פסק-דין בתיק א 11886/04

1.         התובע, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, הגיש תובענה כספית בסדר דין מקוצר על סך 25,150 ש"ח נגד שני נתבעים: גאנם נאהיד וזרעי סעיד. נטען כי ביום  4.1.98 פתח הבנק למר גאנים נאהיד מחמוד (להלן- "החייב העיקרי") בסניפו באום אל פחם חשבון עובר ושב דיביטורי אשר מספרו 240761.

2.         ביום 19.9.98 חתמו הנתבעים על כתב ערבות להבטחת כל חוב המוגבלת בסכום של 65,000 ש"ח בתוספת ריבית בנקאית הפרשי הצמדה הוצאות ושכר טרחת עורך דין להבטחת חובו של החייב העיקרי כלפי הבנק. ביום 30.1.03 הגיש הבנק תובענה נגד החייב העיקרי בסדר דין מקוצר על סך 21,277 ש"ח מאחר והחשבון נמצא ביתרת חובה בגלל משיכות יתר. הבנק הודיע לנתבעים בהיותם ערבים לחובו של החייב העיקרי על הגשת התובענה. ביו 14.7.03 ניתן צו כינוס נכסים כנגד החייב העיקרי על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב וביום 3.9.03 הורה בית משפט השלום בעכו על עיכוב ההליכים נגדו. ביום 8.9.03 הוגשה לכונס הנכסים תביעת חוב כנגד החייב העיקרי.

3.         על פי כתב התביעה, חייבים הנתבעים לשלם לבנק יחד ולחוד מכוח כתב ערבותם והוראות חוק הערבות את הסך של 25,150 ש"ח.

4.         בתצהיר שהוגש מטעמו, חזר נציג הבנק על העובדות באשר לפתיחת החשבון וחתימת כתב הערבות. בתצהיר צויין כי ביום 17.7.01 העניק הבנק לחייב העיקרי הלוואה על סך 100,008 ש"ח לצרכי מימון רכב. באותו יום הועבר מחשבונו של החייב העיקרי סך של 154,265 ש"ח תמורת הרכב כאשר הסכום הורכב מההלוואה ובנוסף מזומנים שהופקדו על ידי החייב העיקרי בסך 59,600 ש"ח. ביום 13.1.02 פרע החייב העיקרי את יתרת הלוואת מימון הרכב בסך 79,435 ש"ח כנגד שחרור השעבוד עליו. נטען כי שעבוד הרכב היה להבטחת החזר הלוואת המימון שקיבל החייב העיקרי וכל זה התרחש כשלוש שנים מיום חתימת ערבותם של הנתבעים שנועדה להבטחת כל חוב שלו. לטענת הבנק, עיון בדפי החשבון מעלה כי ההעברה הבנקאית האמורה על סך 154,265 ש"ח אשר הועברו מחשבונו של החייב העיקרי מקורה במזומנים בסך 59,600 ש"ח וסכום ההלוואה בסך 100,000 ש"ח. גם לאחר קבלת ההלוואה דפי החשבון מראים שהחייב העיקרי המשיך לעשות שימוש בחשבון נשוא הערבות בסכומים העולים על תשלום ההלוואה (סעיף 15 לתצהיר). ביום 13.1.02 היה חשבונו של החייב העיקרי ביתרת חובה בסך 6,490 ש"ח. במהלך שנת 2002 המשיך החייב העיקרי לבצע פעולות שונות בחשבון ורק ביום 13.11.02 לאחר שהחשבון הראה יתרת חובה בסך 31,261 ש"ח שלח הבנק לחייב העיקרי התראת חוב עם התראה למימוש תכנית חסכון שבחשבון. החייב לא נענה להתראת הבנק ועל כן מימש הבנק את תכנית החסכון על סך 13,096 ש"ח. לאחר מכן, החוב הגיע ליתרת חובה בסך 20,993 ש"ח. בסיכומו של עניין טען הבנק שבעוד שהבטוחה של משכון רכב הינה משנת 2001 להבטחת הלוואת מימון רכב על סך 100,000 ש"ח שעם פרעונה בוטל השעבוד על הרכב הנ"ל ואין בשחרור המשכון על הרכב כדי להוות הפטר לערבים מערבותם הכללית.

5.         מטעם הנתבעים הוגשו שני תצהירים. בתצהירו של גאנם נאהיד נטען כי מקור המצאות החשבון בחובה הינו הלוואת הרכב (סעיפים 10 - 14 לתצהיר). לטענת המצהיר נוצר קשר בין הלוואת הרכב ומצב החשבון עליו הוא חתם כערב ומאחר וההלוואה ניתנה ונפרעה מהחשבון שהוא ערב לו היה על הבנק ליידע אותו בטרם שיחרר את הרכב. זאת, על מנת שתהיה לו אפשרות להתנגד או לנקוט בצעדים אחרים. לטענתו הבנק פנה אליו רק לאחר ששיחרר את הרכב ולאחר שהחייב העיקרי פשט את הרגל ובכך חסם את דרכו מפני הגשת כל תביעה להשבה כנגד החייב העיקרי. הנתבע השני הגיש תצהיר עם טענות זהות.

6.         בסיכומיהם חזרו הצדדים על הטענות שהעלו במסגרת כתבי הטענות והתצהירים. שני הצדדים טענו שהם רשאים להנות מהאמור בסעיף 6 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, הקובע כי " גרם הנושה לפגיעת הערובה שניתנה להבטחת החיוב הנערב ונגרם על ידי כך לערב נזק מופטר הערב כדי סכום הנזק".

7.         במקרה דנן אין רלוונטיות לסעיף 6 האמור כיוון שהערובה המאוחרת, דהיינו הרכב, לא ניתנה להבטחת חיובם של הנתבעים אלא כערובה לחיוב נפרד. לאור הפעילות שהתנהלה בחשבון גם לאחר מועד החזר ההלוואה, לא עולה שיש קשר בין הרכב וההלוואה עבור הרכב לבין הערובה בגין מצב החשבון. אשר על כן, התובענה מתקבלת ועל הנתבעים לשלם את הסכום האמור בתביעה יחד ולחוד כאשר הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה. לסכום זה יתווסף סך של 2,100 ש"ח כשכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כדין.  

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום ב' בחשון, תשס"ז (24 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.

קלדנית:  גלית כ. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: