמכים שנדרשו מהבנק.

10.        בנוגע לפעולות שנעשו לעיקול רכבו ושחרורו על ידו במשא ומתן מול הבנק נטען, כי נגרמו לו נזקים שונים ובין היתר שהבנק פעל לגביית חובות דמיוניים ולא אמיתיים בחוסר תום לב וברשלנות. בגין התנהגות זו ביקש התובע שהבנק יחוייב ב- 50,000 ש"ח נוספים.

11.        מטעם התובע הוגשה חוות דעת על ידי אברהם לזר, מנכ"ל וכלכלן ראשי בחברת א. לזר שירותי ניהול ובקרה בע"מ. בחוות דעתו, שניתנה ביום 10.3.03, חיווה המומחה את דעתו אודות ניהול חשבון הבנק של התובע. למומחה השכלה משפטית וכלכלית ונסיון בעיבוד נתונים וניתוח נתונים במחשב. בעברו הוא בדק מאות חשבונות בנקים של חברי העמותה לעידוד עסקים קטנים בישראל שהוא עמד בראשה. מזה מספר שנים הוא מנהל חברה העוסקת בבדיקת נתוני חשבונות בנקים, חיובי ריבית, ניתוח הלוואות ופעולות דומות ומופיע כעד מומחה מטעם לקוחות שונים בבתי המשפט.

12.        המומחה טען, כי בדיקת חשבונו של דיאב העלתה כי החשבון פעל בצורה הבאה: העמדת הלוואות (בצורת משיכות יתר) כדי ליצור "בטחונות" לאשראי או הגדלתו; העדר פרופורציה בין בטחונות שהופקדו בבנק לבין מסגרת אשראי מאושרת שהעניק הבנק ללקוח. המומחה טען שהתגלתה לעיניו "תמונה מדהימה. ניהול החשבון על ידי הבנק היה נגוע בהטיות ומחדלים כלפי הלקוח על ידי הבנק.  הבנק פעל באופן מגמתי ומכוון על מנת לצבור רווחים גבוהים על חשבון הפסדים כבדים של הלקוח." (עמ' 2 לחוות הדעת). לגישת המומחה, לדיאב לא היה כסף למימון התכניות, פתיחת חסכונות כבטחונות פק"מים, וקרנות נאמנות וקופות גמל בתור בטחונות כתנאי לקבלת אשראי והמשך קבלת אשראי. דפי החשבון הראו, כי היו הפקדות חודשיות ביום ה- 20 של כל חודש של 350 ש"ח שהוגדלו בהדרגה ל- 1,000 ש"ח לחודש כבטחונות, כביכול. כנגד רכישת הפיננסים הנזכרים, העמיד הבנק אשראי ללקוח תחילה של 5,000 ש"ח (בשנת 1990) שגדל בשנת 1992 ל- 10,000 ש"ח וב- 1994 ל- 15,000 ש"ח וב- 1995 ל- 20,000 ש"ח ו- 25,000 ש"ח ועד ל- 40,000 ש"ח בשנת 1996. מדובר לדעת המומחה, בעסקה טובה לבנק ועסקה גרועה ללקוח, כיוון שרוב הזמן החשבון נמצא ביתרת חובה ומעבר למסגרת האשראי שעניק הבנק ללקוח, לכן הרוויח הבנק ריבית חריגה מקסימלית. לטענת המומחה, הנתונים שנאספו על ידו מראים באופן שאינו נתון בספק כי החל משנת 1990 יתרת תיק הבטחונות היוותה יותר מ- 100% מיתרת החובה בחשבון הלקוח. הוא מצא, כי בשלבים המאוחרים יותר תיק הבטחונות היווה שוב כ- 50% מיתרת החובה בחשבון ו- 50% מעל מסגרת האשראי המאושרת. המסקנה לדבריו היתה, שקיים מתאם בין סך כל החוב ללקוח ובין תיק הבטחונות.

13.        המומחה מצא לטענתו טעויות טכניות כגון: חיוב חשבון הלקוח בחיובי ריבית בחשבונו לפני סוף הרבעון בניגוד להוראות הבנקאות (דרכי חישוב ריבית), התשנ"א-1990. כמו כן, הבנק חתך את השנה הכספית שלו ל- 360 יום בשנה במקום 365 יום וגבה ריבית על בסיס זה. על מנת להעריך את הפסדי הלקוח ערך המומחה את הפעולות בדפי החשבון מחדש וחישב מחדש בהתאם לריביות הנכונות (בגובה מסגרות אשראי של 0 לכל אורך החישוב). המומחה מצא הפרש של 64,323 ש"ח כתוצאה מביצוע פעולות אלה.

