פסק-דין בתיק א 11769/00

מבוא

1.         התובע, מושקוביץ יצחק (להלן: "התובע"), יליד 1951, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 28.10.99 (להלן: "התאונה").

2.         התאונה ארעה במהלך עבודתו של התובע והוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), כתאונת עבודה.

3.         הנתבעות אינן כופרות בחבותן לפצות את התובע, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") והמחלוקת הינה, בשאלת גובה הנזק בלבד.

            מהות הפגיעה והנכות

4.         ממקום התאונה, פונה התובע לבי"ח מאיר, שם אובחן כסובל משברים מרוסקים באגן ושבר בצלע 8 משמאל. התובע הועבר לבי"ח הדסה בירושלים, שם עבר ניתוח לקיבוע השברים באגן.

5.         מטעם בית המשפט, מונו מומחים בתחומי האורטופדיה, אורולוגיה, פסיכיאטריה ורפואה פנימית.

6.         ד"ר נחום הלפרין, המומחה בתחום האורטופדי, ציין בחוות דעתו, מיום 31.12.00, במ/3 (להלן: "חוות הדעת הראשונה"), כי התובע סובל מהגבלות ניכרות בתנועות מפרק הירך השמאלי והפרעה בתחושה בצד החיצוני של הירך, על רקע פגיעה בעצב העורי. ד"ר הלפרין, העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 35% בגין השבר בירך ו-5% נכות נוספים, בגין הפגיעה בעצב העורי, ובסה"כ  40% נכות.

7.         ד"ר הלפרין זומן לחקירה על חוות דעתו ואישר בעדותו כי יש שיפור בתפקודו של התובע, כפי שהוא נראה במועד הדיון, לעומת מצבו בעת הבדיקה, אז נעזר בקב לצורך הליכה.

יחד עם זאת, ד"ר הלפרין הדגיש כי לאור אופי הפגיעה והשבר התוך פרקי, יש לקחת בחשבון, שינויים שחיקתיים עתידיים, וכדבריו: "יכול להיות, לאור מה שאני רואה בבית המשפט, מאחר שאצלי הלך עם קב ועכשיו בלי קב וכנראה שהולך יותר מ - 30-20 מ', אז יכול להיות שאת אחוזי הנכות לאותה בדיקה, אני לא יודע, יכול להיות שהייתי מקטין, אבל בהחלט הייתי מציע לביהמ"ש, לאור אופי החבלה ולאור הפגיעה שקיימת במפרק הזה, לדעת שמצבים כאלה לא מתייצבים בד"כ ושחיקה כזאת במפרק הירך, תלך ותחמיר עם הזמן ואני חייב להסביר למה אני מתכוון.

אני מציג את המפרק של הירך. ברגע שיש לי שבר שנכנס לתוך המפרק, שבר כמו שהיה לתובע, יש סיכויים גדולים שיתפתחו שינויים שחיקתיים בעתיד, אחרי שברים כאלה, עד כדי כך שאנשים לפעמים צריכים להגיע לניתוח של החלפת מפרק הירך... בבדיקה נוספת יתברר שהוא הולך יותר טוב, ובצילומים יתברר שהצילום נראה יותר טוב, זה יוריד לו את אחוזי הנכות, אבל בית המשפט יצטרך לקחת בחשבון אפשרות של החמרה עם הזמן, כי היא יכולה להיות עד 5, 10 או 15 שנים" (עמ' 4-3 לפרוטוקול ישיבת 1.9.05).

8.         בחוות דעתו העדכנית, מיום 15.9.05, במ/5, ציין ד"ר הלפרין כי לאור השיפור בכושר ההליכה ובטווחי התנועה, ההגבלה במפרק ירך שמאל, מתאימה ל-20% נכות ובנוסף, קיימים 5% נכות, לא תפקודית, בגין ההפרעה התחושתית, עקב הפגיעה בעצב העורי. ד"ר הלפרין, חזר והדגיש כי יש לקחת בחשבון אפשרות של החמרה עתידית שתצדיק ניתוח החלפת המפרק, אם כי קשה לצפות, מתי יתפתחו אותם שינויים שחיקתיים.

9.         ד"ר גבריאל גילון, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום האורולוגי, ציין כי השברים באגן גרמו לנזק ישיר לכלי הדם ועצבי האגן ולפגיעה ביכולתו המינית של התובע. ד"ר גילון, העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 30%, בגין הפגיעה ביכולת המינית, בהתאם לסעיף 24 8 (ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות").

10.        פרופ' שלמה נוי, המומחה בתחום הפסיכיאטרי, ציין בחוות דעתו, במ/1, כי התובע סובל מתגובה הסתגלותית עם מרכיב דכאוני וחרדתי, על רקע הפגיעה האורטופדית וההפרעה בתפקוד המיני.

פרופ' נוי, העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 10%, על פי סעיף 34 ב' לתקנות.

11.        פרופ' נוי, זומן לחקירה והתבקש להתייחס לכשלונו של התובע, בקורס סוכני ביטוח, אליו הופנה במסגרת הליכי שיקום במל"ל, כמפורט בתעודת עובד ציבור, נ/7, ולאי חידוש רישיון הנהיגה של התובע, על ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים מחמת "אי התאמה אישיותית לנהיגה", כמפורט בתיק המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, נ/8.

אשר לכשלונו של התובע, בקורס סוכני ביטוח, פרופ' נוי ציין כי בבדיקתו, לא מצא אצל התובע, בעיה קוגניטיבית כלשהי של קשב, ריכוז או זיכרון וכי הבדיקה הקוגניטיבית, היתה תקינה, אם כי אישר כי תיתכן הפרעת קשב מישנית לחרדה.

            אשר לאי חידוש רישיון הנהיגה, פרופ' נוי ציין כי הינו יושב בועדת הערעורים הפסיכיאטרית של משרד התחבורה ומהכרותו את המטריה, ההפרעה הנפשית ממנה סובל התובע, אינה בחומרה השוללת כשירות לנהיגה והתרופות שהתובע נוטל, אינן מסוג התרופות שבגינן נשלל רישיון נהיגה (עמ' 17 לפרוטוקול). פרופ' נוי ציין כי אינו מסכים עם האבחנה של הפסיכיאטר, במסגרת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים וכי יש להבין את אי חידוש הרישיון, על רקע הנסיבות בכללותן וכדבריו: "אם אתה קורא את מה שכתב ד"ר חבר, ואני יושב ועדת הערעורים הפסיכיאטרית של משרד התחבורה, אני מכיר את הדברים ואם תקרא טוב הוא כותב שאמנם קיימת אפשרות של מגמתיות, כלומר, להעברת תגמולים. יחד עם זאת הוא אינו רואה את עצמו ככשיר לנהיגה.

מדובר בראיה שיש לה כמה מישורים, לא מדובר ברפואה נטו, יש בה אלמנטים נוספים, יש שיקול דעת נוסף, למשל אלמנט הגנתי.