14.        הסכום הכולל של השיקים שהוחזרו הגיע לכדי 109,742 ש"ח. נטען, שהבנק החזיר שיקים של הלקוח בעת שהיו פקדונות נזילים בידו והבנק המשיך לחייב את חשבון הלקוח בהפקדות לתיק הבטחונות והחזיר שיקים בסכומים קטנים של מספר מאות שקלים ועד לכ- 2,500 ש"ח. המומחה טען שאילו הבנק היה פועל כשורה החשבון היה צריך להימצא ביתרת זכות ולא היתה הצדקה להחזיר את השיקים שהוחזרו. הערכת הנזק שנגרם לדיאב בנושא השיקים כללה 2,310 ש"ח עמלות החזר שיקים וכ- 40,000 ש"ח הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הגשת השיקים וביצוע פעולות אחרות ובסך הכל כ- 42,310 ש"ח (המומחה לא הציג מסמכים אודות ה- 40,000 ש"ח הנטענים).

15.        סך הכל הגיע המומחה למסקנה כי נגרמו לדיאב נזקים בסך 106,633 ש"ח.

16.        המומחה ערך גם חישוב החל מ- 1.7.92 ועד ל- 30.6.99. כאן הגיעו הנזקים בגין התניית שירות בשירות לסך כולל של 44,895 ש"ח ונזקים בגין החזר השיקים עמדו על אותו סכום. סך כל נזקיו של התובע הגיעו ל- 87,205 ש"ח.

17.        תצהיר עדות ראשית מטעם הבנק ניתן על ידי עומר סח, עובד הבנק מזה 25 שנה, אשר שימש בעת מתן התצהיר כמנהל סניף ירכא. בתקופה שבין 1990 למחצית 1995 הוא שימש כמורשה חתימה בסניף טמרה של הבנק. על פי המצהיר, בשנת 1973 נפתח חשבון שיקים לדיאב בבנק שהתנהל בהתאם לתנאי ניהול חשבון שיקים בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים לניהולו. תנאי החשבון איפשרו לבנק לדרוש בכל עת סילוק יתרת חוב שהצטברה תוך 7 ימים מיום הדרישה בצירוף ריבית עמלות והוצאות. המצהיר טען כי "מאז פתיחת החשבון נתן הבנק לדיאב הלוואות וכן אשראים בצורה של משיכות יתר. כל האשראים שניתנו לדיאב ניתנו על סמך בקשתו ומרצונו החופשי, ומעולם לא הותנה מתן אשראי בשירות אחר כלשהו". העד טען כי "בשוקלו העמדת אשראי לדיאב, או הגדלתו, התחשב כמו ביחס לכל לקוח, בנתוניו האישיים של הלקוח, דהיינו במכלול התחייבויותיו לבנק, בבטחונות שהיה בידי הלקוח להציע, באמינותו של הלקוח כפי שהשתקפה במהלך פעילותו בבנק, במחזור העסקים והרווחיות כפי שבאים לידי ביטוי בפעילות הלקוח, בפעילות הצפויה בבנק לפי דיווחי הלקוח, במצב המשק ועוד".

18.        נטען, כי הבנק נהג לשלוח לדיאב באופן שוטף דפי חשבון והודעות רבעוניות. ככלל נטען, כי מערכת  היחסים בין דיאב לבנק התבססה על תנאי ניהול החשבון אשר פורטו במסמכים אשר נחתמו בין הצדדים ואשר צורפו לתצהיר העד. ביחס לריבית טען המצהיר, כי החשבון חוייב בריבית כפי שהיה נהוג בבנק מעת לעת, ושיעורי הרבית הודעו לדיאב. נציג הבנק טען כי על פי "מיטב ידיעתי" מעולם לא ניתנה על ידו או על ידי כל גורם מוסמך אחר בבנק הבטחה באופן כלשהו כי דיאב יהנה ממעמד של לקוח מועדף או שהחשבון יחוייב בשיעור הריבית המינימלי האפשרי או שהחשבון יחוייב בתוספת סיכון ולא יחוייב בתוספת סיכון או ריבית חריגה. נטען, כי דיאב מעולם לא פנה לבנק בבקשה כלשהי בעניין זה. נטען, כי נושא תוספת הסיכון מעולם לא נידון עם דיאב וממילא לא הוסכם על חיוב החשבון בתוספת סיכון בשיעור מסויים. נטען, כי דיאב קיבל הודעות בנוגע לשיעורי הריבית הכוללים בהם חוייב החשבון מדי פעם ומכוח זה היה ער לריביות הנגבות ממנו.

19.        המצהיר טען, בעניין הריבית כי "שיקוליו של הבנק הינם רבים ומגוונים והם עשויים להשתנות מעת לעת בהתאם לנסיבות. אין לי ספק, מתוך היכרותי עם מדיניות הבנק, כי מעולם לא התחייב הבנק באופן גורף וכוללני להעמיד לתובע אשראי בהתעלם מהנסיבות מעת לעת".